ברור שאם הייתי צריכה לבחור הייתי נשארת כמו שנראיתי. אבל לא הייתה לי בחירה

דנית גרינברג קיבלה לאחרונה תזכורת קשה לתאונת הדרכים שעברה ב-2022. "לפני כמה ימים קפצו לי תמונות, זיכרונות, ואלוהים שישמור, מחריד. אני ממש שברתי את הפנים ועברתי שני ניתוחים בבית חולים, אחד היה ניתוח חירום והשני היה אחרי כמה ימים. התעוררתי בבית חולים ולא הבנתי מה קרה, אחר כך הייתי צריכה להשתקם פיזית ונפשית. אני לא רוצה להקטין את עצמי ולהגיד שהפנים שלי זאת העבודה שלי, אבל זה הדבר הכי חשוף, זה מה שרואים כל יום, זה מה שאחרים רגילים אליו, מה שאני רגילה אליו. הפחד שאני לא אחזור לעצמי גרר מצב נפשי לא טוב. לא רציתי לראות אף אחד, תוסיפי לזה את הכאב הפיזי ואת הטראומה הגדולה מאוד. זו הייתה תקופה נוראית. עד לא מזמן לא נהגתי בכלל, וגם עכשיו אני נוהגת ממש בקטנה, רק אם אני ממש חייבת. אני מתמודדת עם זה עד היום".

איך התמודדת עם התגובות על השינוי הפיזי שלך? התעסקו בזה בלי סוף.
"אני כן רוצה להגיד שאני מקבלת המון מחמאות שמזל שעברתי את התאונה מאנשים שחושבים שהיום אני יפה יותר, שזה מצחיק. אבל כן, אחרי התאונה הייתה תקופה שלא משנה מה הייתי אומרת, גם אם הייתי אומרת דברים נכונים וחכמים, התייחסו רק לאיך שאני נראית. עד עכשיו כמעט, לא משנה מה אני אגיד, התגובות יתייחסו לשינוי החיצוני שלי. בעקבות התאונה נאלצתי לעבור ניתוח ששינה גם את המראה שלי, וברור שאם הייתי צריכה לבחור אז הייתי נשארת כמו שנראיתי, אבל לא הייתה לי הבחירה. ההתעסקות של הציבור במראה החיצוני שלי גרמה לי להתעסק במראה החיצוני שלי, שזה משהו שלא התעסקתי בו אף פעם. פתאום הרגשתי שהחוץ פולש לי לפנים ואני מתחילה להיות חסרת ביטחון, להסתכל על עצמי ולא לאהוב את עצמי. הייתה תקופה של הייט סביבי. אמנם גם הייתה סביבי הרבה אהבה ותמיכה, אבל כשאת ברע, את מסתכלת על הרע".

כשאת אומרת הייט, איך זה נראה אז?
"זה היה מין שיימינג כזה, והתקופה הזאת גרמה לי להתכנסות. החלטתי שאני מחזירה את השליטה אליי ורגע מסדרת לעצמי את המחשבות. מה אני עושה פה? מה המשמעות שלי? למה אני נותנת משקל כל כך גדול למה שאומרים עליי? מה המסרים שאני רוצה להעביר? בסוף יש לי קהל וזו מתנה כי השליטה היא די בידיים שלי, אני לא כל כך צריכה להיאחז בתקשורת או ביחסי ציבור. ארבע שנים לא באמת התראיינתי. קיבלתי החלטה מודעת לעבור מסע לגילוי פנימי ואישי. הייתי אחרי תקופה שעברתי את תאונת הדרכים הקשה ואת הגירושים מאליאב והרגשתי שאני צריכה רגע שקט פנימי וגם שקט תקשורתי. אני יכולה להגיד שבאותה תקופה נפגעתי מהתקשורת, נפגעתי מהציבור, נפגעתי מהקהל. והייתי רגע צריכה לנשום את הדבר הזה".

אני בזוגיות, קחי סקופ

גרינברג (33) פרצה לתודעה לפני 11 שנה בעונה השישית של "האח הגדול", ובלטה במיוחד בתוך משולש האהבה שלה עם נופר מור ואליאב אוזן, שהפך בהמשך לבעלה. השניים התגרשו, גרינברג הפכה לאחת המשפיעניות הבולטות בישראל, נישאה בשנית לברק חקמט והתגרשה גם ממנו לפני כשנתיים. "מערכות היחסים שלי היו מאוד מתוקשרות, והבנתי שאם אני לא אתחיל לשים גבולות, אני אלך לאיבוד. אז היום זה אולי נראה לכולם שאני משתפת הכל, אבל אני משתפת אולי 20% מהחיים שלי. כשאני משתפת זה באותנטיות מוחלטת, אבל אני בוחרת מה לשתף. היום אני נמצאת בסביבה שהמון מהסביבה הזאת בכלל לא רוצים להיות חשופים. חברות הילדות שלי בכלל לא באינסטגרם. את יודעת איזה מרענן זה שהן שואלות אותי מה עשית היום? אני המוצר, אני המותג, ולכן מה שרלוונטי הוא אני, אני התוכן. ולכן גם לא תראי בתוכן שלי יותר מדי חברים או אפילו זוגיות.

"אגב, אני בזוגיות, הנה, קחי סקופ. פעם אם הייתי יוצאת עם מישהו לדייט- שניים, כבר היה מתחיל רחש בחש בתקשורת, הייתה תמיד איזושהי דרמה סביב הדבר. היום אני יכולה להגיד לך שבגלל שאני מאוד השתניתי, הסביבה שלי השתנתה וגם האנרגיה שלי, ואני יכולה לחשוף את זה מתי שאני רוצה. אומנם זה טרי, אבל בואי נגיד שזה מספיק זמן בשביל התקשורת לדעת. זה משמח אותי כי אני מבינה שגם הקפתי את עצמי בסביבה הנכונה כי הנה, הם שומרים על הפרטיות והכבוד שלי. היום אני יושבת מאוד בנינוחות לספר לך את הדבר הזה, כי אני החלטתי שאני רוצה לספר. ואני גם בוחרת מה לספר, קוראים לו מני יונה, הוא בן 38 מתל אביב ועובד בשוק ההון. הוא בן אדם מהמם".

את גרושה פעמיים. במבט לאחור את שואלת את עצמך לפעמים מה היה לא נכון בבחירות שלך? יש תחושת כישלון?
"אני לא מרגישה כישלון בכלל, ואני רוצה להתעכב רגע על המילה הזאת. לא מזמן העליתי ריל שאני מאושרת וכיף לי ואני רוקדת, ולא הייתי אז בזוגיות, אז כתבתי 'כשאת רווקה ופשוט מאושרת וטוב לך'. הריל הזה התמלא בתגובות מגברים. נניח, מישהו שם כתב, 'את שקרנית, את אומללה, זה לא יכול להיות שאת מאושרת'. יש משהו בעולם, ובפרט במדינה השמרנית שלנו, שמגדיר הצלחה של אישה באמצעות האם היא נשואה עם ילדים או לא, וחלילה שלא נגיד גרושה, וחלילה שלא תהיה גם גרושה פעמיים. האווירה היא שרווקה בת 33 לא יכולה להיות מאושרת, היא שקרנית אם היא אומרת שכן. האמת היא אם לא הייתי כל כך כנה עם עצמי ומחוברת לעצמי, לא הייתי מתגרשת. הייתי מביאה ילדים ואולי חושבת על להתגרש אחרי זה, כי די, אני לא אתגרש כבר פעם שנייה. מה יחשבו עליי? מה יגידו עליי? אבל לא הייתי מוכנה לגזור על עצמי חיים שהם לא אותנטיים רק כי 'מה יגידו'. ובטח שאני שואלת את עצמי מה היה לא נכון בבחירה שלי, אני חושבת שאחרי מערכת היחסים הרעילה שהייתה לי עם אליאב, חיפשתי פשוט בן אדם עם לב טוב, עם משפחה טובה, עם ערכים שדומים לשלי. וברק היה כזה. הכרנו בקורונה, הייתה לנו תקופה מדהימה, הוא הציע לי נישואים אחרי חצי שנה ובאמת חשבתי שהוא הגבר של חיי. נגמרה הקורונה והתחילו החיים האמיתיים ופתאום הרגשנו את הפערים, הבנו שאנחנו יותר חברים ממאהבים וההחלטה הזאת באמת התקבלה במשותף. היום אני וברק חברים ממש טובים. זכיתי בבן אדם ובמשפחה שלו שהם מתנה בחיי. אז מבחינתי זה ממש לא כישלון".

הרצון לילדים קיים בך?
"אני כן חושבת שאני אהיה אמא מדהימה. אבל להגיד לך שזה בוער בי עכשיו? לא. הייתי שמחה, מבחינת גיל ביולוגי, אם היו לי עוד איזה 20 שנה. אני חושבת שיותר מלהיב אותי להביא ילדים מתוך אהבה גדולה וזוגיות טובה, מאשר פשוט להביא ילדים למען הדבר עצמו. אני לא בלחץ בכלל, אבל כן לפעמים אני מקבלת את הזצים של הגיל ולכן אני מתכננת עכשיו הקפאת ביציות. אני אומרת את זה כבר כמה חודשים, כל פעם אני עושה את הבדיקות אבל לא מתחילה את התהליך שצריך להתחיל מיד אחר כך, אז כל פעם אני צריכה לעבור את הבדיקות מחדש. אני רוצה ממש להיות מוכנה לזה, כי זה חתיכת דבר".

את תתחתני בפעם השלישית?
"בעזרת השם. אני לא חושבת שאני אתחתן ברבנות, אבל אני כן אעשה מסיבה. אני בעד לחגוג. אבל בוא נגיד שבפעם הבאה האורחים שלי לא יצטרכו לשים לי מעטפה, או שאני אשלח להם התחייבות חתומה מעורך דין שזאת הפעם האחרונה".

אני כל הזמן מנקה אנשים. אנשים אפילו לא יודעים שאני מנקה אותם

אחרי הפציעה ושתי מערכות היחסים שהסתיימו בגירושים, הגיעה גם המלחמה – וזה היה הסימן של גרינברג לשנות סדרי עדיפויות. "הבנתי שאפשר להתמודד עם דברים אחרת. נסעתי עם מדריך היוגה שלי לבסיסים בכל הארץ, שימחנו באמצעות ספורט ואקרו-יוגה ומגע – ושם הבנתי. מגע נותן ביטחון, והחלטתי שאני לוקחת את חצי מיליון העוקבות שלי והופכת אותן לקהילה אמיתית ומחוברת. אני כבר שנתיים על קו ישראל-קופנגן, חווה שם הרבה דברים וכל פעם מנסה להבין איך אני מנגישה את זה לעוקבות. יש דברים שהם מאוד רוחניים שאולי לא מתאימים לכל אחד ואני תמיד מנסה לצמצם את הפער, שלא יהיה היפי או רוחני מדי, כי בסוף אני מיינסטרים. בשנה האחרונה אני עושה אירועים פיזיים אחת לחודש, מביאה להן דברים שאני עברתי בעצמי וזיקקתי להן אותם. באירועי הקהילה יש גם את האקסטטיק דאנס, שזה מסע מוזיקלי מטורף ומרפא. אנשים לא מבינים שאפשר להגיע לרמות ולעוצמות האלה בלי שום משני תודעה, בלי אלכוהול ובלי סמים. אם פעם קיבלתי פירגונים ברחוב על סרום שהמלצתי עליו אז היום אני מקבלת מחמאה על העשייה הזו ואני הכי מתרגשת מזה בעולם. זה בדיוק מה שרציתי להגיע אליו, והיום אני חיה את החלום שלי שהתעורר אחרי ב-7 באוקטובר".

עם השנים והדרמות שהגיעו איתן, גרינברג שינתה את גישתה לפרסום, את התכנים שאיתם היא משפיעה – וגם את הסביבה שלה ואת מי שמקיף אותה. "אני כל הזמן מנקה. אנשים אפילו לא יודעים שאני מנקה אותם, אבל אני מנקה. אני ממש חוקרת את עצמי, חוקרת את הסביבה. פעם בחודש אני גם נכנסת לאינסטגרם, בודקת אחרי מי אני עוקבת ובודקת מה הערך שהוא מביא לי, כי זה חשוב שאנחנו נשלוט על התכנים שאנחנו צורכים. את יודעת שאני לא בטיקטוק, בכלל כמעט. אני לא מוצאת שם ערך".

למרות שעל פניו זה עוד מקום שיכול להוות מקור פרנסה עבורך.
"ברור, אבל אם הייתי עושה את הבחירות שלי על פי כסף, אולי גם לא הייתי יושבת פה היום כי הייתי מאבדת את זה. אני מרוויחה טוב, אני חיה טוב, אני ממש בסדר עם העצמאות הכלכלית שלי, אני גאה בה מאוד – אבל אני מוותרת על המון כסף כי זה לא תואם את עולם הערכים שלי. המון יוצרים נמצאים בטיקטוק כי חייב. מי אומר שחייב? אני לא חייבת לאף אחד כלום. אני חייבת אך ורק לעצמי. זה גם מתחבר לעניין של הפרובוקציה, הרי מה זה טרנדים היום? את מתלבשת על איזה משהו בשביל צפיות ולייקים ולא מעבר".

אבל אולי את לא בטיקטוק כי את יכולה להרשות לעצמך? כי את גדולה מספיק?
"גדולים ממני ומתפרנסים ממני נמצאים גם וגם ונהנים מזה מאוד. אבל אם אני לא נהנית מזה, זה לא שווה את זה. אני חושבת שהצלחתי ליצור לעצמי קהל נאמן שמבין את השפה שלי ואני באמת מסתפקת בחלקי".

את מחלוצות הרשתות החברתיות, "המשפיעניות". את מרגישה את השינוי לאורך השנים בעולמות האלו?
"יש את יוצרי התוכן שמתפרנסים מהרשתות ויש את המוכרניות המשפיעניות, אני שמה את עצמי לצורך העניין באמצע, אני גם וגם. אני חושבת שהעולם הצרכני עבר כל כך הרבה גלגולים ואני חושבת שזה רק ילך ויתרחב. החברות והמותגים הבינו שזו דרך הפרסום היעילה ביותר. יש מקום לכולם ויהיו עוד שיגיעו. היום יש לאנשים הרבה יותר אומץ להגשים חלומות כי הם יודעים שהם יגיעו לחשיפה רחבה יותר בגלל הרשתות החברתיות ושתדעי שזה מרגש אותי". 

מה לגבי הביקורת שיש על הרשתות החברתיות? קוראים לכם מוכרניות.
"היום אני חושבת שיש הרבה יותר הערכה למקצוע הזה, אבל עדיין יש כאלה שאוהבים לזלזל. בסוף זה המקצוע היחיד שבו נשים מרוויחות יותר מגברים. אני מאוד שמחה שאני חלק מהמהפכה הזאת. פעם עולם הפרסום נשלט על ידי גברים, פרסומות סקסיסטיות ומחפיצות. והיום אנחנו מחזיקות את המקצוע הזה לא רק בשל היותנו נשים, אבל גם, וזה ממש מרגש".

אפרופו סקסיסטי ומחפיץ, העלית לאחרונה סרטון שיימינג לגבר שהטריד אותך מינית ברחוב.
"מה שקרה לי באותו יום קורה לנשים מדי יום. פשוט באותו רגע שלפתי טלפון ותיעדתי. אני חושבת שכבר הייתי כל כך בוערת כי יום קודם עברתי משהו דומה. עברתי באותו רחוב שאני תמיד מקבלת בו הערות, שריקות ולא יודעת מה, ואיזה בחור שואל אותי אם אפשר ללטף אותי ולא את הכלב. המשכתי בהתחלה ללכת והתעלמתי כמו תמיד ואז משהו עצר אותי ואמרתי, למה אני ממשיכה לאפשר את זה? חזרתי אליו ואמרתי לו שזו הטרדה מינית ושאני אתלונן במשטרה. המשכתי ללכת ואז שוב עצרתי כי הבנתי שכנראה המשטרה לא תעשה כלום ולי יש כוח בידיים. לקחתי את הטלפון, חזרתי אליו ופשוט תיעדתי את זה".

לא חששת?
"לא העליתי את זה מיד, חשבתי על זה המון לפני. בסוף החלטתי להעלות את זה כי אני רוצה לשים סוף לתופעה הזאת, ואני באמת לא זוכרת מתי העליתי משהו שקיבלתי עליו כל כך הרבה תגובות. זה היה עצוב. מבחינתי אסור לנו לאמן את המוח להתעלם מדברים פוגעניים כאלה ואם היום לי יש את הכוח לפעול נגד זה, אז אני אפעל נגד זה. אז כן, פחדתי קצת. בואי נגיד ככה, היום אני כבר לא עוברת ברחוב הזה, אבל זה שווה את זה ואני כן מעודדת נשים שאם דבר כזה קורה, תצלמו. תדברו על זה. מבחינתי כל בן אדם שיטריד, שידע שהוא מסתכן בשיימינג".

אני "חתונה ממבט שלישי". איך לא המציאו עדיין כזה פורמט?

ברזומה של גרינברג יש מספר תוכניות ריאליטי, החל מ"האח הגדול", דרך "זוג מנצח" ועד "רוקדים עם כוכבים", אבל אם תשאלו אותה אם הייתה הולכת לתוכנית ריאליטי נוספת, התשובה שלה מסויגת מאוד. אם תשאלו אותה אם הייתה הולכת שוב ל"האח הגדול" – כבר תקבלו תשובה ברורה מאוד.

"בחיים לא הייתי נכנסת לבית שוב, התוכנית הזאת צריכה לרדת מהמסך בעיניי. אני חושבת ש'האח הגדול' עבר גלגול לא טוב. זה נשמע קצת צבוע שאני אומרת את זה, כן? אבל כשאני הייתי לפני 11 שנה, זה היה משהו אחר לחלוטין. בעונות הראשונות היו אג'נדות, ערכים חברתיים, שאלות מוסריות, נושאים בוערים. אנשים באו אחרת. לא מוכנים. תמימים. לא עם סוללת יח"צ מאחור. היום אין כאן שום קידום של דעות, אג'נדות, שום קידום של החברה הישראלית. פעם היו קוראים לזה המיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית, היום אני לא רואה שום מיקרו ושום קוסמוס. אני חושבת שאנשים באים רק לעשות רעש, רק לעשות סאונדים, לראות מי יצא עם הכי הרבה עוקבים, מי יהיה הכי פרובקטור וכמה מדובר הוא יהיה. אני מרגישה שאנשים באים לשם על ספידים. אני לא רואה שהתוכנית הזאת מייצגת את כל גווניה של המדינה וזה מבאס, כי פעם זו הייתה אחלה תוכנית".

אז "האח הגדול" לא. מה עם "חתונה ממבט שני"? קראתי שאמרת שלא היית מתנגדת.
"אני חתונה ממבט שלישי, איך לא המציאו עדיין כזה פורמט. יש לי פודקאסט ב-V1 עם עדן דניאל גבאי, הייתי צריכה לצפות בתוכנית כדי לדבר עליה והתמכרתי. אני חושבת שהמשתתפים מקבלים מתנה מאוד מאוד גדולה, שזה בעצם קודם כל להבין את מערכת היחסים עם עצמם. ואחרי זה, אם תהיה גם זוגיות – זה בונוס. היום אני בזוגיות, אבל האמת שאם לא הייתי, זו תוכנית שהייתי הולכת אליה. אם כבר להיחשף, אז בצורה הזאת".

החשיפה, אם מסתכלים 11 שנים אחורה, הייתה לך יותר טובה או יותר קשה?
"כל חיי הבוגרים כמעט אני באור הזרקורים. זה לא היה החלום שלי אפילו טיפה, אני מבחינתי רציתי לנהל סניף של ריבר בפתח תקווה. לפני שנהייתי מפורסמת, עפתי על החיים שלי. זה קרה לגמרי בטעות, אורטל עמר אז הייתה מלהקת, אז כל החברות פרגנו לה ובאו לאודישן, כולל אני".

נקלעת לסיטואציה.
"ממש נקלעתי".

בדיעבד זה משהו שאת שמחה עליו?
"אלה החיים שלי והם מאוד מאוד טובים. אני מודה על כל רגע. אני נהנית מהפרסום, אני נהנית מהעבודה שלי, אני זוכה לקום כל בוקר ולעשות את מה שאני אוהבת. ואני מאושרת, אולי הכי מאושרת שהייתי".

צילום: רותם לבל | סטיילינג: גבע ורגב חזן | איפור: ספיר סבג | שיער: רן קריסי | הפקה: טל פוליטי | לוקיישן: מלון בזאר - Bazaar Hotel