"אל תאחלו לי בהצלחה": הבת של אדם סנדלר היא שחקנית טובה בזכות עצמה

עסקת הענק של אדם סנדלר ונטפליקס היא אחת הרווחיות ביותר בתולדותיה של ענקית הסטרימינג, עם סרטים כמו "תעלומת רצח" ו"השיחוק". כנראה שהמשפט "סרט חדש של אדם סנדלר" מדביק את הצופים למסך באופן אוטומטי. ובכל זאת, בשנים האחרונות, העסקה של אדם סנדלר עם נטפליקס היא פחות העסקה של אדם סנדלר - ויותר העסקה של הבנות שלו. סיידי הבכורה הובילה את "שותפות" בהפקתו של אביה, שעלה למסך באפריל האחרון; סאני, הבת הצעירה, כיכבה לפני כשלוש שנים ב"את מה-זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי". עכשיו אותה סאני חוזרת לתפקיד הראשי בסרט קצת בוגר יותר של נטפליקס, "אל תאחלו לי בהצלחה" (Don't Say Good Luck), שבו היא משחקת לצד שלל שחקנים מוכרים.

את "אל תאחלו לי בהצלחה" ביימה ג'וליה הארט והפיק, איך לא, אדם סנדלר. הסרט מוגדר כדרמה מוזיקלית לנוער, אבל הוא יכול בהחלט להתאים גם לקהל מבוגר יותר. הוא עוקב אחרי סופי (סאני סנדלר), תלמידת תיכון במגמת תיאטרון שמקבלת - להפתעתה ולהפתעת חבריה - את התפקיד הראשי בהפקה הבית-ספרית למחזמר (האמיתי בהחלט) "מלצרית". סופי מאושרת, אבל על הבשורה הטובה הזו מעיבה בשורה רעה במיוחד: אמא שלה אליזבת (מלאני לינסקי המעולה) חלתה שוב בסרטן, והפעם הוא עיקש מאי-פעם.

לאורך הסרט סופי נקרעת בין החזרות האינטנסיביות והתכופות לרצון לבלות כל רגע אפשרי עם אמה החולה, שמצבה ממשיך להידרדר. במקביל, היא מתמודדת עם מצבים ששייכים לחיים "רגילים" של נערה "רגילה": קראש מרגש אך מסוכן על הפרטנר שלה במחזמר, התרחקות מבלבלת מהחברה הטובה והוותיקה, מסיבה שבה היא שותה משקה אחד יותר מדי. בין השורות אפשר להבין ש"אל תאחלו לי בהצלחה" הוא סרט התבגרות טיפוסי, אבל כזה ששם דגש על הסיפור המשפחתי. בלב הסרט עומדים היחסים בן הבת לבין אמא שלה, ועלילות התיכון מתפקדות כעלילות משנה.

בהקשר הזה, אי אפשר שלא להרגיש קצת פספוס. התחושה היא ש"אל תאחלו לי בהצלחה" בונה בסיס טוב לכמה וכמה מקווי העלילה שלו, אבל לא מפתח אותם כפי שאפשר היה לצפות: כך, למשל, קורה עם יחסי החברות-יריבות-קנאה בין סופי למלורי, תלמידה נוספת במגמת התיאטרון; הקשר ביניהן משחק תפקיד משמעותי בתחילת הסרט, אבל לא מקבל מספיק תשומת לב בהמשכו. במובן הזה, אין ספק ש"אל תאחלו לי בהצלחה" יכול היה לוותר על אחד (או יותר) מקווי העלילה המשניים שלו, כדי להקדיש זמן מסך נוסף לקווי עלילה פורים יותר. לצורך הדוגמה, המתיחות ארוכת השנים בין אליזבת לבין אמא שלה - סבתא של סופי - נותרת לא ממש מפוענחת.

אכן, לא כל המעגלים שפותח הסרט נסגרים בסופו, אבל זה לא חייב להיות דבר רע. זו עשויה להיות טעות, אבל זו גם עשויה להיות בחירה. ואם זו בחירה, זו בחירה די מעניינת: סרטי נעורים נוטים להציג סוף מתוק ושלם - הגיבורה זוכה בלבו של אהובה, כל הבעיות נפתרות - אבל "אל תאחלו לי בהצלחה" בוחר בגישה מציאותית יותר, מפוכחת יותר. וזו גם אחת הסיבות שבזכותן הסרט עשוי להתחבב גם על צופים מעל גיל 16. הוא עוקב אחר תיכוניסטית, אבל גם אחרי משפחה שלמה; הוא מקבל על עצמו את רוב החוקים של ז'אנר סרט התיכון, אבל בחלקם הוא דווקא מורד.

ועדיין, הסיבה הכי טובה לצפות ב"אל תאחלו לי בהצלחה" היא הקאסט המשובח. כאמור, מלאני לינסקי - שמוכרת מ"הצהובות", "שני גברים וחצי" והרשימה עוד ארוכה - כובשת בתפקיד האם; את אבא של סופי מגלם לא אחר מאשר מקס גרינפילד, שמזוהה בעיקר בתור שמידט מ"הבחורה החדשה". לצדם, מככבים גם סטפני ביאטריס ("ברוקלין תשע-תשע"), ביבי ניווירת' ("חופשי על הבר") וסטיב בושמי (שלא באמת צריך שנזכיר לכם מי הוא בסוגריים). למעשה, גם בקאסט הצעיר יש כמה שמות מוכרים, כמו השחקן ג'ק צ'מפיון (סרטי "אווטאר") או אושיית הטיקטוק אליס בל. ואי אפשר בלי מילה טובה על סאני סנדלר, שקיבלה את התפקיד בזכות היותה "הבת של", אבל מוכיחה שהיא שחקנית טובה בזכות עצמה.

אגב, אין סיבה לצפות ל"סרט של אדם סנדלר": אדם סנדלר לא מופיע בסרט הזה ולו לרגע אחד. אבל אל תפסלו אותו על הסף. בסך הכל, "אל תגידו לי בהצלחה" הוא צפייה קלאסית לערב ריק באמצע השבוע: זה סרט שיגרום לכם להתרגש - ואולי גם לבכות, אם אתם במצב הרוח הנכון - בלי לדרוש מכם אקסטרה מחשבה או השקעה.