"כשעומדים בפני זמנים מפחידים, אנשים פונים לסרטי אימה. צריכים את השחרור הזה"

בשנים האחרונות, עם התגברות הקריאות לחרם תרבותי ופוליטי על ישראלים ועל כל מי שיש לו קשר למדינה, התפרסמו שורה של עצומות ומכתבים מצד אומנים בין-לאומיים המבקשים להביע תמיכה בישראל. פעם אחר פעם, אחד השמות הראשונים להופיע בין החותמים, הוא הבמאי היהודי-אמריקאי המוערך איליי רות'.

הוא היה בין הראשונים להתקומם נגד ההתעלמות והיעדר הגינוי מצד בכירי הוליווד לאירועי 7 באוקטובר; העביר מסר תמיכה לחיילי צה"ל בסרטון שצילמה איתו נועה תשבי; והוא אף לעג לגרטה תונברג לאחר שטענה כי "נחטפה על ידי ישראלים" כשהגיעה במשט לחופי עזה בשנה שעברה - תגובה שבעקבותיה כתב ברשתות החברתיות: "כל מי שהפיץ את התעמולה האנטישמית שלה, אתם מחוקים עבורי!". כל אלה הפכו אותו ליעד קבוע למתקפות אנטישמיות ברשת, אך לא גרמו לו לחזור בו מהצהרותיו הנחרצות ומנכונותו האמיצה לעמוד לצד ישראל ולמען יהודים באשר הם.

איליי, בתור תומך מסור בישראל, יש סיכוי שתגיע לבקר?
"נראה. אני מקווה קודם כל שהכל יירגע, ושיהיה שלום. ואז נוכל כולנו לנסוע ולבקר בכל מקום", הוא משיב לשאלת mako.

עם הבסטי טרנטינו

הניסיונות של ארגוני החרם להכפיש את שמו של רות' באופן אישי ולפגוע בקריירה שלו עלו בתוהו, והוא ממשיך לעבוד במרץ. לאורך השנים הפך הקולנוען הנלהב לאחד היוצרים האהובים בז'אנר האימה - דבר שחיבר כבר בשלב מוקדם בקריירה בינו לבין קוונטין טרנטינו, שלימים הפך לחברו הטוב. למעשה, כבר במהלך לימודי הקולנוע שלו באוניברסיטת ניו יורק (NYU) בשנות ה-90, כתב וביים רות' סרט מחווה ל"כלבי אשמורת" של טרנטינו. כמה שנים לאחר מכן, אחרי שצפה בסרט הביכורים שלו, "קדחת הבקתה", שיבח אותו טרנטינו ולקח אותו תחת חסותו.

לצד סרטים שביים, כתב והפיק, בהם "הוסטל", "גיהינום בג'ונגל", "דפיקה בדלת" ו"משאלת מוות", וכן הסדרה שלו "המלוק גרוב", שרצה במשך שלוש עונות בנטפליקס, טיפח רות' גם קריירת משחק עם תפקידים בסרטים "הלוחש לסוסים", "חסין מוות" ו"רוק לנצח". לאחרונה אף הופיע בתפקיד אורח קטן בעונה האחרונה של "אופוריה".

הופעת המשחק הזכורה ביותר שלו הייתה ב"ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו, שם גילם את הסמל דונוביץ', המכונה "הדב היהודי" - החייל שמטיל את אימתו על הנאצים, ובפרט על היטלר. רות' סיפר בעבר כי הרגיש שהתפקיד נכתב עבורו, אף שטרנטינו ערך אודישנים לשחקנים נוספים, כאשר בפועל כיוון בסופו של דבר להעניק לו את התפקיד. זאת לאחר שהבחירה המקורית, אדם סנדלר, ירדה מהפרק מבחינה לוגיסטית בשל מחויבותו לצילומי "אנשים מצחיקים".

בסוף השבוע יעלה לאקרנים סרט האימה החדש של רות', "איש הגלידה", ובנוהל המוכר שלו הוא שוב לוקח על עצמו כמה תפקידים במקביל: יושב על כיסא הבמאי, משמש כאחד המפיקים, כתב את התסריט ואף מופיע בסרט בתפקיד משני.

העלילה מתרחשת בעיירה אמריקאית שלווה, פסטורלית ושוקקת חיים, עד שאוטו גלידה מגיע למקום ובתוכו איש גלידה מסתורי שמשנה את האווירה בן לילה - שכן כל ילד שטועם מהגלידה הופך לזומבי רצחני. הסרט הופק באופן עצמאי בתקציב מוגבל, ויקווה להפוך להצלחה קופתית, כפי שקרה בשנים האחרונות ללא מעט לסרטי אימה קטנים שזכו לפופולריות בקרב הצופים, בהם "אובססיה" ו"באקרומס".

עוד בטרם הגיע למסכי הקולנוע בישראל, סרט האימה מעורר תשומת לב בעקבות ההחלטה להגביל את הצפייה בו. במכתב שהפיצה המועצה לביקורת סרטים לבתי הקולנוע ברחבי הארץ, נקבע כי הכניסה לסרט תותר לבני 18 ומעלה בלבד - גם כאשר הם מלווים בהוריהם - בשל תוכני האלימות הקשים שבו, הכוללים בין היתר ניסור גופות, עריפת ראשים וסצנות רצח אכזריות במיוחד.

"רציתי ליצור סרט עם תחושה של שנות ה-80', הילדות שלי", מסביר רות' בריאיון לקידום סרטו החדש, "כזה שמזכיר את סרטי אולפני אמבלין של ספילברג, ילדים רוכבים על אופניים, משחקים בייסבול על דשא ירוק ועם שמיים כחולים. כמו המראה של אוטו גלידה בצבעי כחול ולבן עם מוכר לבוש מדים בסיסיים. כל הסממנים הקטנים הללו שמזכירים את הרוח הקלילה של עונת הקיץ, השבוע האחרון ללימודים ממש לפני שהחופש הגדול עומד להתחיל".

"הרעיון עלה במוחי כבר לפני 20 שנה כשהייתי בעיצומו של מסע הקידום לסרטי 'קדחת הבקתה'", הוא ממשיך. "ראיתי אוטו גלידה, שמעתי את המנגינה שלו, וזה הפעיל לי את החלק הזה במוח שבו אתה פשוט רוצה לחזור ולהיות שוב ילד שמקבל גלידה. כשנזכרתי בזה, חשבתי, 'ובכן, מה אם מוכר הגלידה מרעיל את הילדים? מה אם הוא פשוט הכניס לגלידה רעל שגורם לילדים להרוג את כל המבוגרים, והמנגינה של האוטו גלידה בלילה מכניסה אותם לפעולה?'.

"אז הלכתי עם הרעיון הזה לאורך 20 שנה. ובמשך שנים אנשים אמרו לי שאי-אפשר לעשות את הסרט הזה. זה חולני מדי, זה מטורף מדי. ועכשיו יש לי בת תינוקת, ועם ההורות מגיעים פחדים חדשים. התחושה הזו שלא משנה מה, אתה לא יכול להגן על הילדים שלך. אתה יכול להכין אותם לעולם, אבל משהו ייכנס להם לראש שעלול לגרום להם ללכת נגדך או לפגוע בך. ואהבתי את הרעיון שהילדים שהורגים עדיין נשארים ילדים. הם עדיין נהנים מזה. הם לא יודעים שהם עשו משהו לא בסדר. רציתי תחושה שאלו אותם ילדים תמימים של עיירות אמריקאיות קטנות של פעם, בצבעי יסוד, שנראים יפהפיים, כמעט כמו בית המשחקים של פי ווי הרמן. ואז פשוט על כל להתיז דם לכל עבר".

מה לדעתך סוד ההצלחה של ז'אנר האימה בקולנוע?
"אני חושב שאי-אפשר לפחד ממה שרואים במסך הטלפון הסלולרי. אני חושב שאפשר לצפות בסרטוני קומדיה בטלפון. אפשר לראות דרמה בטלוויזיה. יש אנשים שצופים בספורט. אבל תחושת הפחד היא כמו פרץ אדרנלין. זה כמו רכבת הרים. אפשר לעלות לרכבת הרים ואפשר לחוות את המתרחש עם אוזניות, אבל אי-אפשר ללכת לפסטיבל קואצ'לה במציאות מדומה. אתה מוכרח להיות חלק מזה כדי לחוות באמת. וסרטי אימה הם כמו רכבת הרים, והדרך היחידה לקבל את הריגוש, את פרץ האדרנלין הזה, היא לצפות בהם על מסך גדול וללכת יחד עם חברים. זה מה שבאמת הופך את חווית הצפייה בסרט לאחד הזיכרונות הכי גדולים שילכו איתנו הלאה בחיים.

"כשהקהל הגיע לצפות בסרט 'אובססיה', הוא הגיע מורגל לצפות בדברים בטלפון שלו, מבלי לשבת בחדר עם חבורה של אנשים שצועקים. רק בקולנוע מבינים כמה זה כיף ומרגיש נהדר שאתה רוצה לדבר על זה עם כל החברים שלך.

"החוויה הזאת, הזיכרון הזה - אני אומנם זוכר כמה מסיבות פיג'מות בתור ילד שבהן צפינו בסרטים, אבל אני בעיקר זוכר שבכל פעם שצפיתי בסרט אימה נהדר באולם הקולנוע עם החברים שלי, כולנו חיכינו בקוצר רוח וצרחנו. לעולם לא אשכח את זה. אז מה שאתה בוחר לעשות בתור יוצר של סרטי אימה כאלה, זה לתת לצופה את החוויה הזאת שתהיה הזיכרון הכי גדול של החיים".

האם אתה מרגיש שז'אנר האימה מעניק מפלט מהתלאות וכל הבלגן במציאות שלנו?
"תראה, כשעומדים בפנינו זמנים מפחידים, אנשים פונים לסרטי אימה. הם צריכים את השחרור הזה, כי במציאות אסור לצרוח. אסור לנו לפחד. אנחנו צריכים לאגור את הפחד שלנו, לעטות על פנינו את המסכה וללכת לעבודה. אחרת, היינו נותרים לשבת משותקים, שוקעים במחשבות ודאגות. הפידים של כותרות החדשות מפוצצות לנו את צגי הטלפון, בהתראות שלנו, וגם ברשתות החברתיות שנועדו לגרום לנו להרגיש רע עם עצמנו, שנרגיש שאנחנו לא מספיקים. הם מסבים לנו עצבנות וחרדה.

קוראים לזה 'הדור החרדתי', ואתם יודע איפה אנשים משחררים צעקות? באירועי ספורט, משחקי המונדיאל, פלייאוף של ליגת כדורסל וכשהם צופים בסרטי אימה. אנחנו צריכים מרחב כדי לצרוח. אנחנו זקוקים לפורקן, וסרטי אימה מספקים לנו את זה. לכן, אני חושב שיש דור שלם שמרגיש שהעולם לא יציב ושהם צריכים דרך שתיתן להם לשחרר את הפחד הזה. ואני חושב שהקולנוע זאת בריחה נהדרת ותרפיה טובה. אני מאמין שאתה אפילו חש אופוריה אחרי ששרדת סרט אימה טוב עד סופו".

הפריק של השכבה

רות' בן ה-54, שגדל במסצ'וסטס למשפחה יהודית במקור ממזרח אירופה, העריץ מגיל צעיר במאי קולנוע בולטים כמו סטיבן ספילברג, רידלי סקוט, וס קרייבן ("סיוט ברחוב אלם") וג'ון קרפנטר, וידע מה הוא רוצה להיות כשיגדל. "כשרק התחלתי ללמוד בבית ספר, אמרתי שאני רוצה לביים סרטים יום אחד - וכולם צחקו עליי", סיפר בעבר, "הייתי לובש את חולצת 'התפוז המכני' של סטנלי קובריק, הבנות כינו אותי 'הפריק של השכבה', אבל עד סוף תקופת התיכון, כולם רצו להיות להשתתף בסרטים הקצרים הביתיים שיצרתי והתחננו, 'בבקשה תהרוג אותי באחד הסרטים שלך'.

"בכל סוף שבוע צילמתי סרטונים, וכשהייתי בן 17 וביימתי הצגה בבית הספר, פתאום הפכתי להיות מגניב וכולם רצו לקחת חלק", הוא סיפר עוד. "מספיק ילדים ראו את מה שעשיתי והבינו שאני יודע מה אני עושה, ופתאום התחלתי לשמוע מכאלה שחלמו להיות שחקנים. ברגע אחד אתה יכול לקבל את מי שאתה ופשוט להיות אתה עצמך. זה הרגע שבו אתה מוצא את החברים האמיתיים שלך, והרגע שבו אנשים הכי נמשכים אלייך".

עוד לדבריו של רות', "איבדנו את היכולת לקיים שיח, שכן אם לפני 20 שנה אדם הופיע בחדשות לאחר שהשתגע וצעק וכולם שמו לב, היום כולם צורחים כל הזמן ואף אחד לא מקשיב. זוהי תקופה מפחידה. אני זוכר שקראתי ידיעה על כך שבשנה אחת היו 23 מקרי ירי בבתי ספר, והדבר היחידי שהצלחנו להעביר בחקיקה זה איסור על קשיות פלסטיק. זה אומר הכל. על קשיות יכולנו להסכים - אבל כלי נשק? יש פילוג מובהק בחברה האמריקאית, ואף אחד כבר לא דן בסוגיה הזאת. וחייבת להיות איזושהי דרך ביניים".

רות' נשוי למעצבת האופנה האיטלקיה ויטוריה בוראצ'י, ובשנה שעברה נולדה בתם הבכורה, דונטלה-סופיה. בזמנו הוא העלה פוסט חגיגי וציין כי הוא כבר "מעכשיו מתאמן על מהלכי הדב היהודי בפני בני הזוג שלה, שיבואו לאסוף אותה". בחודשים האחרונים הוא עובד על עיבוד טלוויזיוני לסרטו "הוסטל", שבו יככב זוכה האמי וגלובוס הזהב פול ג'יאמטי, וכן עתיד לצלם סרט המשך ל"חג ההודיה" - סרט האימה שיצא ב-2023 ורשם הצלחה נאה יחסית בקופות.

|בעולם שבו אנו חיים כיום עם הרשתות החברתיות, אני חושב על הילדים שלנו, כי כל תמונה שהם רואים באינסטגרם עוברת פילטרים", הוא מסכם. "ואם מסתכלים על תמונות ישנות, ממש נראינו כמו מפלצות עם בגדים מוזרים, שיניים עקומות וחצ'קונים. כיום בני 11 לובשים מותגים. לא ידעתי מה זה בגדי מעצבים עד גיל 30. בכלל לא חשבתי על מה אני לובש, והיום המציאות שלנו עוברת ריטוש. אז אם אתה ילד מוזר, מה כל זה עושה לך? זה אומר שאתה לא מספיק.

"אני גדלתי בתור ילד קטן ומשונה שלבש חולצה של 'המנסרים מטקסס', ובבר המצווה שלי רציתי שיחתכו אותי לשניים עם מסור חשמלי, כי חשבתי שזה גימיק מבדר. סבא וסבתא שלי היו בטראומה ובני הדודים שלי מצולקים עד היום. אבל רק כשקיבלתי את המוזרות הזו שלי ואמרתי שאני לא מנסה להשתלב ולהיות כמו כולם, הבנתי שלהיות אני עצמי זה מספיק. ואני חושב שזה מסר שלא עובר מספיק לילדים כיום. יש לתקן זאת".