"קריאת הקוקיה" מצליח לרתק בלי להיות "הארי פוטר"

לא פשוט לגשת אל ספר שכתבה ג'יי קיי רולינג. עד כמה תצליח הסופרת לסחוף אותי שוב אל מחוזות קסומים, כמו שעשתה לפני 17 שנים, עם צאתו של "הארי פוטר ואבן החכמים", ומשם אל סדרה של עוד שישה ספרים נוספים, ששאבה אליה קהילת קוראים עצומה? רק בספרייה הפרטית שלי, ישנם כמה עותקים מכל ספר בסדרה, ואני לא היחידה. בסה"כ נמכרו כ-450,000,000, אז תעשו את החישוב בעצמכם. בעצם, אל תטרחו, אפילו גוגל לא הצליח.

רולינג הסתירה את זהותה תחת השם רוברט גלבריית ויצאה אל דרך חדשה, בוחנת את אהבת המבקרים והקהל, הפעם בלי תו האיכות והפרסום של שמה. זהו מבחן שמעטים מהסופרים יכולים לעמוד בלחציו (למעשה, רק הסופרים העשירים במיוחד). הביקורות שיבחו את הספר, אבל המכירות צלעו. ואז, בכוונה או שלא, השם האמיתי מאחורי "רוברט גלבריית" נחשף וכולם נהרו אל המדפים. התרגום בעברית יצא לאחרונה, בינתיים התפרסם בחו"ל הספר השני בסדרה, העונה לשם "The Silkworm", לו נאלץ להמתין עד שיתורגם גם כן. 

אני מודה, ניגשתי מעט ספקנית אל הספר, משתדלת לשמור על קריאה חפה מדעות קדומות, למנוע מעצמי לחפש אחר הכשפים הרגילים שג'יי קיי רולינג עושה בי. אך למרות זאת, התקשתי שלא להשתחרר מאותה מחשבה – זהו ספר מתח טוב ותו לא. הקריאה מעט איטית, ניכר כי היא מתכוונת לכתוב סדרת ספרים, ולכן חשיפת הפרטים, המתח ויכולת הצלילה אל הסיפור מתקדמים בזחילה. אך כהרגלה הטוב של רולינג, הדמויות בתיאורן הכנה והמעמיק, מושכות את הקורא לרצות לדעת עליהן עוד ועוד. כך נותרתי שבוייה במילותיה של רולינג, לא יכולה לסגור את הספר לפני סיום הפרק, אך בו זמנית מצפה בתסכול להתפתחות האירועים. רולינג לא מצליחה לשחזר את הצלחת "הארי פוטר", אבל אנחנו סולחים לה על כך, כי בכל זאת, הספר מושך ומרתק וללא ספק משאיר טעם של עוד.