הספרים שעיצבו אותנו: מחיר המלחמה

אם יש דבר אחד שאפשר לומר בביטחון על "המחברת הגדולה", זה שהוא לא ספר ילדים. משום מה הוא נכלל בספריות ילדים ולעתים ברשימות קריאה במוסדות חינוך, אבל הוא מתאים לקריאה לגילאי לעולם לא ומעלה. כי ברצינות, השתגעתם? אין לכם מספיק טריגרים בחיים? אני, לצערי, קראתי אותו בכיתה גימל. תארו לעצמכם איזו הפתעה מבעיתה זו הייתה, בין שלל ספרי ג'ינג'י והחמישייה הסודית, לגלות מרבץ של תיאורי אלימות ואונס.

את "המחברת הגדולה", שיצא ב-1986, כתבה אגוטה קריסטוף ההונגרייה, התאומה המרושעת של אגתה כריסטי. במרכזו צמד תאומים שנשלחים על ידי אימם לגור עם סבתם בכפר קטן בזמן המלחמה. איזה מלחמה? לא כתוב, אבל כנראה שמלחמת העולם השנייה. איזה כפר? גם לא ידוע, גם לא איזו מדינה. הספר כתוב בגוף ראשון רבים, "אנחנו", לתאומים אין שמות. הם מתארים את חייהם ביובש וענייניות טכניים, נעדרי רגש ומצמררים, שאין בהם שום הלימה לדברים האיומים והמזעזעים שעושים להם ושהם עושים לאחרים.

הספר כולל תיאורים קשים מאוד של אונס, פדופיליה ורצח, אין בו כמעט חמלה או תקווה, מדובר בגדול בלקט זוועות. הוא נחשב לספר ביקורתי שחושף את האופנים שבהם מלחמה וזוועותיה מעוותים את הנפש האנושית.

 עוד בפרויקט:
>> מה המומינים לימדו אותי על חרדה ודיכאון
>> לא פנטזיה פדופילית, כן שיעור בכוחה של אמפתיה  
>> ראנד עזרה לי לזקק את מה שרציתי לשנות בעצמי 

ל"המחברת הגדולה" יש שני ספרי המשך שבהם אנחנו מגלים שלא בטוח שבכלל מדובר בתאומים. אולי זה ילד אחד, רדוף ומוכה טראומה, אבל נכון ל"המחברת הגדולה" מדובר בשניים. התאומים מחליטים לחשל את עצמם על מנת להתחזק, ומבצעים בעצמם שלל פציעות וחבלות מכאיבות. סבתם – אישה אכזרית במיוחד – מתעללת בהם, הם מזיקים לעצמם ולאחרים, העולם שמתואר מבעד לעיניהם קודר ונטול כל חסד, כזה שאין באמת טעם לחיות בו.

עוד בפרויקט:
>> יש עולם מצמית שמציית לנורמות מדכאות. ויש את העולם של קסטנר 
>> מבוגרים לא יודעים לדבר בגובה העיניים. ספרים כן 

הספר כולל תיאורים קשים מאוד של אונס, פדופיליה ורצח, אין בו כמעט חמלה או תקווה, מדובר בגדול בלקט זוועות. הוא נחשב לספר ביקורתי שחושף את האופנים שבהם מלחמה וזוועותיה מעוותים את הנפש האנושית. הניכור והטכניות שבו, העובדה שהתאומים נטולי שם וזהים לחלוטין, מבהירים לנו שהם רק דוגמה למחירי המלחמה, הם יכולים להיות כל אחד. 

לאורך השנים התעוררו ויכוחים לגבי הספר. האם מדובר ביצירה אנטי מלחמתית מופתית, או סתם בפורנוגרפיה של רוע? התשובה לא חד משמעית. זה בהחלט ספר שנשאר, גם שלושים שנה לאחר קריאתו, אבל הוא פרברטי ומטרגר ועדיף לגדול קצת לפני שקוראים אותו. כאילו, כל עוד לא מתעורר צורך דוחק לברוח מהנאצים, הוא יכול לחכות לגיל עשרים שבו כולנו כבר רקובים מספיק ויודעים שהעולם נוראי. לא רק מלחמה יכולה לצלק נפש אנושית רכה, אלא גם ספרים כאלו.