הדו"ח שעלה לעירייה שרשמה אותו הרבה מאוד כסף
עיריית רמת גן שלחה לביתו של תושב העיר מעקלים בעקבות דו"ח חניה על סך 70 שקלים מלפני 14 שנים. התושב טען שהרכב בו בוצעה העבירה לא היה בבעלותו אך העירייה סירבה לעצור את התהליכים נגדו. הוא הגיש עתירה לבית המשפט ובסופו של דיון, בו השופטת מתחה ביקורת חריפה התנהלות העירייה, היא פסקה שעל העירייה לפצות את תושב העיר בסכום של 50 אלף שקלים
משה, אזרח שומר חוק פנה מיד לעיריית רמת גן והסביר שמדובר בטעות, וכי הדו"ח שיוחס לו נוגע לרכב של חברה בה עבד בעבר ובשנים מאז נסגרה אך הוא מעולם לא נהג ברכב שנושא את מספר הרישוי שמצוין בדו"ח. משה ביקש להקפיא מיד את ההליכים שהופעלו נגדו ולפעול לברר את טענותיו.
מאחר שמשה היה בטוח בצדקתו הוא אף הבהיר לפקידי העירייה שאם הדבר לא ייעשה הוא יגיש עתירה מנהלית באשר להתנהלותה של העירייה ומשרד עורכי הדין שמועסק מטעמה וחתום על צו העיקול.
פקידי העירייה סירבו להבטיח לו שההליכים נגדו יוקפאו ומשה החליט, בלית ברירה, להגיש עתירה מנהלית לבית משפט המחוזי בתל אביב.
השופטת, ד"ר מיכל אגמון-גונן נעתרה לבקשתו של משה והוציאה צו ביניים במסגרתו הוקפאו כל ההליכים נגדו כולל האיום בדבר פריצה לביתו וצו העיקול עד לבירור סוגיית החוב וכן הורתה לנתבעים להשיב על טענותיו של משה.
העירייה ומשרד עו"ד לא השיבו לטענותיו של משה וצו הביניים נותר על כנו.
נציגת העירייה אף דיווחה בדיון כי בדיקת תלונתו של האזרח כבר הושלמה ואכן העלתה שיש צדק בדבריו לפיהם לא ביצע את העבירה וכל ההליכים הם כלפי החברה בה עבד ולא כלפי העותר ומאחר שהנושא למעשה הוברר וסודר היא ביקשה למחוק את העתירה ולדחותה.
פרקליטו של העותר לא הסתפק בכך וביקש לחייב את העירייה על ההוצאות שגרמה למרשו (הוצאות משפט וכן פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו).
השופטת אגמון-גונן קיבלה את עתירתו של האזרח במלואה, הטיחה ביקורת קשה כלפי התנהלות העירייה בפרשה, והורתה לעירייה למחוק את חובו של העותר וכן חייבה אותה ואת משרד עו"ד ששיגר את צו העיקול והמעקלים לביתו של גיל משה לשלם סכום של 50 אלף שקל כולל פיצוי והוצאות משפט.
השופטת הביעה בפסק הדין פליאה ולא הבינה כיצד העירייה לא טרחה לבדוק את העניין לעומק בטרם שלחה את המעקלים לביתו של העותר, שכן בדיקה פשוטה הייתה מראה מעל לכל ספק שהוא אינו בעל החוב ותעודת הזהות שלו לא זהה לפרטי החברה שהדו"ח נרשם לה.