"השכן שלך רוצח": האב לשני ילדים שרצח משפחה שלמה

אחרי תחקיר שנמשך שנים, יוצר התוכן והפודקאסטר מוטי וקנין מביא בספרו "השכן שלך רוצח" את סיפוריהם של רוצחים סדרתיים שהצליחו להסתיר במשך שנים חיים כפולים - כאנשי משפחה, שכנים למופת, בעלי מקצוע מוערכים ואפילו אנשי חוק - בזמן שביצעו פשעים מזוויעים.

דניס ראדר
BTK - Bind, Torture, Kill | לקשור, להתעלל, לרצוח

"המפלצת שבפנים אינה תמיד גלויה לעין,
מרבית הזמן היא אורבת מאחורי מסכת הנורמליות"
דניס ראדר

שם: דניס ראדר
סוג התחפושת: נשיא הכנסייה הלותרנית
תיאור הקורבנות: נשים צעירות ולאחר מכן מבוגרות יותר
מספר הקורבנות: 10, נחשד ב-11, טען שיותר
הפשעים: רצח, פריצה והתעללות
שנות הפעילות: 1974-2005
גזר הדין: עשרה מאסרי עולם

פנטזיה מינית היא מחשבה, דמיון או תסריט המגרים אותנו מבחינה מינית. פנטזיות מתחילות בדרך כלל כאשר אנחנו מתחילים להיות פעילים מינית, אי אז בגיל ההתבגרות, אף על פי שיש מקרים שבהם הן מתחילות עוד קודם לכן. פנטזיות מיניות יכולות להיות שונות ומגוונות מאוד ועשויות לכלול מצבים, דמויות, פעילויות או מקומות אשר מעוררים את התשוקה המינית של האדם.

פנטזיות מיניות הן בדרך כלל נורמליות, והן אפילו מפתחות את המוח ואת הדמיון, אך מה קורה אם פנטזיה מינית מתחילה להיות קצת מטרידה ואפילו אלימה? מה בנוגע לפנטזיה סדיסטית? או מזוכיסטית?

חניקה ארוטית, לדוגמה, היא מהלך מיני שמבוצע בזמן יחסי מין. לא אסביר בפירוט איך היא מתבצעת, כי זוגות שונים מבצעים זאת באופן שונה. אבל מה אם אותה פנטזיה, שמלאה ברגשות ובאינטימיות עמוקה, מתחילה להיות אובססיבית עד כדי כך שהיא גורמת לגירוי מיני גבוה אך גם לנזק עצמי? מה אם היא מגיעה יחד עם סטייה מינית של מציצנות מסוג וויריזם (Voyeurism), שהוא הצצה לאחרים כאשר הם מבצעים יחסי מין?

השילוב של וויריזם עם מוח סדיסטי יכול להביא לתכונות אופי מפחידות מאוד.

לכן חשבתי שיתאים מאוד לפתוח את הספר בסיפורו של רוצח מתוחכם מאוד, שפעל במשך שלושים ואחת שנים ושהצליח להתחמק מרשויות החוק כאשר הוא גובה את חייהם של עשרה בני אדם, ובתוכם, למרבה הזוועה, משפחה שלמה.

העניין המצמרר שהופך את הדמות שלו למטרידה כל כך הוא שהרוצח הזה היה איש משפחה, אב לשני ילדים ונשוי לאישה אוהבת, בעל עבודה מסודרת ומשכורת שבועית מכובדת בתור טכנאי ומתקין מצלמות אבטחה. נוסף על אלו הוא היה אדם מנומס ונערץ בקהילת הכנסייה שלו, שם שירת בתור עוזרו הראשי של הכומר. בשל כל אלו שום אדם לא האמין או חשד שהוא מסוגל לבצע מעשי רצח מזוויעים כמו אלו שביצע.

שיטת הפעולה שלו הראתה לחוקרים שמדובר במעשי רצח מתוכננים שנועדו לממש פנטזיה מינית סדיסטית המעורבת בסטייה קשה. שיטה זו הוכיחה שהרוצח ביקש לספק את היצרים הנוראיים שלו באמצעות רצח אלים במיוחד, שבגללה קיבל את הכינוי שלו - BTK (Bind, Torture, Kill) - לקשור, להתעלל, לרצוח. דניס ראדר.

התאריך היה 27 ביוני 2005. בבית המשפט המחוזי של סדג'וויק אשר בוויצ'יטה, קנזס, נשמעה הודאה קשה ביותר על מעשי רצח אלימים ונוראיים. השקט והמתח ששררו בחדר גרמו לשערות הנוכחים לסמור כאשר הם שמעו את עדותו של דניס.

בקור רוח ובקול רגוע, ללא פחד או חרטה, הוא תיאר את מעשי הזוועה שביצע בקורבנות שלו בזה אחר זה. הוא סיפר כיצד נהג לקשור אותם, לצפות בהם כאשר הם מבוהלים, להתעלל בהם נפשית ופיזית ולבסוף לחנוק אותם למוות.

המקרה הראשון שתיאר התרחש ב-15 בינואר 1974 בוויצ'יטה. משפחת אוטרו, משפחה עם ארבעה ילדים, עברה לשכונה שדניס ראדר התגורר בה. השעה הייתה 7:30 בבוקר, דניס ראה את ג'ואי בן התשע מכניס את הכלב לבית ומשאיר את הדלת האחורית פתוחה. הפרצה קראה לדניס והוא נכנס לתוך הבית ללא חשד, חתך את קו הטלפון ובאיומי אקדח התחיל להתעמת עם ג'וזף, אב המשפחה. "

"מי אתה?" שאל ג'וזף.

"אני מבוקש במדינת קליפורניה ובדרך לניו יורק, אני צריך את המכונית שלכם ואוכל", השיב דניס.

"אין לנו כסף, אבל אתה יכול לקחת את המכונית שלי שחונה בחוץ, רק אל תפגע בנו!"

"תשכב על הרצפה עם הפנים למטה, אם אני אשמע ציוץ אחד קטן אני יורה בך ובכל המשפחה שלך", אמר דניס ואיים עליו באקדח הריבולבר שבידו.

הכלב של המשפחה, שהיה בבית, התחיל לנבוח, ודניס הורה לג'וזף להוציא אותו החוצה. ג'וזף קרא לג'ואי הקטן וביקש ממנו להוציא את הכלב. לאחר שהוציא את הכלב קשר דניס את ידיהם ואת רגליהם של ג'וזף, של ג'וליה ושל ג'ואי הקטן, ולפתע הוא ראה מולו את ג'וזפין בת האחת-עשרה, המומה ומשותקת מפחד, עומדת על יד המדרגות לקומה השנייה. הוא תפס גם אותה וקשר את ידיה ואת רגליה. דניס לקח את כולם אל חדר השינה, שהיה בקומה השנייה, והושיב את ג'וזף, את ג'וזפין ואת ג'וליה על הרצפה בידיים וברגליים קשורות כשמחסום לפיהם, בעוד ג'ואי הקטן יושב על המיטה.

ג'וזף אוטרו סבל מפציעה באחת הצלעות שלו בשל תאונת דרכים שעבר, והוא חש כאב מהישיבה על הרצפה בחדר השינה, קשור. כדי להקל עליו, דניס שחרר מעט את הקשר ההדוק. אומנם בבית המשפט הוא הודה שהרצח של המשפחה היה מתוכנן, אבל כשהוא נכנס אל הבית שלהם הוא לא ידע שהוא הולך להיתקל באב המשפחה; הוא היה בטוח שהוא לא יהיה בבית.

כשארבעת בני המשפחה היו בחדר השינה כפותים בידיהם, דניס הבין שהם ראו את הפנים שלו ושיוכלו לזהות אותו בקלות אם ישאיר אותם בחיים.

הוא לקח שקית ניילון וכבל חשמל שהביא מראש, עטף את ראשו של ג'וזף, התיישב מאחוריו על הרצפה, כרך סביב הצוואר שלו את הכבל, משך בחוזקה את ראשו אחורנית והתחיל לחנוק אותו. ג'וזף התנגד וזז מצד לצד בעוד אשתו מנסה בכל כוחה לצעוק, אבל הפה שלה היה חסום בגרב שדניס תחב לתוכו. היא צרחה ובכתה, והילדים בכו גם הם והתחננו שיפסיק. דניס הגביר את הלחץ על השקית הכרוכה סביב ראשו של ג'וזף, אך לפתע השקית נקרעה ונפער בה חור גדול. באותו הרגע איבד ג'וזף את ההכרה ונפל על הרצפה.

בסרטים, מעשה החניקה מוצג לרוב בצורה מעוותת, שבה הוא נמשך חמש-עשרה עד עשרים שניות עד שהקורבן מאבד את החיים שלו, אבל למעשה חניקה לוקחת הרבה יותר זמן. הזמן הממוצע לחנק מלא הוא בין ארבע לשבע דקות שבהן צריך לפעול לחץ גדול על הצוואר. נסו לשבת בשקט במשך חמש דקות, לבד, בלי לעשות דבר, ותוכלו לדמיין מה עובר בזמן הממושך הזה על אדם שלחץ על צווארו מונע מאוויר ומדם להגיע לראשו, עד שהוא מאבד את הכרתו. על זה תוסיפו את החרדה, את הפאניקה ואת האימה שהקורבן חש בזמן שהוא רואה את הרוצח שלו מולו. הבינו עד כמה מפחיד לחנוק אדם אחר, ומהצד השני, להיחנק.

לאחר שג'וזף איבד את ההכרה, דניס קם ולקח שקית ניילון נוספת, עטף את ראשה של ג'וליה והתחיל לחנוק אותה. לצידם בכו הילדים וצרחו לדניס להפסיק את מעשיו, אך הוא הגביר את הלחץ על השקית עד שג'וליה איבדה את ההכרה גם היא. בשלב הזה היה דניס בטוח שהיא מתה, אבל היא פשוט התעלפה. הוא ניגש אל ג'וזפין בת האחת-עשרה וחנק גם אותה, וגם היא איבדה את ההכרה.

לפתע התעוררה ג'וליה ובאפיסת כוחות ביקשה:

"בבקשה, תשחרר את הבן הקטן שלי, בבקשה!"

דניס נעמד בקור רוח, לקח את ג'ואי לחדר אחר בעוד הוא קשור ושם עטף את ראשו בחולצה ובשקית ניילון והניח אותו על הרצפה. לאחר מכן הוא חזר לג'וליה וחנק אותה שוב, אלא שהפעם הוא לא השתמש בשקית ניילון, אלא בכבל החשמל. הפעם דניס לא עצר עד נשימתה האחרונה. כשסיים איתה הוא שם לב שג'וזף מתעורר. הוא עטף את ראשו בחולצה שהייתה בחדר וחנק אותו, הפעם עד מוות. אחר כך חזר לחדר של ג'ואי הקטן, שהיה שרוע על הרצפה, קירב כיסא והתיישב.

"אל תדאג, ג'ואי, אני מבטיח שזה יעבור מהר", הוא אמר והתחיל לחנוק אותו. לאט-לאט נחנק ג'ואי כשדניס לוחץ על הצוואר הקטן שלו בחבל שהיה כרוך סביבו. דניס התנשף בחוזקה. הוא היה המום ומרוגש ממה שקרה כרגע. הוא חש מתח וליבו פעם בחוזקה. תחושות של גירוי מיני ושל שליטה עברו בגופו. עכשיו הוא רצה להשלים את הפנטזיה המינית שלו, לשם כך הוא הגיע לכאן.

"אימא?..." ג'וזפין הקטנה התעוררה, משתעלת מהחנק שחוותה.

"אימא לא כאן, חמודה, אני אדאג לך", אמר לה דניס.

ברכות מפחידה ומצמררת הוא הרים אותה. היא הפרס שלו, רק לה הוא חיכה.

דניס נשא אותה בידיו למטה אל המרתף, שם קשר לצווארה הרך חבל ואז תלה אותה על אחד העמודים, ובזמן שהיא נאבקת על חייה ונחנקת למוות, הוא התיישב מולה, צפה בה ונגע בעצמו. כשהיא מתה לגמרי הוא אונן והגיע לפורקן מיני.

חייו של דניס ראדר

דניס ראדר נולד ב-9 במרץ 1945 בפיטסבורג שבמדינת קנזס. הוא היה האח הגדול מבין ארבעה אחים. אימו, דורותי ראדר, הייתה רואת חשבון, ואביו עבד בחברת שירותי גז בעיר. כשהיה בן שש החליטה משפחתו לעבור לעיר ויצ'יטה ולהתחיל חיים חדשים בעיר גדולה.

כבר בילדותו הפגין דניס סימנים של אכזריות ושל חוסר אמפתיה. היה לו תחביב אכזרי מאוד - הוא נהנה להתעלל בחיות קטנות, הרגל שמעיד על סימנים מוקדמים של התנהגות פסיכופתית. הוא היה מתבודד ולא הצליח לפתח קשרים חברתיים עמוקים עם בני גילו. אף שנראה כילד נורמטיבי כלפי חוץ, ההתנהגות שלו הייתה מרוחקת וקרה.

גיל ההתבגרות היה תקופה קריטית שבה התגבשו הדחפים האלימים והמיניים שלו. בבית הספר הוא נחשב לתלמיד ממוצע, לא מצטיין בלימודים ולא פעיל כלל מבחינה חברתית. הוא נמנע מפעילויות קבוצתיות וכך הסתיר את המחשבות האפלות ואת ההתנהגות האכזרית שלו. בגיל ההתבגרות הפכה ההתנהגות של דניס לאפלה ולמורכבת יותר. הוא החל לפתח פנטזיות מיניות אלימות שכללו שליטה וחנק. כדי לספק את יצריו הוא היה מוצא בעלי חיים קטנים, חונק אותם ומסתכל עליהם מתים בין הידיים שלו (פגיעה בבעלי חיים בילדות מצביעה על טראומה שהייתה בבית). עם התפתחות הפנטזיות האלה התפתח אצלו גם רצון להתעללות.

יחסיו עם אימו היו מורכבים; מרבית הזמן לא היה ביניהם יחס אוהב, והיא התנהגה אליו בקור. יום אחד היא מצאה על אחד מזוגות המכנסיים שלו כתם של זרע. היא השפילה אותו ואמרה: "אם אתה מאונן, אלוהים יבוא ויהרוג אותך".

דניס סיפר שיום אחד הטבעת שלה נפלה בין הקפיצים של הספה והיא קראה לו שיעזור לה. כשדניס ראה את המצוקה שהיא נמצאת בה, בוכה ומפוחדת, הוא מצא שהוא מתגרה מהסיטואציה, הוא התרגש לראות אישה חסרת אונים ולכודה.

יש שמעריכים שהייתה לו משיכה מינית כלפי אימא שלו ועם זאת גם רתיעה ממנה. ככל הנראה היחסים המוזרים איתה היו הטריגר שגרם לו לפנטז איך הוא פוגע בנשים. זאת הייתה גם התקופה שבה הוא החל לייצר לעצמו "מלכודת בנות" בשיטות קשירה, דבר שמאוחר יותר יסייע לפעילות הרצחנית שלו.

דניס הרבה לצפות בסרטים פורנוגרפיים, בייחוד כאלה שהכילו אלמנטים של BDSM (קשירה, שליטה, סדיזם ומזוכיזם).

הוא אהב לקרוא סיפורים על רוצחים סדרתיים, על פשעים אלימים ועל חטיפות. כך למד את דרכם של הרוצחים הסדרתיים והבין מה הכשיל אותם ומה עליו לעשות כדי לא להיכשל באותם דברים. בזמן שהילדים בני גילו שיחקו בחוץ, הוא היה יושב ומצייר לעצמו ציורים של נשים קשורות, מפוחדות ומעונות, עיסוק שגרם לו סיפוק רב. האובססיה שלו למין הנשי גברה יותר ויותר והפכה לגורם מרכזי מאוד בחיים שלו. הוא תיאר כיצד היה מתלבש בבגדי נשים ומציץ לשכנות שלו ואז חוזר הביתה, מעלה זאת בזיכרונו ומאונן.

לאחר שסיים את לימודיו הוא נרשם לאוניברסיטה בקנזס. הוא נכשל בלימודים וטען שכל מה שהוא הרהר בו במשך הלימודים היה הפנטזיות המיניות שלו. בשנים 1966-1970 הוא התגייס לצבא האמריקאי ושירת בחיל האוויר. כשהשתחרר התחיל לעבוד בקצבייה שהייתה בעיר.

בשנת 1971 התחתן עם פאולה, שהייתה אהובת ליבו מהלימודים. לזוג נולדו שני ילדים, קרי ובריאן. בשנת 1973 הוא למד טכנולוגיה ואלקטרוניקה וסיים את לימודיו בהצלחה. ב-1979 סיים תואר ראשון במדעים באוניברסיטת ויציטה. בשנים 1974-1988 עבד דניס בחברת אבטחה בתור מתקין מצלמות בבתים של אזרחים תמימים. אותם אזרחים ביקשו את שירותיו כי פחדו מהרוצח שהסתובב בעיר, אך למרבה האירוניה אותו רוצח היה האדם שסיפק להם ביטחון.

"השכן שלך רוצח", מוטי וקנין | 201 עמודים