"לגמור את הלילה": אדריכל הקומדיות הרומנטיות שוב שיחק אותה

האם ימי הזוהר של הקומדיה הרומנטית חוזרים? אם משקללים את מספר סרטי הז'אנר שפוקדים את בתי הקולנוע והמסכים הביתיים, לצד נתוני הצפייה וההכנסות בשנים האחרונות, מתברר שלגמרי כן. זה לא שהרום קומס באמת מתו, אבל בעידן של גיבורי על ואפוסים רחבי היקף וגדושי אפקטים דיגיטליים, הן פשוט נדחקו הצדה אל שולי הסטרימינג. הביקוש המתחדש לקומדיות רומנטיות הגיע לשיא ב-2024 עם "רק לא אתה", שחצה בין המבקרים שקטלו לבין הצופים שהתאהבו והגיע להכנסות של יותר מ-200 מיליון דולר.

את הלהיט בכיכובם של סידני סוויני וגלן פאוול ביים ויל גלוק, שסרטו החדש, "לגמור את הלילה", עלה בסוף השבוע לאקרנים בארץ. ההצלחה הכבירה של "רק לא אתה" עזרה למצב את גלוק כאדריכל של קומדיות רומנטיות, וגם הפעם, כך נראה, יש לו סוס מבטיח. השאלה הגדולה היא אם הוא גם ינצח. כי היופי ב"לגמור את הלילה" טמון בעובדה שהוא פועל על פי חוקי הז'אנר המקובלים, אבל גם משחק איתם בחכמה. לכן יהיה מעניין לראות כיצד הוא יתקבל בקרב הקהל חובב הצ'יז והקיטש.

אין ז'אנר שבלוני יותר מהקומדיה הרומנטית, אבל גלוק מוכיח שאפשר להוציא אותו לטיול מחוץ לאזור הנוחות ועדיין לשמור אותו בתוך הגבולות המקובלים. נקודת המוצא העלילתית כבר מציבה את הדמויות בפוזיציה משעשעת: אמריקה אלטרנטיבית ופוריטנית, שבה לרווקים ולרווקות אסור לקיים יחסי מין - מלבד לילה אחד בשנה, שבו כולם חרמנים ומלאי הקונדומים אוזל במהירות.

במרכז העלילה ניצב אוון, בעל פיצרייה ניו-יורקית בגילומו של קאלום טרנר, איט בוי בהתהוות וכוכב רום קומס בפוטנציה. הוא מתכנן ערב רומנטי עם חברתו, בגילומה של מאיה הוק, שאמור להסתיים בהצעת נישואים ובסדינים חרוכים. אבל היא שמה לו בלוק ומחליטה לחפש את עצמה במיטתו של השכן. במקביל, אלי - בגילומה של מוניקה ברברו, שמטפסת שלב נוסף בדרך לכוכבות - מחלטרת כזמרת ג'ינגלים למשחות רפואיות וחולמת להפוך לזמרת אמיתית. אחרי שחברתה נוטשת אותה במסיבה, היא יוצאת למסע לילי בחיפוש אחר גבר שאמור לגאול אותה מחרמנותה.

מבחינה תמטית, הסאבטקסט של "לגמור את הלילה" לא מתיימר להיות מתוחכם מדי והוא שואל שאלה פשוטה: האם סקס הוא פקטור שמגדיר מערכת יחסים? זו כמובן שאלה בנאלית וקלישאתית מהסוג שתמיד אפיין את הז'אנר, כך שאין כאן הפתעה גדולה.

אבל העיסוק האלגנטי של הסרט בשאלה הזו ממצב אותו ככזה שעשוי להתאים גם לקהל שלא בהכרח חובב את הז'אנר. זה מהלך חכם, שמעיד על הגמישות ההכרחית של הקומדיה הרומנטית ועל האופן שבו היא הונדסה עם השנים כדי להתאים לקהלים שונים. "לגמור את הלילה" מאמץ את הגמישות הזו והופך לסרט היברידי שמשלב הרפתקה ורומנטיקה, וביניהן קומדיה סקסית ומצחיקה באמת.

התסריט של טראוויס בראון משובץ בגאגים מנצחים, בהומור אינטליגנטי וגם בלא מעט תחכום מפתיע. אחת ההפתעות בסרט היא דווקא הפסקול שלו. בין שיר אחד לאחר משתחל קאבר משעשע, שהוא למעשה אחד הג'ינגלים שאלי הקליטה לפרסומת לתכשיר רפואי. הוא מוסיף שכבת הומור פשוטה אך חכמה, שמוטמעת באופן אורגני לחלוטין ב-DNA של הסרט. בשורה התחתונה, יש כאן חשיבה מדויקת על כמעט כל פרט, ולכן גם ללא התואר "רומנטית", הסרט הזה מתפקד יופי כקומדיה נטו.

על איכותו של "רק לא אתה" אפשר להתווכח, אבל על הכימיה בין גלן פאוול לסידני סוויני אי אפשר. שני הכוכבים הלוהטים של הוליווד התפוצצו על המסך, ונוכחותם הסקסית הייתה חלק בלתי נפרד מהצלחתו הגדולה של הסרט. הפעם, במקום פאוול וסוויני - ברברו וטרנר, שכבר כיכב בשנה שעברה בקומדיה "לנצח נצחים". הכימיה ביניהם היא אולי לא הדבר הכי רותח כאן (התואר הזה כבר שמור לשמלה המצומצמת שברברו לובשת בסרט) אבל היא עובדת היטב ומחזיקה את הסרט בלבל הרומנטי הדרוש לכל אורכו.

"לגמור את הלילה" מהתל בצופה, לוקח תפניות ושובר תבניות צפויות - אבל במערכה השלישית הוא נכנע לתכתיבים מוכרים ודוחס את עצמו בחזרה אל השבלונה השחוקה של הז'אנר. הוא מעדיף להיות קראוד פליזר במקום טראבלמייקר מחורמן שלא עונה על הציפיות הבסיסיות, כולל סוף טיפה מאכזב. אבל את המס הזה אפשר לנכות לו ולהשאיר את הקטנוניות והציניות בצד. זה באמת סרט שכולו כיף גדול.