"במרוץ נגד הזמן" הוא לא רגע טוב בקריירה של גל גדות

זה לא רגע טוב בקריירה של גל גדות. ממש השבוע היא אישרה את מה שתכלס יכולנו לנחש: היא סיימה את תפקידה כוונדר וומן. ג'יימס גאן, הבוס החדש ביקום הקולנועי של DC, ילך כנראה על רענון מהסוג שעשה עם סופרמן, ויתחיל מחדש בלעדיה. ואם "וונדר וומן 3" הוא הסרט שגדות כבר לא תעשה, הרי שהיא כן עשתה את "במרוץ נגד הזמן" שעלה ממש עכשיו באמזון פריים. כאמור, זה לא רגע טוב.

גדות היא מאיה מרטן, עורכת דין מצליחה בלונדון ואם יחידנית לילד סוכרתי בשם נואה. בוקר אחד, במהלך ריצה שגרתית של מי שהייתה בצעירותה אלופה בתחום - במקור נקרא הסרט The Runner, "הרצה" - מרטן מקבלת שיחת טלפון מסתורית שמבהירה לה כי בנה נחטף. החוטף, שבשלב הזה אינו נראה אלא רק נשמע, מציג בפניה סיטואציה פשוטה: את תמשיכי לרוץ ברחובות העיר, לציית לכל הוראה שתקבלי ולא לספר לאף אחד מה קורה. אם תעצרי או תנסה לערב את המשטרה, הלך הילד. אם זה לא מספיק, אז מהר מאוד מתברר מהי ההוראה האמיתית: את עומדת לבצע בשבילי רצח של עד מדינה. החיים שלו בתמורה לחיים של בנך. צאי לדרך, יש לך 60 דקות.

אני מניח שזה נשמע כמעט מגניב כשמציגים את זה ככה, והאמת היא ש"במרוץ נגד הזמן" אכן קצת מגניב בתחילתו, כי אי אפשר שלא לתהות - יחד עם מרטן כמובן - למה דווקא היא נבחרה למשימה, ולמה היא בעצם חייבת להתבצע תוך כדי ריצה. אז בסדר, צריך להיות אהבל מוחלט כדי לא להבין שזה קשור איכשהו ללקוחות שמרטן מייצגת, אבל חוץ מזה מה?

הסרט מספק שני סוגים של תשובות: גרועות ומופרכות. הריצה נגד השעון אומנם מעניקה לעניין כולו סגנון קצבי, אבל שום דבר שאומר הנבל לא מצליח להסביר באיזה קטע זה חייב להתבצע דווקא ככה - ואם יש כאן חטא תסריטאי כבד באמת, זה הטיפול בשאלה מה יש לפסיכופת הזה ספציפית עם מרטן. בלי להידרדר לספוילרים, זה כאילו שהתסריטאי מארק גיבסון החליט להלחים נבל מהשאריות של חניבעל לקטר ("אני מתעניין במה שקורה בתוך הראש שלך כי אני סוג כזה של פסיכי") ושל סיימון גרובר מ"מת לחיות 3", ההוא שמריץ את ברוס וויליס לכל אורכה ורוחבה של ניו יורק תוך השמעת דברי חידה בטלפון. זה שידוך רע, והוא יוצר נבל רע, מה גם שהבמאי קווין מקדונלד מתעקש להסתיר את רוב פניו לאורך רוב הסרט - אבל אנחנו מדברים על הפנים של דמיאן לואיס, שהם כל כך מזוהים בשלב הזה של חייו וחיינו ששוב נשאלת שאלת ה-WTF.

העניין של המטלפן המסתורי בעורכת הדין, הספציפיות של המשימה שהוא מטיל עליה, הדברים שנחשפים לאורך הדרך - "במרוץ נגד הזמן" היה סרט אקשן סביר אילו מישהו היה טורח לקשור את החוטים, לייצר איזו סיבתיות סבירה לכל ההתרחשויות. מקדונלד הוא במאי עם רקורד מוכח שעשה דברים יפים בתחילת המילניום - "המלך האחרון של סקוטלנד" היה דרמת מתח נהדרת, "שם המשחק" היה אחלה מותחן - אז לא ברור מה קרה לו כאן. או שבעצם ברור לגמרי: הסרט הזה הוא חלטורה. מתרחש תוך כדי ריצה ונראה כאילו נעשה תוך כדי ריצה.

גדות אמרה השבוע שאם היו פונים אליה עם "וונדר וומן 3", ספק אם היא הייתה הולכת על פרויקט בסדר גודל כזה כאמא לילדים קטנים. יכול להיות שמתאים לה עכשיו חלטורות, ובעניין הזה אין לי אליה רבע טענה. אבל כבר בסרט הקודם שלה, "בידיים של דנטה", היה ברור שהיא בעיצומו של רצף סרטים איום ונורא - שעכשיו התארך ב-86 הדקות של "במרוץ נגד הזמן". אני מאוד אוהב את גדות, אפילו בסרט הבאמת חלש הזה היא מצליחה להיות נגישה ומעוררת אמפתיה כהרגלה, אבל נדמה לי שהיא צריכה לשקול הסבה לטלוויזיה. לעשות סדרה אחת טובה באמת במקום עוד סרטים בינוניים. היא פשוט שחקנית כיפית מדי בשביל להמשיך להתבזבז ככה.