איתי טיראן מציג: מכוער זה הסקסי החדש
"סיראנו דה ברז'רק" של תיאטרון הקאמרי מספק קצת מכל דבר – קצת קומדיה, קצת טרגדיה, קצת שירים, קצת ריקודים, קצת קרבות סיף, קצת לוליינות. אבל יותר מהכול, הוא מספק הרבה מאוד מהכישרון הנדיר של איתי טיראן, שממציא מחדש את דמותו המיתולוגית של המשורר הצרפתי בעל האף המפלצתי, ואפילו מצליח להפוך את סיראנו הכעור לגבר מושך
הפעם, בהפקה החדשה של תיאטרון הקאמרי, נכנס טיראן לנעליו של המשורר הצרפתי המיתולוגי, סיראנו דה ברז'רק, האיש והאף המפורסם ביותר היסטוריה. אותו חוטם אימתני אמנם מצליח לעוות את פניו של טיראן, אך הנוכחות הבימתית המהוללת והכריזמה החייתית הבלתי נתפסת שלו, לא מותירות הרבה ברירות, וכך נולד לו הסיראנו הכי סקסי שנראה על הבמה או על המסך אי פעם.
לפני שנים זכיתי לצפות בהצגה "סיראנו" בווסט אנד בלונדון והתמוגגתי מכל רגע, לכן להפקה הישראלית הגעתי עם לא מעט חששות. הרף שהבריטים הציבו (כרגיל) הוא מאוד גבוה, וקיוויתי לא לקבל את אותה הצגה רק בעברית. מהר מאוד הבנתי שהעולם הקסום שברא על הבמה הבמאי גלעד קמחי, לא רק שלא ממחזר חומרים, אלא ממציא את המחזה מחדש בדיוק כפי שעשה טיראן עם התפקיד הראשי.
כמה קל לרוב האנשים בקהל להזדהות עם סיראנו, הגיבור הטראגי האולטימטיבי, אינטלקטואל מפולפל בעל נפש אצילית ולוק פגום. סיראנו מאוהב עד כלות ברוקסן, אחייניתו, אך רגשי הנחיתות שלו עצרו אותו מלחשוף בפניה את אשר על ליבו. העסק מסתבך כשנכנס לתמונה כריסטיאן היפיוף, שמתאהב ברוקסן מיד וגם היא נופלת שבי למראה החיצוני שלו. הבעיה היא שכריסטיאן לא מתמצא בדרכי החיזור ומול נשים הוא נאלם.
משולש האהבה הזה מסתבך לגמרי כשכריסטיאן נעזר בסיראנו כדי לחזר אחרי רוקסן. סיראנו כובש אותה במילותיו, במכתביו ובשיריו וגורם לרוקסן להתאהב בכריסטיאן. סיראנו משמש כמדובב של כריסטיאן וביחד הם יוצרים את דמות הגבר המושלם, גם חתיך וגם בעל אישיות נעלית.
והנה זה העניין, גם בליהוק של לימוני יש אמירה, דווקא בגלל שאינה כליל השלמות, דווקא בגלל שגם לה יש פגמים. כבר בתהליך הליהוק, גלעד קימחי יצר משולש אהבה שונה מאוד מזה שקיבלנו עד כה בהפקות הקודמות של המחזה, שמפתיע גם את מי שמכיר את היצירה היטב.
הבמה הססגונית מעוצבת לעילא, וכך גם התלבושות התקופתיות עם הטוויסט העכשווי – מחולצת הרוק סטאר של סיראנו דרך מוהיקנים בצבעי ניאון ועד נעלי ה"אול-סטאר" הוורודות של אחת הבנות. ועם כבר בבנות עסקינן, אז כן, כינרת לימוני היא השחקנית היחידה על הבמה. את כל תפקידי הנשים מגלמים שחקנים זכרים. למה? שאלה טובה. אולי כדי להדגיש את העולם השוביניסטי הפטריארכלי של אז, ואולי רק כדי לבדר את הקהל. הבחירה הזאת לא הייתה מספיק פתורה בעיניי, אך הביצוע המשעשע פיצה על כך.
בעידן בו הריאלטי שולט בטלוויזיה ונדמה שכוחו של טקסט כתוב נדחק הצידה, "סיראנו דה ברז'רק" היא הצגה שנותנת את הכבוד הראוי למילים עצמן. אבל בראש ובראשונה, זוהי הצגה שמגישה לקהל את איתי טיראן במלוא הדרו ובמלוא עוצמתו. אני בכוונה נזהר מלקרוא לסיראנו תפקיד חייו של טיראן, גם כי הוא בכל זאת בראשית דרכו, וגם כי יש לממזר נטייה להתעלות על עצמו בכל פעם מחדש. אבל כנראה שזה התפקיד הכי טוב שלו עד כה, הוא שולט בדמות הזאת ביד רמה והופך אותה לשלו לחלוטין – סיראנו דה טיראן, או פשוט טיראנו.
