חמישים גוונים של בעעעע: הרומן האירוטי הישראלי הראשון

בצעד לא מפתיע, קצת אחרי שנוחתת בלום בלונדון, היא מכירה את בן סטורם. סטורם עונה על רשימת המכולת שמרכיבה את גיבורי הז'אנר: הוא זר, עשיר, חתיך ולא מפחד להתעמת עם הבעיות הנפשיות של טליה באותו האומץ איתו הוא מתמודד עם אישה לא מסופקת. סטורם נכנס לחייה של בלום בסערה (הבנתם?) - ככה זה כשאתה בן 30 ומחזיק בניין על שמך במרכז לונדון, גוף לוהט וזוג עיניים ירוקות. אם יש פרט שלא תצליחו לפספס בסיפור, זה שלסטורם יש עיניים ירוקות. איזה מין גיבור אירוטי הוא היה בלי זוג עיניים ירוקות שחודרות לך לנשמה? מהרגע שמכירים השניים מתחילה בלום לרקום מזימות כדי להפוך את אדון סטורם לשלה, במסע פיתוי שנמצא אי שם על הגבול בין "אינסטינקט בסיסי" ל"חיזור גורלי". בין היתר קונה לו בלום סיגרים במאות פאונדים עוד לפני שהזמין אותה לדייט - ככל הנראה הצעד הכי לא מחרמן שנכתב לנשים בתולדות הספרות האירוטית. סטורם צריך להיות די מפגר בשביל לא להבין שהבחורה איתה הוא הסתבך די גבולית, ובתור גבר הורס כדאי לו למצוא סיפוק עם איזו דוגמנית תחתונים לפני שיתחילו הבעיות. אבל כנראה שמוסר ההשכל הוא שגם אם עשית מיליארדים לפני גיל 30, כשזה מגיע לנשים אתה לא חושב מהראש.

וזו הזדמנות להתמקד בחלק הכי מדובר בספר: סצנות המין. הסקס ב"תחרה וצבע" הוא מה שאי. אל. ג'יימס הייתה מכנה "ונילה". ל"תחרה וצבע" אין את הקטע הקינקי של האמא הרוחנית שלה. אבל העובדה שהזוג סטורם את בלום מכיר רק 2 תנוחות, היא לא הדבר הכי בעייתי בספר. אם בהתחלה בן סטורם עושה הכל כדי לספק את טליה, מה שנראה כמו צעד פמניסטי מצד הכותבת או סתם אגוטריפ של הדמות הראשית, בהמשך הוא יצליח לגרום לטליה לגמור בציווי בלבד.

"תגמרי בשבילי..." הוא לוחש לי לתוך האוזן והמילים משחררות אותי. אני גומרת בקול, מקמרת את הגב, מיישרת את הרגליים ואצבעותיו שולחות ברקים בכל גופי.

מזל שלא ביקש ממנה לארגן לו מיליון דולר.