אבבא גנוב: "מאמא מיה" – לא יותר מחלטורה מטופשת ומקושקשת

הרגע היחיד של פאן טהור ומזוקק שחוויתי ב"מאמא מיה" הגיע בסוף ההצגה, כשבית האופרה התל אביבי הפך לרבע שעה למועדון ריקודים קאמפי. הקאסט ביצע שוב את "מאמא מיה", את "דנסינג קווין" ואת "ווטרלו" והקהל שר ורקד איתו. אני מניח שלא מדובר בחוויה שונה במיוחד מערב שירה בציבור בגנקי, אבל האווירה האירוויזיונית של השירים בשילוב עם הלוקיישן עזרו להרגיש קצת אירופה לרגע. כמה חבל שהדרך אל ההדרן המפנק לא הייתה פשוטה כלל. האשם העיקרי במחדל הוא המחזה עצמו, אך גם על עניין הזמר עוד נרחיב בהמשך.

שיהיה ברור, זהו אכן אותו להיט היסטרי שהוצג לפני כ-54 מיליון איש ברחבי הגלובוס מאז שעלה בשנת 1999 ואף עובד לסרט בכיכובה של מריל סטריפ, אך מה שהצופה הממוצע לא יודע הוא ש"מאמא מיה" משתייך לתת הז'אנר הנחות Jukebox Musical. האח המוגבל של המחזמר הקלאסי מספק הפקות בהם הלהיטים המפורסמים ניצבים במרכז הבמה משולבים בעלילה קלושה שחוברה להם בכפייה. עד סוף המילניום הקודם הז'אנר נחשב לכושל וכמעט ונכחד, אך בעקבות ההצלחה המסחררת והמיידית של "מאמא מיה" הוא זכה לעדנה מחודשת במאה העשרים ואחת. הלהיטים של להקת קווין זכו להפקה דומה בשם "We will rock you" ובשנים האחרונות גם הספייס גירלז זכו לכבוד המפוקפק ב"ויוה פוראבר" וגם קרול קינג ב"ביוטיפול". גם בארץ כבר למדו את השטיק ועשו זאת עם שיריו של המאסטרו צביקה פיק ב"מרי לו" שזכה להצלחה מטורפת, ועם להיטיו של שלמה ארצי ב"לילה לא שקט" שנכשל וירד די מהר. המגוון הרב של הלהיטים המופלאים של להקת אבבא אמנם מפצים על המחזה הרעוע של קתרין ג'ונסון, שנדמה שהוקלד בפתקים של האייפון, אך גם רמת הטיפול בנאמברים המוזיקליים של "מאמא מיה" חפיפניקית ולא מספיק מרשימה. לפעמים היא ממש מבזה את המקור.

מי שזכה לצפות במיוזיקלז בווסט אנד או בברודויי כמו "וויקד", "קברט", "שיקגו" או "מיס סייגון" מיד יבין שאין קשר לסטנדרטים שהורגלנו אליהם בחו"ל. גם ההפקות הישראליות של "שיער" ושל "אופרה בגרוש" אוכלות את ההפקה הזאת לבראנצ' בלי להניד עפעף. אבל הרי זו הסיבה ש"מאמא מיה" מגיע לארץ הקודש בפעם השנייה אחרי 8 שנים, בדיוק בגלל שמדובר בהפקה כל כך זולה שלא קשה להעמיס על מטוס ולשלוח לכל קצוות תבל. כזו שלא עולה למפיקים הישראלים יותר מדי כסף להביא ארצה.

השאלה האמיתית היא למה בכלל לטרוח ולנסות לשזור אמירות חברתיות או טקסט שמנסה לגולל סיפור טיפשי כלשהו? הקהל שמפזם לאורך ההצגה את השירים רק מחכה לרבע שעה בסוף, שהוא יוכל לעמוד ולשיר בחפלה של אבבא. למה לא להשקיע בנאמברים ופשוט להרים מופע קאברים של אבבא כמו שצריך? אם השואו של "מאמא מיה" היה מפצה על דלות התוכן אולי כל ההפקה הזאת לא הייתה נראית כמו חלטורה זולה, מזל שלפחות היו השירים הקסומים להיאחז בהם, אז אני אומר תודה על המוזיקה.