מחאת פולין: "פולישוק" מטשטשת את הפערים בינה ובין המציאות, השר רוצה לברוח ממנה
הביקור של השר הטלוויזיוני ב"מצעד החיים" בפולין החזיר את "פולישוק" לגבהים האבסורדיים בהם ריחפה בתחילת העונה. במציאות פוליטית של פרשיות שחיתות בסדר גודל סיציליאני, אין פלא שאפילו פולישוק מחפש דרכון זר. לנו רק נותר לנחש את מי מזכירים לנו בובעס וטנדורי
הפוליטיקה בישראל הופכת את משימתו של הסאטיריקן לבלתי אפשרית. ראש ממשלה שמשחד כל מה שזז, מזכירה שהייתה שותפה למזימות וגם הקליטה אותן בהיחבא, פרשות שחיתות בסגנון סיציליאני שצצות חדשות לבקרים, וממשלה שמתמוטטת כי טייקון תקשורת אחד רוצה להכריע את השני - במציאות פוליטית כזו, איך אפשר לייצר סאטירה? האם יוצר יכול להתעלות מעליה ולקחת אותנו אל מחוזות עוד יותר מטורפים?
במקרה של שמואל הספרי, התשובה היא כן. לא רק ש"פולישוק" של הספרי מצליחה, גם בעונתה השלישית, להתעלות מעל המציאות הפוליטית - הזויה ככל שתהיה - אלא שנדמה שככל שזו הופכת מושחתת ואפלה, הסדרה הולכת ומשתבחת.
מאז אפרים קישון, לא ראינו בעולם הבידור הישראלי סאטירה חריפה ומוצלחת כמו "פולישוק". ולא בכדי. לכתוב סאטירה אמיתית, שמתבססת על הכלים הבסיסיים ביותר של הדרמה - טקסט ושחקנים - מבלי להזדקק לגימיקים של חיקויים והופעות אורח של פוליטיקאים בזויים, זו מלאכה כלל לא פשוטה.
הפרק האחרון החזיר אותנו שוב לגבהים האבסורדיים שבהם ריחפה הסדרה בתחילת העונה: פולישוק המבוהל מנסה להתחמק מלטוס למקום הרחוק ביותר בעולם, אך בסופו של דבר מוצא את עצמו - כמו כל פוליטיקאי ישראלי בשלב כזה או אחר - ב"מצעד החיים" באושוויץ. שם, בין רומנים אסורים של שומר הראש שלו עם תלמידות תיכון לתמרונים הלולייניים של ראש הממשלה, מתגלה השאיפה האמיתית של פולישוק - הוא רוצה לפגוש גברת מסתורית שתוכל להציל אותו ולהשיג לו דרכון זר. כן, אפילו פולישוק התייאש לחלוטין מהמציאות הישראלית, והוא רוצה לברוח. אחרי שהשתתף בישיבת הקבינט האחרונה, הבין פולישוק שהגרוע מכל הולך להתרחש, ובעוד חבריו המדושנים סידרו לעצמם מקום של כבוד במקלט האטומי, הוא עלול להיתקע כאן ביום הדין בלי יכולת לברוח. והוא מודאג מאוד, ולחוץ מאוד.
עוד ב-Mako תרבות: