זה לא אובדן, רק צרבת

"צביטה בלב" היה רומן יוצא דופן כשיצא לאור ב-1983. אפרון סיפרה בו כיצד התפרקו נישואיה השניים, בשעה שהייתה אם לתינוק ובחודש השביעי להריונה. היא עצמה התגאתה בכמה הזדמנויות שבעוד שסופרים גברים כתבו שוב ושוב על התפוררות משפחותיהם, לפני "צביטה בלב" גרושות לא אהבו לפטפט על מצבן.

כשכן פטפטו, אף אחת לא עשתה את זה כמוה: גם בהיותה כותבת מבריקה בת שלושים פלוס, כמו בטקסטים האחרונים שכתבה בימי חייה, אפרון היא החברה הטובה שכל אחת הייתה רוצה: רומנטיקנית סדרתית, בעלת חכמה נשית של סבתא מסרט של אלמודובר, ויכולת מרהיבה לבכות ולזעום על החיים ובאותה עת לא לעשות עניין, משום דבר ומאף אחד. אחרי שעה במחיצת אפרון, פשטידות האפרסקים והרכילות הפוליטית שממלאות את הספרים שלה, העולם כולו נראה פתאום קל יותר.

היא העניקה לעצמה בספר שם חדש, רייצ'ל סמסטאט, ומקצוע אחר, בשלנית מקצוענית, שגם מפזרת בספר מתכונים, אבל כל אלה נראים כמו תירוצים ספרותיים לעיסוק כה אובססיבי בספרינג רולז, עוגות גבינה, רושטי, פודינג לחם ומרק חומעה, עד שהוא מזכיר את ישראל של היום: "באותה שנה כולם אכלו פסטו. כפי שהגדיר זאת ארתור, 'פסטו הוא הקיש של שנות ה-70'". על אותה תקופה אפרון כתבה ב-2006, ב"אני שונאת את הצוואר שלי": "כולנו התחלנו להתפרע בבישול תחרותי ונוירוטי. חיפשנו מחיאות כפיים, לא הפסקנו לעשות הצגות, וניסינו נואשות לרצות את כולם. האם זאת הייתה נקודת השיא הגדולה בהפיכת הנגד הביתית אחרי מלחמת העולם השנייה? או אולי תחילתה של הנטייה הפתולוגית לפמיניזם מוגזם? אף אחד לא ידע. היינו עסוקים מדי בקיצוץ ובחיתוך".

ועדיין, יש ב"צביטה בלב" תנופה והומור ובעיקר, כוח חסר תחרות שאין לממשיכות דרכה: אם עשרה קבין של שפיות נפלו על כותבות צ'יק ליט, תשעה נטלה אפרון. נוכחת בה אותה דמות נשית מבריקה, מצחיקה, מודעת לעצמה ובלתי משוגעת להפליא שעומדת במרכז כל יצירותיה. היא צוחקת על עצמה כשהיא יושבת ובוכה עם לב שבור בטן של חודש שביעי ("הדבר הכי לא הוגן בעסק הזה הוא שאני אפילו לא יכולה לצאת לדייט"). היא צוחקת על עצמה כשהיא משליכה מרוב זעם פאי בפרצופו של בעלה ("חשבתי לעצמי: תודה לאל שהרצפה היא לינוליאום שאפשר לנגב"). היא שוזרת בכל זה בדיחות על ביקורת מסעדות ("הבעיה האמיתית היא איך להסתדר ללא שמות-תואר... קיימת סכנה לכתיבת משפטים בנוסח, 'הדג היה עסיסי אך הרוטב היה גושי', או 'הרוטב היה חלק, אך העגל היה סיבי'. ואם לסכם: שם העצם היה (שם תואר חיובי), אך שם-העצם האחר היה (שם תואר שלילי)".