"מיידיי" הוא עוד סרט שלא ממצה את הפוטנציאל של ראיין ריינולדס

בשנות ה-80, בין הכתפיות, עופרה, ירדנה ושיער מנופח שכרע תחת נטל המוס, המלחמה הקרה בין ברית המועצות לארצות הברית כיכבה בתרבות הפופולרית בכלל ובקולנוע בפרט. סרטים כמו "שחר אדום" (1984), "רמבו 3" (1988) ואפילו "רוקי 4" (1985) העלו על מסך הכסף את הפחדים והחששות שנולדו ממפגשים עם מסך הברזל הסובייטי. עוד סרט שנגע בקטנה בתמה הזו הוא "אהבה בשחקים" (1986), שהביא את היריבות הנצחית הזו לקרבות אוויר, גברים מיוזעים ותועפות של טום קרוז. הסרט החדש "מיידיי", שעלה בסוף השבוע באפל TV הוא רפרור שלם לאותו להיט נצחי, ובמיוחד לאותה תקופה קולנועית, שבה לסובייטים היה מקום של כבוד, אך מפוקפק למדי, בקולנוע ההוליוודי.

השנה היא 1987 והפעם, במקום מאווריק, יש את טרוי "אסאסין" קלי (ראיין ריינולדס), טייס בחיל הים האמריקאי. הכישרון שלו מוביל אותו לטיסת ריגול מיוחדת בשמי האויב הסובייטי, כחלק ממשימה סודית. הוא משאיר בבית את אביו החולה בסרטן, רק כדי להתרסק לאחר ביצוע המשימה. כשהוא לבדו בשטח המושלג, הוא פוגש את ניקולאי אוסטינוב (קנת' בראנה, שמשום מה תמיד נבחר לגלם רוסים), טיפוס מתבודד, יוצא הקג"ב, שמעריץ את התרבות האמריקאית ואת "אהבה בשחקים". הוא משקם את טרוי, ושניהם נרדפים בידי הצבא האדום והקג"ב בדרכם לחלץ אותו אל מעבר לקווי האויב.

על הנייר, הפרמיס הזה נשמע מבטיח מאוד, כזה שמרפרר לסרטי האקשן האהובים של שנות ה-80. אותן קומדיות פעולה בסגנון "מפגש לוהט" מ-1988, עם שני הפכים משתי מדינות שונות, שמנסים להסתדר ולעבוד יחד ואיכשהו הכל תמיד משתבש, עד לרגע השיא. בפועל, "מיידיי" נכשל כמעט בכל פרמטר בדרך להיות מחווה ראויה לתקופה הזו.

סרטים בסגנון הזה מחייבים כימיה מעולה בין שני השחקנים הראשיים שלהם. בין ריינולדס לבראנה אין תהום פעורה, אבל גם קשה לומר שמדובר בזוג מוצלח. הבעיה נעוצה כמובן בתסריט שכתבו ג'ון פרנסיס דיילי וג'ונתן גולדשטיין, שגם ביימו את הסרט. הוא לא קולע בול ברוב הפעמים, והדיאלוגים בין שני הגברים צפויים ומלאים בפאנצ'ים לא משעשעים במיוחד. זה לא השילוב הגרוע ביותר שנראה על המסך, אבל לחלוטין היו טובים ממנו.

הבעיה התסריטאית גולשת גם לליהוק של ראיין ריינולדס. הוא שחקן מצוין, עם מנעד רחב, שמשום מה אף במאי לא חכם מספיק כדי להשתמש בו. הדמות שריינולדס מגיש פה היא פשוט דדפול מאופק, רק בלי התחפושת. השטיקים והבדיחות שמאפיינים כל כך את השחקן הקנדי מככבים גם כאן, עם פאנצ'ים שמכוונים למראה החיצוני של דמות מסוימת או לתרבות הסובייטית הזרה לו. בכל פעם מחדש זה פשוט נשמע כמו בדיחה שהאנטי גיבור של מארוול היה יכול לספר.

"מיידיי", או לפחות על פי הטריילר שלו, מבטיח להיות גם סרט אקשן. הבעיות מתחילות כשהאקשן כמעט ולא נמצא בו. יש כאן יותר מדי רגעים מתים ופחות מדי רגעים מעוררי התלהבות, מתח והנאה. בסרט שמתיימר להשתייך לז'אנר ה-Buddy Comedy, בדיחות טובות וסצנות אקשן סוחפות הם שני אלמנטים מתבקשים. ב"מיידיי" אפשר לבחור את הקטעים האלה בפינצטה - וגם הם לא מאה.

ולמנה העיקרית, כמו בכל סרט שמפגיש בין שני אנשים משני קצוות תבל: מוסר ההשכל. גם במחלקה הזו אין שום דבר שמישהו שקורא את הטקסט הזה עדיין לא ראה. האמריקאי בטוח שהרוסים הם אימפריה של רשע. הרוסי בטוח שהאמריקאים מגניבים אבל סתומים. לבסוף, כל אחד מהם יוצא עם תובנות משלו על מדינתו ותוהה בינו לבין עצמו על הפטריוטיות שלו ועל האופן שבו אפשר לתקן את המצב. ובכן, ניוזפלאש! סילבסטר סטאלון עשה את זה כבר ב"רוקי 4" ובצורה הרבה יותר טובה ומרגשת.

"מיידיי" מנסה להלביש את הביף המתמשך בין אמריקה לרוסיה על אווירת האייטיז, עם פסקול כיפי שמשום מה הופך למופע יחיד של שירי ברוס ספרינגסטין. כמו הגיבור הראשי שלו, הוא מתרסק במשך כמעט שעתיים - אורך מוגזם לכל הדעות - ומוצא את עצמו, בדיוק כמוהו, מנסה להיחלץ ממצב הביש בעזרת כמה סצנות שלא פוגעות בול בשום צורה ובשום דבר. בסוף, כל בחירה אומנותית בסרט הזה כשלעצמה אינה נוראה כל כך. אך כשמחברים את כולן יחד, התוצאה פשוט רגילה, לא מלהיבה ולעתים אפילו משמימה.