"כסף קל" זורק את הפוליטיקלי קורקט דרך החלון
כמו ברוב סרטיו, גם ב"כסף קל" מפגין דובר קוסאשווילי שליטה מרשימה במבע הקולנועי ומוציא את המיטב מהקאסט - ובמיוחד מעדן פינס, שמתגלה כאחת ההפתעות החיוביות שלו בזכות שילוב של קסם אישי, נוכחות ויכולות משחק מרשימות. רק חבל שכל הדבר הזה לא מתחבר ליצירה אחת זכירה
הקריירה של דובר קוסאשווילי, אחד הבמאים הישראלים הכי מוכרים של הקולנוע המקומי במילניום הנוכחי, ידעה לא מעט עליות ומורדות. זה התחיל מבטיח מאוד עם "חתונה מאוחרת" ו"מתנה משמיים", אבל משם נרשמה הידרדרות חדה עם "רווקה פלוס" הלא מוצלח ו"זוג יונים" האיום ונורא. אלא שאז הגיע "הענקים של אי הפסחא", שהיה מוצלח יחסית והראה שאולי הבמאי חוזר לכיוון הנכון.
כעת עולה לאקרנים סרטו החדש "כסף קל", העוקב אחרי סוזי: קומבינטור מדרום תל אביב שמרמה זוג צעירים ובורגני מצפון העיר שרכשו דירה בשכונה שלו. כשהם מאמינים שהוא קבלן ומשלמים לו, גורר אותם סוזי לקומבינת שיפוץ ופיצולי דירות. הוא אוסף סביבו חבורה צבעונית ומצחיקה במיוחד של ערבים, סודנים וסינים לביצוע הפיצול, שגדול עליו ועליהם בעשר מידות. משם, כצפוי, הדברים מתחילים להסתבך.
"כסף קל" מציג עבודת בימוי מרשימה של קוסאשווילי, שהולך למחוזות מעניינים מאוד - עם שימוש באמצעים שלא רואים הרבה בקולנוע הישראלי העלילתי, כמו אנימציה, ושילוב של קטעים שמשתלבים תמטית אבל לא עלילתית. הסרט נהנה גם מקצב מצוין שמחמיא לו מאוד, לא רק בזכות הבימוי, אלא גם בזכות עריכה מדויקת שגורמת לו לזרום. והוא לא רק הסרט הכי שמח של קוסאשווילי, אלא גם המצחיק ביותר. הוא זורק את הפוליטיקלי קורקט דרך החלון ומריץ בדיחות בלי הפסקה על ערבים, סודנים וסינים, אבל לא עושה הנחות לבוכרים, וכן למתברגנים תל אביבים אשכנזים. הרבה אנשים יכולים למצוא את ההומור הזה פוגעני, מיושן ואפילו גזעני, אבל האמת שהוא פשוט עובד.
קוסאשווילי תמיד היה במאי שחקנים מצוין - וזה ניכר גם כאן. יהונתן דוד סודאי בתפקיד סוזי עושה עבודה נהדרת, כמו גם השחקנים שעוטפים אותו, ביניהם אורי פפר ויעל רוחקניד המצוינים בתפקיד הזוג התל אביבי שרוכש את הדירה. ההפתעה הכי מרעננת כאן היא עדן פינס, שמציגה נוכחות מרשימה, קסם, וגם יכולות משחק לא רעות בכלל ומוסיפה המון צבע לסרט.
למרות שיש בו לא מעט קטעים מצחיקים ולא מעט ביקורת על הישראבלוף, "כסף קל" לא באמת מתחבר למשהו שלם. התוצאה היא סרט זורם עם לא מעט סצנות טובות ואפילו מעולות, אבל בלי חיבור למשהו מגובש וקוהרנטי, בטח לא כזה שנשאר איתך לאורך זמן.
וגם התסריט, שכתב ישראל ברייט, לוקה בחסר. יש ב"כסף קל" לא מעט סצנות שכתובות בצורה מלאכותית מדי, עם קלישאות שפשוט לא רלוונטיות לעידן הנוכחי. אחת מהן קשורה לעישון וויד, שמוצג כאיזה סם הזיה מוזר, וכמובן גם מתחבר למוזיקת הטראנס - קלישאות שמוטב לכולנו שהיו נשארות אי שם בניינטיז.
"כסף קל" הוא אולי לא הקאמבק הגדול של קוסאשווילי, אבל הוא כן סרט מעניין, שונה, ועם רגעים שבהחלט שווה להגיע לקולנוע בשבילם. הוא מצחיק, מציג קולנוע ומקורי, ובחלקים מסוימים גם חד מאוד - אבל באותה נשימה גם מבולגן, לא אחיד ולא זכיר. ובכל זאת, יש פה במאי עם אצבע על הדופק, וסגנון מובחן. דבר שלצערנו כבר לא כל כך מובן מאליו.