"כל קשר בין הדמויות" מתייחס ברצינות למשחקי מילים

ספרו החדש של אודי שרבני, "כל קשר בין הדמויות", מורכב משלושה חלקים. החלק הראשון והעיקרי כולל פרקים באורכים משתנים (לפעמים גם פסקאות בודדות) בגוף שלישי, שמתארים זוגיות בין סופר בלשי ישראלי למתרגמת בהוצאת ספרים קטנה בצרפת, זוגיות שמתחילה בכנס ספרותי בחו"ל וממשיכה בתל אביב על רקע סגרי הקורונה ומחלתו הסופנית של אביו של הסופר; החלק השני נכתב על ידי מראיין-עיתונאי, חלק מריאיון שכביכול פורסם עם הסופר, בעקבות דרמה שהתרחשה עקב יציאת ספרו החדש בצרפת. בשלב הזה אנחנו מגלים שהוא רווק ושיש לבת זוגו לשעבר חלק בסערה הנוכחית; החלק השלישי נמסר לנו בגוף ראשון על ידי בת הזוג שנותנת במונולוג צפוף את נקודת מבטה, הן על הסערה הספרותית שנכפתה עליו על ידה והן על יחסה הכללי לשפה העברית ולמשחקי השפה שבה.

החלוקה לשלושה דוברים איננה סימטרית וגם לא מנסה להיות כזאת, לא מבחינה תוכנית ולא מבחינה סגנונית. בשום שלב הסופר לא מדבר איתנו באופן ישיר, אבל מהפרקים הראשונים שמתארים את התרקמות והתפוררות הזוגיות ועד המונולוג האחרון שמסביר בדיעבד על מה שקרה, ההתמקדות היא בסופר, גיבור נטול שם, שמנסה להשתלט על חייו, על עצמו ועל כל מה שבורח ונוזל לו מתחת ידיו. הנוכחות שלו אינה רק נוכחות פסיבית של מושא, אלא מתבטאת בהתערבות פעילה רווית תעלולים ספרותיים וצורניים שמנכיחה שוב ושוב את השאלה: מי כותב את המשפטים שאנחנו קוראים.

"כל קשר בין הדמויות" מציג דמות סקרנית, חסרת מנוחה, אובססיבית לחיים ולעצמה, חותרת למגע עם החיים ונמנעת מהם במקביל. תזזיתיות שמשתלבת בכתיבה דחוסה. במשפטים קצרים. מקוטעים לעיתים. רודפים זה אחרי זה מנסים לאגף מכל כיוון את הקורא. מכריחים אותו להבין משהו. להפנים. להיתקע עם זה גם אם לא לעכל. "זה כאילו שאתה בתוך סלט ענק וכל הערוצים פתוחים. אתה כאילו שומע את כל כלי הנגינה בלי הפרדה. כל הזמן דרוך", קובע המראיין ונוגע בנקודת הג'י של תהליך היצירה, ביכולתה לשתק וביכולתה להפרות.

בשונה מיצירות אחרות שבוחרות לשלב ולטשטש בין חיי היוצר ליצירתו, ולתת לפרטים הצהובים תפקיד בהגברת המתח סביב השאלה מה "באמת" קרה - כאן המתח מתנקז סביב סוגייה עקרונית, רחבה ומשמעותית יותר: מה אנחנו עושים למילים ומה הן עושות לנו.

דרך גודש ההברקות הלשוניות והביטויים המתומצתים שמקפלים בתוכם תובנות דקות ורגישות, שרבני מיטיב להמחיש איך ככל ששימושי השפה משתכללים כך המתח ופוטנציאל הכישלון בין המילים למציאות שאותן הן לכאורה באות לייצג. דווקא בשל יכולותיו להשתמש בהן בכל דרך שירצה, אומן המילים ניצב נגד הכלי המשוכלל שהוא יצר, מילותיו מהוות חומה וגשר כאחד בינו לעצמו, בינו לאחרים. שרבני שהוציא בעבר ספר שירה ("אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך"), משתמש כאן באופן מופלא בכוחן של המילים כדי להמחיש את עולן שלהן עצמן, ואת העובדה שככל שההיכרות האישית איתן עמוקה יותר כך הרצון להתנער מהן עמוק יותר. "תהליך רוחני זה לא רק עצים וניו אייג', אלא זה גם לא להיות שנון על היצירה שלך, זה פשוט הדבר עצמו. לנסות להיות הדבר עצמו" (עמ' 189). 

אפשר להגדיר את "כל קשר בין הדמויות" כיצירת טרום ז'אנר, יצירה שבוחרת להיוותר בשלב המקדים. מתעסקת ומתחפרת ולועסת את המילים של עצמה שוב ושוב ושוב. מתבוננת בביצית ובזרע של המילה כדי לוודא אם באמת מדובר בחיבור נצרך או שאולי אפשר ועדיף בלי. הפן הלירי המובהק של היצירה הוא חלק מכוחה ומשחקי המילים משמשים לניתוץ ופירוק במטרה להגיע לאיזשהו מקור, לכתב היד הראשוני.

המשורר ת. ס. אליוט כתב כי "שירה היא אמנם מנוס מרגש אבל רק מי שהוא בעל רגש מלכתחילה יכול להבין מה זה מנוס ממנו", כאן שרבני לא מוותר על להראות את תהליך המנוס, את המקום ממנו נאלצות המילים לצאת – "כמה כוח יש למילים, וכמה, באותה מידה, הן כלום, קביים לפה צולע" (עמ' 11). וברוח הימים שלנו כאן, בתקופה של אלימות ואילמות שמשפיעות זו על זו, למי שחשקה נפשו בקריאה אך עדיין אין בכוחו להתמסר לרציפות מחייבת - גם לקריאה קטועה ביצירה הזו יש תגמול. ההתחפרות של שרבני במילותיו מולידה קטעים קצרים, וקצרים יותר, שעומדים בפני עצמם ומאפשרים רוויה נקודתית.

"כל קשר בין הדמויות", מאת אודי שרבני | הוצאת פרדס | 227 עמודים | מחיר: 96 שקלים חדשים