"סיפור אהבה בשלושה פרקים": הצגת חובה לקהילה הגאה - אבל לא רק
מעבר להיותה קומדיה ממש מצחיקה, הישג לא מבוטל בימינו בתיאטרון, "סיפור אהבה בשלושה פרקים" היא קודם כל הצגה אנושית, ומעל לכל, הצגה חשובה. יש שתי סיבות שההפקה החדשה של תיאטרון הבימה עובדת כמו שצריך - הבימוי של נתן דטנר והביצוע הרגיש של כל הקאסט. אפילו עומר דרור מפתיע לטובה, ומוכיח שיש לו הרבה יותר להציע מפנים (וקוביות) ממש יפות
יש מעט מאוד סרטים להט"בים שזוכים להכרה ואהדה מהקהל הרחב. מעט מדי. השנה "אור ירח" הפתיע את כל המהמרים, כשקטף את פרס הסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר, ובכך הפך לסרט הלהט"בי הראשון שזוכה בתואר הכי נחשב בתעשייה. השחקן והמחזאי האמריקאי הארווי פיירסטין יכול היה רק לפנטז על מועמדות, כשכתב את "סיפור אהבה בשלושה פרקים" בשלהי שנות השבעים. המחזה, שנכתב בהשראת סיפור חייו ובו פיירסטין גם כיכב, הוצג בהתחלה כשלושה מערכונים נפרדים בתיאטרון "לה מאמה" בניו יורק. בהמשך הוא חיבר אותם למחזה אחד ארוך, העביר אותו לאוף-ברודווי וזכה להצלחה חסרת תקדים. בעקבות ההצלחה האדירה פיירסטין עיבד את המחזה לתסריט, וכך בשנת 1988 נברא אחד הסרטים הלהט"בים הקאמפים והמרגשים ביותר שנוצרו, שעזר לאלפי צעירים לצאת מהארון בימים חשוכים מאלו.
המחזה שהוצג לראשונה בתיאטרון בית לסין בשנת 1984, זכה לחידוש רק בשנת 2011 בתיאטרון הגאה "תהל". זו בהחלט בחירה אמיצה מצד התיאטרון הלאומי הבימה להקים אותו לתחייה שוב, ולנסות לשווק אותו לקהל הרחב, כי הרי בכל זאת מדובר בתוכן להט"בי פר אקסלנס ללא פערי תיווך. האם הצופה הישראלי ההטרוסקסואלי הממוצע מתעניין בחיי האהבה של גיי, ועוד מלכת דראג? התשובה היא כמובן: לא. אבל לא נס ליחו של טקסט השנון של פיירסטין, ומשהו בקסם של המחזה מצליח בכל זאת לשבות את לב הקהל. אמנם הורגש שהקהל קצת נע בחוסר נוחות במושבו בתחילת ההצגה, אך מהר מאוד הוא מוצא עצמו מהופנט לעלילה המרתקת.
