מודל וחיקוי: מה בן שרף יכול ללמוד מדני אבדיה

הרגע הזה הרגיש כמו הסיוט של כל שחקן - בעיקר גארד - ב-NBA. דמאר דרוזן, השומר העיקרי שלו, הוסח לרגע והלך לסגור שחקן בפינה. פרשס אצ`יווה ראה במי מדובר והעדיף להישאר בצבע. ההגנה של סקרמנטו - או מה שאמור להישאר ממנה בימי הטנקינג העליזים של סוף מארס - נתנה לו דונם לזרוק מבחוץ, הסימן האולטימטיבי לכך שאתה לא מהווה איום מבחינתם. בן שרף, כצפוי, פספס את השלשה - אחת מחמש שזרק והחטיא באותו ערב בגולדן 1 בסקרמנטו. רק שאז, מריבאונד ההתקפה, הכדור חזר לשרף. תוך שבריר שנייה הוא כבר עשה הטעיה, נכנס לסל בין שלושה שחקנים וסיים יפה ביד שמאל. שתי נקודות מתוך שיא קריירה חדש של 22, עוד צעד קטן קדימה בעונה שהרגישה, עד לא מזמן, תקועה למדי.

יום אחר כך, בפורטלנד, שרף הגיע לדרבי ישראלי שנגמר מוקדם - דני אבדיה סבל מבעיית עבירות ולא היה נחוץ כשההפרש תפח ברבע האחרון. במקום להמשיך את המומנטום, שרף אמנם הגיע למספר נקודות דו-ספרתי, אבל סיים עוד ערב עם 2 מ-8 מהשדה ו-0 מ-2 מעבר לקשת, מה שהוריד את האחוז העונתי שלו מעבר לקשת ל-19.4%, או 13 מ-67. את כל זה הוא עושה כשהקרסול שלו עדיין לא לגמרי 100 אחוז, מה שכנראה גם מונע מהנטס לתת לו את כל הדקות שמגיעות לו.

באלמנטים אחרים של המשחק שרף דווקא עשה התקדמות לא רעה. נכון למארס 2026, כשהוא רחוק שבועות ספורים מיומולדת 20 - ועדיין מהווה את השחקן העשירי הכי צעיר בליגה - הוא כבר מוביל כדור עם ביטחון עצמי, עם "Bag" מכובד של מהלכים וסיומות. הגנתית הוא מסוגל לעמוד מול חודרים רבים, משתמש בהבנת המשחק ובזריזות המחשבתית כדי לקרוא מהלכים מראש, גם של מובילי הכדור וגם של השחקנים שאמורים לקבל את הכדור מהם. בחטיפות לדקה הוא שביעי מבין הרוקיז (לפחות מאלה ששותפו ב-30 משחקים ומעלה), מהעונשין הוא עומד על 82.5 אחוז טובים כולל שיפור משמעותי לאחרונה, וממוצע הנקודות שלו עלה הלילה ל-6.4. זה לא נשמע הרבה, אבל זה כבר עשירית יותר מה-6.3 שרשם בעונת הרוקי אחד, דני אבדיה.

לנחות על שתי רגליים. לכדרר פחות. ובלי חצי מרחק

פרט לעובדה ששניהם לא היו באולם כאשר שמם הוכרז על במת הדראפט - אבדיה בגלל ימי הקורונה, שרף בגלל שהיה עסוק בלנסות לקחת אליפות בגרמניה ולא עשה "ויברח" כמו חברו לקבוצה נואה אסנגה - אין הרבה דמיון בין הסיטואציות אליהן נחתו אבדיה ושרף. דני, בשל אילוצי המגיפה העולמית, לא עבר ליגת קיץ, לא מחנה אימונים רגיל, והגיע כבחירת לוטרי לקבוצה עם שאיפות פלייאוף ושני גארדים מאוד דומיננטיים שמיעטו למסור לו את הכדור. שרף, יחד עם דני וולף שבינתיים מצא לעצמו מקום נוח כשחקן קו קדמי מגוון ויוצר, נחת לתוך קבוצה חסרת כיוון וכוכבים - שמחפשת בצורה שיטתית להניח את אבני הפינה לסגל תחרותי שנים קדימה, ושהשחקן הכי חשוב שלה עשוי להגיע בכלל מהדראפט הקרוב (איי.ג`יי דיבאנצה, למשל, יתקבל בברכה).

שלושתם קיבלו העונה הזדמנויות, אף אחד לא הגיע ל-40% מהשדה. ובעוד דיומין נראה כאילו הוכיח את עצמו קצת יותר לפחות באלמנטים אחרים של המשחק, לפני שסיים את העונה עם פציעה ברגל, טראורה ושרף הם עדיין יותר Work in Progress. למרות שהיה אפשר לצפות שהשלושה גם יקבלו הזדמנויות לשחק יחד - אחרי הכל, אנחנו בכל זאת בעידן של "כדורסל חסר עמדות" - זה כמעט לא קרה, וספק אם הנטס באמת חושבים שהם יכולים לשחק יחד, לפחות ביכולתם הנוכחית. במערכת ששמה דגש עצום על פיתוח שחקנים, כאשר רובו של צוות האימון מגיע עם רקע בנושא, היכולת של כל אחד מהם לשפר את הנקודות החלשות שלו תקבע כמה רחוק הם יגיעו בליגה - בנטס, או במקום אחר.

תישארו בקשר

"שרף הוא קילר בראש, זו אחת מנקודות החוזקה שלו", אמר למודעי עומר מאייר מפרדו על הגארד של הנטס. מהבחינה הזו, לשרף יש מודל לחיקוי מצוין בשחקן שראה מולו הלילה. אבדיה הפך את הקילריות הזו למנטליות שמלווה אותו בכל משחק. גם כשהקליעה שלו עדיין נראית לא מושלמת אחרי החזרה מפציעה - אבדיה עומד על 10 מ-48, פחות מ-21% מעבר לקשת, בתשעת המשחקים מאז שובו, ועדיין לא קלע יותר משתי שלשות בערב - הוא הבוס הבלתי מעורער של הקבוצה שלו. החדירות שלו מכווצות הגנות, משאירות קלעים חופשיים, ובמחצית הראשונה מול דנבר לפני מספר ימים הוא פירק באמנות את ההגנה של הנאגטס, מהלך אחרי מהלך, בדרכו לעשרה אסיסטים במחצית אחת. 

המשחק הלילה לא היה התצוגה הכי טובה של שניהם, שהסתבכו בעבירות ושיחקו פחות ממה שהם רגילים, אבל גם בו ראינו את האלמנטים שהפכו את אבדיה לאולסטאר ואת מה שיכול להפוך את שרף ל"שחקן NBA נהדר", כפי שהחמיא לו ג`ורדי בימים הראשונים של העונה. דני הגיע למצב שבו התקפות מעבר שלו, שמייצרות 1.15 נקודות למשחק העונה, הן אולי הדרך הכי יעילה של פורטלנד להשיג נקודות, וגם הפעם הוא תקף שוב ושוב את הסל, כשהחברים יודעים לתת לו את הכדור בזמן הנכון. שרף ניצל תנועה של טייסון אטיין כדי לעשות הטעיה ללא כדור, לחתוך על קו הבסיס ולברוח מנסיך הגנבים של פורטלנד, מאטיס תייבול, ללייאפ; בהזדמנות אחרת הוא בלם חדירה על קו הבסיס של סקוט הנדרסון, חודר אתלטי ופיזי, והוציא את הנטס להתקפה שהסתיימה בדאנק.

זו היתה גם סגירת מעגל עבור שרף, שהמשחק שלו עם אולם בפורטלנד בקדם עונה של 2024/25 היה רגע ששם אותו על הרדאר של הרבה קבוצות NBA. "אנחנו בקשר כל הזמן", סיפר בן אחרי המשחק הראשון נגד דני בשבוע שעבר, "יש לי הרבה מה ללמוד ממנו והוא באמת עוזר לי בהכל". הקבוצה של שרף עדיין רחוקה מלהיות כזו שתאיים על פליי-אין, ושרף עצמו עדיין רחוק מלבסס את עצמו כשחקן משמעותי בליגה. אבל אם יש משהו שהוא יכול ללמוד מדני, זה איך לחזק כל קיץ את האלמנטים החלשים במשחק שלך. למרות שהזריקה מעבר לקשת עדיין לא נכנסת, אפשר לראות שהמכניקה של שרף כבר טובה יותר מזו שאיתה נכנס לליגה. הוא התחזק פיזית, שדרג את ההגנה והסיומת ליד הטבעת, ועושה במובנים רבים את מה שג`ורדי והנהלת הנטס ציינו שרצו לראות ממנו: "להיות טוב יותר באחוז אחד ממה שהיית אתמול".

קשה לראות את שרף מגיע לרמה שאליה הגיע אבדיה. הקומבינציה של גודל, פיזיות, מהירות, יכולת ליצור קליעה לעצמו ולאחרים ושליטה בכדור הפכה את דני לאולסטאר. אבל זה לא אומר שלשרף לא יכולה להיות קריירה ארוכה ומוצלחת ב-NBA. אחוז ההתקפות שהוא מסיים העונה ("Usage Rate") עומד כבר עכשיו על כ-19%, נתון אליו הגיע אבדיה רק בעונתו הרביעית. הוא עוד יכול להיות מומחה הגנה כמו אלכס קארוסו או גארי פייטון II, רכז "בוס" גם בלי קליעה מבחוץ כמו טי.ג`יי מקונל. ובעיקר, הוא עדיין הרבה יותר חומר גלם מאשר שחקן שלם. הוא לא חייב להיות צלף שלשות מטורף - מספיק שיגיע לאזור ה-34% כדי שהגנות יתייחסו אליו ברצינות.

כל עוד אבדיה וגרף הקריירה שלו ימשיכו לעמוד מול העיניים של שרף, אפשר לקוות שהישראלי הראשון מתוך דור הנערים שקם בלילות לראות את דני, הוא גם זה שיהיה אחראי על השכמות רבות נוספות של בני 12-14 (ואם אפשר בלי אזעקות ברקע, זה בכלל יהיה נחמד) בשנים הקרובות. "כל פעם שיש תקרת זכוכית, בן שובר אותה", סיכם חסין, "הוא עושה את זה גם עכשיו ב-NBA, והוא ישבור עוד כמה".