אומרים לי, "ויתרת על עצמך למען מאור". זה לא נכון, רציתי את זה

בבית רחב ידיים, נקי ואלגנטי, עם בריכה מרשימה בחצר, מחכה לי מירן בוזגלו. אמה מגיעה לעזור בהכנת ארוחת הצהריים לארבעת הילדים, התאומים ריי ומיילי (13) והתאומים לאיו ושיין (8). כבר תשע עונות שהמשפחה מככבת על המסך בסדרת הדוקו-ריאליטי "הבוזגלוס", שעוקבת אחר משפחת הכדורגלנים – ההורים יעקב וחני והאחים אסי, אלמוג ואוהד. עכשיו הם מופיעים על מסך הקולנוע לראשונה גם כשחקנים בקומדיה "הקרב על הירושה" בתפקיד עצמם. "היה מדהים לשמוע את כל הקהל צוחק בפרמיירה, היו ביקורות מטורפות. כולם אמרו שזה הרבה מעבר למצופה, בכל זאת, אנחנו לא שחקנים", אומרת בוזגלו. "אנשים אומרים, ובצדק, 'מה קשור סרט? הם לא יודעים לשחק', אבל ברגע שאת חיה עם מצלמה תשע שנים, מאוד קל לך להיות טבעית ונינוחה".

בתחילת "הבוזגלוס" לא היית כל כך נינוחה.
"בהתחלה לא רצינו בכלל להשתתף, לא אני ולא מאור רצינו את 'הבוזגלוס'. לא הייתי פותחת שום דבר, לא מדברת, לא מתראיינת. הייתי קנאית לפרטיות שלי".

היית קנאית גם למאור.
"התקפי הקנאה היו כי הייתי חסרת ביטחון, מאור היה כוכב ברמות, עד היום, חיים שלי, וקינאתי אם הייתה לידו איזו פצצה, זה הפריע לי. הייתה פעם שמאור הצטלם בים המלח עם דוגמנית ולא הצלחתי לנשום. היום בדיעבד אני מבינה כמה הוא מסכן שהוא עבר את זה. ביום צילום אתה צריך לתת את המקסימום, ופתאום אשתך באה ועושה סצנת קנאה. אני לא שולטת בזה, זה יצא ממני בלי שהתכוונתי, אבל אני בטוחה שהסיטואציה הזאת לא הייתה לו נעימה. אם זה היה קורה הפוך, כל האנרגיה שלי הייתה יורדת".

ואם זה היה הפוך והיינו רואים גבר בהתקף קנאה, מתלונן על לבוש חשוף ועל קרבה לגבר אחר, כבר היו נדלקות נורות אזהרה על גבר אלים ושתלטן.
"נכון. כשראיתי את זה ב'בוזגלוס' התביישתי, אבל המזל הוא שיש לי הומור עצמי, וראיתי כמה נשים מזדהות איתי. אם היום הוא יצטלם לצד הדוגמנית הכי פצצה שתעמוד לידו בתחתונים וחזייה, אני אחבק אותה ואגיד 'איזה מושלמת את, אמא'לה, איזה יפה את'. ככה זה כשאישה שלמה עם עצמה".

הייתי נכנסת לקליניקה עם כובע, כאילו גנבתי משהו

בוזגלו (37) נולדה וגדלה בחולון, ולמרות שניסתה לדגמן כבר בשנות העשרה שלה, היא מעידה עליה שתמיד הייתה ביישנית. "הייתי ילדה ונערה חסרת ביטחון, שקטה, אחת כזאת שתמיד הולכת מכופפת, לא הייתי מדברת בכלל. כשגדלתי פתאום התחילו להגיד לי שאני יפה, אז ניסיתי לדגמן, אבל קיבלתי סירובים. יום אחד הלכתי לצילומי פרסומת להיות ניצבת ואף אחד לא התייחס אליי, הייתי שקופה והתקשרתי לאמא שלי בוכה שתבוא לקחת אותי. גם כשהתחלתי לצאת עם מאור הייתי חסרת ביטחון וביישנית, לא זזתי ממנו".

היום את מרגישה יפה?
"היום אני מרגישה שלמה. טוב לי במקום שאני נמצאת בו, אני אוהבת יותר את מה שאני רואה במראה. זה חד-משמעית מגיע מבפנים".

את מאור הכירה באתר האינטרנט "מקושרים", הפייסבוק הישראלי של תחילת שנות ה-2000. "חברה פתחה לי 'מקושרים' ובאותו יום מאור שלח לי הודעה. אני זוכרת את ההודעה, הוא כתב לי, 'היי, תרשי לי לומר שאת נראית פנטסטי, שיהיה לך בהצלחה'. ​אחרי כמה ימים נפגשנו והתברר שכשמאור ואני היינו קטנים, היינו משחקים ביחד בכדור כי האחים שלנו שיחקו כדורגל ביחד, והיינו מחכים להורים שיבואו לאסוף אותנו. אבא שלו כל הזמן אומר לי, 'אני זוכר אותך ילדה ביישנית עם הראש למטה'".

ילדה ביישנית נכנסת לעולם הכדורגל ומתחילה לצאת עם כוכב. איך זה היה?
"זו בדיוק הייתה שנת הפריצה שלו בסכנין, הזרקור היה עליו ולא עניין אותי כלום, רק מאור וההצלחה שלו. חייתי בשביל הקריירה של מאור, כל הבית התנהל לפי מאור, לפי המשחקים והאימונים, כולל ההחלטה לעבור לגור בחו"ל. הייתה לי סושייה עם אחי ופשוט עזבתי הכל, עשיתי הנהלת חשבונות כשאני גרה בבלגיה. בכלל לא חשבתי על עצמי".

מה גרם לך ככה להתמסר, להתאהב?
"אני חושבת שזכיתי, שהקדוש ברוך הוא נתן לי מתנה. זה נשמע קלישאתי, אבל מאור הוא בן אדם מיוחד. הרגשתי שכל כולי צריכה להיות שם בשבילו וזה בא לי מבפנים, מהלב. כל הזמן אומרים לי, 'ויתרת על עצמך'. לא, אני רציתי את זה והוא הכי העריך את זה, וכשמעריכים אותך עוד יותר בא לך לתת. זה גם מה שהכרתי, חייתי בבית שאמא שלי עשתה הכל למען אבא שלי והילדים. זו הדוגמה שקיבלתי".

​כשעברת עם מאור לחו"ל, היו לך ספקות אם לחיות על הקו?
"לרגע לא. הדבר היחיד שהיה בעייתי זה שהיינו בעיצומם של תהליכי פוריות. הייתי ילדה בת 23 שרוצה להגשים את חלום חייה ולהפוך לאמא, היינו כבר שנתיים בטיפולים ולא יכולתי לוותר, ​אז ידעתי שאני פשוט אגיע לארץ לעשות טיפולים ואחזור. מעבר לזה, ידעתי שכל כולי שם בשביל מאור".

​איך בגיל 21 מבינים שיש צורך בטיפולים? זה גיל מאוד צעיר, בתקופה שפחות דיברו על זה. 
​"נכון, לא הייתה אז מודעות, הייתה בושה סביב הנושא. היינו נשואים כבר שלוש שנים ואחרי שנה ומשהו של ניסיונות, את מבינה שכנראה יש איזושהי בעיה. יום אחד קיבלנו טלפון מאופירה אסייג, היא כנראה הבינה שאנחנו לא מצליחים, והיא אמרה לנו לבוא לרופא שלה, פרופסור אשכנזי. לא היה לי מושג למה אני נכנסת. קבענו תור, הגענו, הוא בדק אותי ונכנסנו לתהליך. אני לא אגיד שלא בכיתי בלי סוף, חיכיתי לזה ברמות, אבל גם ניסיתי להיאחז באמונה ולהגיד לעצמי שכשזה יצטרך לקרות, זה יקרה. ואז התחלנו את טיפולי הפוריות, וההרדמות היו לי קשות. הייתי מקיאה המון, יומיים לא הייתי מצליחה להתאושש והיו מצבים שמאור בכלל לא היה איתי. היינו ילדים בני 22 בתוך הדבר הזה".

החזקת את זה לבד?
"אף אחד לא ידע. זה שחקן כדורגל מפורסם, אוי ואבוי אם מישהו היה רואה אותי אצל פרופסור אשכנזי. הייתי נכנסת לקליניקה עם כובע, כאילו גנבתי משהו".

לצד הבושה, עלולה שלא בצדק להתגנב תחושת אשמה.
"​בטח, עלו שאלות כמו 'מה לא בסדר בי? איך יכול להיות שכולן מצליחות ברגע ואני לא?'. אחרי שנכנסתי להיריון שאלו אותי אם התאומים זה מטיפולים. הייתי עונה, 'מה פתאום? יש לנו תאומים במשפחה'. התביישתי, אבל יום אחד הבנתי שהשיתוף הזה יעזור לנשים אחרות, ושהדבר שהכי עושה לי טוב בעולם הזה זה לעזור לאחרים. כשנשים פוגשות אותי ברחוב ואומרות לי 'הצלת לי את החיים', 'בזכותך הילד הזה נולד', אני מרגישה שליחה. אני מסתכלת על האינסטגרם בתור מקום להעביר בו מסרים, לחזק, לעשות טוב".

כשכן נקלטת, איך זה היה?
"בהתחלה היה לי היריון שנקלט ושמחתי ממש, רק שזה היה היריון חוץ-רחמי והחצוצרה התפוצצה. אחר כך נקלטתי שוב, ואז כבר הייתי זהירה בלשמוח. היינו בבלגיה אחרי פציעה מאוד קשה של מאור, הלכנו לבדיקה ופתאום אני שומעת את הרופאה אומרת 'אופסי', וישר דאגתי שמשהו שוב לא בסדר. ואז היא אמרה, 'יש לכם שניים'. וואו, היו קפיצות בחדר וצעקות, זה היה מרגש ברמות".

אז את בהיריון עם תאומים, ומאור פצוע.
"ויותר מזה, אחרי שהוא החלים הוא חזר לשחק, ופתאום באמצע משחק הברך שלו התנפחה. נסענו למיון, אני עם בטן של חודש שביעי של תאומים והסתבר שיש לו זיהום בגוף, חיידק טורף. הוא נכנס לניתוח, זה לא עבר והוא עשה שלושה ניתוחים נוספים. הרופא אמר שהוא ככל הנראה סיים עם כדורגל, ושאני לא יכולה להיות במחלקה הזאת, כי אני בהיריון בסיכון וזו מחלקת זיהומים. אמרתי לו, 'אני לא עוזבת את בעלי'. ישנתי על הרצפה לידו, לא זזתי ממנו. ככה איזה חמישה ימים, כל כולי למענו".

את היית לצדו, אבל הוא היה לצדך בלידה?
"לא, נכנסתי לבד לניתוח קיסרי. נתנו לו 24 שעות חופש והוא היה צריך לבחור אם להגיע ללידה או לברית. הודיעו לו בטלפון במחצית שילדתי. הוא ראה את הילדים בפעם הראשונה כשהם היו בני שבוע, וגם אז, רק ל-24 שעות. כשנפרדנו הוא בכה את חייו, לראות את מאור בוכה ונשבר זה קשה, זה לא רגיל. אחרי חודש חזרתי לבלגיה ושם גידלנו את הילדים עד גיל שנה".

כשמאור פרש התחלתי לנשום

המרחק מהבית ומהמשפחה, הפציעות והמעברים התכופים – הקריירה של בעלה דרשה מבוזגלו לא מעט הקרבות לאורך השנים, וגם היום היא לא בדיוק מברכת על המקצוע שבחר לעצמו. "כואב לי להגיד את זה, אבל יש במקצוע הזה יותר רע מטוב. הפציעות, מצבי הרוח, אורח החיים, ההפסדים, הכישלונות. כשמאור שיחק בבאר שבע היה להם משחק גורלי על אליפות. דיברתי עם הקדוש ברוך הוא ואמרתי לו, 'בבקשה שהם ייקחו אליפות ושמאור יהיה מעורב בזה', והבטחתי שאם זה קורה, אני לוקחת על עצמי לעשות הפרשת חלה. הם לקחו אליפות, הוא גם שם גול וגם בישל, ומאז, 13 שנה, אני כל יום שישי עושה הפרשת חלה. במשחק עצמו לא יכולתי להיות, הלחץ הכריע אותי. הייתי בבית, עם טלוויזיה סגורה וספר תהילים והסתמכתי על הצעקות של השכנים".

מאור נפצע לא מעט לאורך השנים. איך התמודדתם עם זה?
"בדיוק לפני החתונה שלנו הוא קרע את הרצועה הצולבת בברך, שזו פציעה מאוד קשה לשחקן כדורגל. הוא עבר תהליך שיקום אינטנסיבי וקשה, צלחנו את הפציעה הזאת ועברנו לבלגיה, ושם הוא נפצע שוב. כשהייתי בהיריון השני, כמובן גם אחרי טיפולים ותהליך לא פשוט, מאור היה בשיא שלו. קיבלנו הצעה מבשיקטש מטורקיה, סכום אסטרונומי, אבל שלושה משחקים לפני סיום העונה בבאר שבע מאור נתן את כל כולו ונפצע. וזהו, שום בשיקטש, שום חו''ל. ארזתי מזוודה עם שני ילדים ועם בטן של היריון תאומים, חודש שביעי, ועברנו לגור אצל ההורים שלי עד שנדע מה אנחנו עושים. ​אחרי חודשיים הוא חתם במכבי חיפה כשהוא פצוע ועברנו לבנימינה, ואז אחרי חצי שנה הוא נפצע שוב. אלה טלטלות מטורפות, את יכולה להיות על גג העולם, להרוויח יפה, ואז הופ, את בנפילה".

חוויתם אפס אנד דאונס גם ברמה הכלכלית?
"הייתה שנה שמאור חתם בהפועל, ופתאום ביטלו לו את החוזה. ברגע הכל משתנה, את לא יודעת מה עושים עכשיו, איך חיים? המזל שלנו היה שכשמאור חתם בבאר שבע, הלכתי ללמוד איפור קבוע וגבות והתחלתי לקבל לקוחות מהבית. אם לא זה, לא הייתה לנו באותה תקופה משכורת".

אולי זה ההבדל. לא נשענת עליו אלא תמכת בו, ועדיין הלכת ודאגת לעשייה ולפרנסה עצמאיות.
"נכון, כביכול לא הייתי צריכה את זה, תמיד הסתמכנו על המשכורת של מאור, זה היה משהו בשביל עצמי. כשנשות כדורגלנים פגשו אותי באירועים, הן אמרו לי, 'איזה כיף לך שאת עושה עם עצמך משהו', כי לא קל לשלב קריירה ולהיות אשתו של שחקן כדורגל. לימים הגבות היה מה שהחזיק אותנו".

איך השינויים בקריירה ובגוף השפיעו על הנפש ועל מצב הרוח בבית?
"מאור מאוד חזק, שזה המזל, אבל היה רגע שהוא שכב במיטה וריי אמר לו, 'מה, אבא, אני לא אראה אותך יותר משחק כדורגל?'. פה מאור ממש נשבר, הוא היה כבר בן 31, כמה פציעות ושיקומים בן אדם יכול לעבור? בגלל זה כשהוא פרש, נשמתי. בפרישה שלו התחלתי לנשום".

היום מאור מנגן בחיי הלילה. איך זה מסתדר עם קנאה?
"לא רק שאישרתי את זה, שמחתי שהוא מצא משהו חדש שממלא אותו. לשחקני כדורגל מאוד קשה אחרי שהם פורשים, המזל היה שהוא מצא את זה יחסית מהר ולא שקע יותר מדי. הוא היה בתקופה לא פשוטה, מאדם שחי אורח חיים מאוד בריא פתאום הוא אוכל הכל, ומצבי הרוח בבית, אמאל'ה. המהות של מאור זה לשמח אנשים, ובגלל זה אני כל כך מפרגנת לו ואני הכי מאושרת בעולם בשבילו. אני רואה כמה שזה ממלא אותו".

עם השנים הפכת להיות משפיענית עם חצי מיליון עוקבים שמתפרנסת מאוד יפה מהאינסטגרם. איך מאור עם ההצלחה שלך?
"בהתחלה חששתי מאוד. אם הייתי רואה אותו בלי מצב רוח הייתי בטוחה שזה קשור לזה, אבל בסוף הוא הכי תמך והבין. כל הזמן שואלים אותי, 'מי מכניס יותר?', ובעיניי זו שאלה לא לגיטימית. מה זה משנה? פעם אני יותר, פעם הוא יותר, אנחנו לא מסתכלים על זה בכלל".

כשמערך הכוחות בזוגיות משתנה, זה יכול לערער. אם מאור היה רגיל להיות היחיד שמפרנס, ועכשיו האישה שלצדו הופכת לדומיננטית, זה יכול להשפיע על הדינמיקה הזוגית.
"מאור הכי מפרגן לי בעולם, גם כשהוא חוזר מתקלוט, הדבר הראשון שהוא אומר לי זה, 'וואי איך כולם אוהבים אותך', במקום שיגיד לי 'איזה כיף היה, מה עשיתי להם'. כשגבר בטוח בעצמו הוא נהנה לפרגן, וכשטוב לי, טוב לו וטוב בבית. אני נהנית מזה, אני באמת אוהבת את העבודה שלי, אני לא רק באינסטגרם, אני גם ב'בוזגלוס', ותאמיני או לא, אני עדיין מקבלת לגבות. אני נהנית מזה, יש לי לקוחות של שנים, למה אני צריכה להפסיק? כסף לא מניע אותי, פרנסה זה מאת השם. אני אעשה טוב, אני אפרגן ואתן לאחרים, וזה יחזור".

כסף לא מניע אותך, ועם זאת אנחנו יושבות בבית שניתן לתארו כאחוזה.
"כשהכרתי את מאור לא היה לו כלום. ​כל החיים עבדנו מאוד קשה, קנינו את הבית הראשון שלנו לפני כמה שנים ואז התגלגלנו והמשכנו לחסוך. היום שנינו ברוך השם מרוויחים יפה, אנחנו אוהבים לעבוד ואני לוקחת את המילה משפיענית בשיא הרצינות ומנסה להשפיע כמה שאני יכולה. זה ממלא אותי, בדיוק כמו ששיתפתי בטיפולי הפוריות, או עכשיו כששיתפתי בקשיי הדיבור של לאיו. אמהות לא מפסיקות להודות לי".

איך הבחנת בזה?
"עוקבת כתבה לי, 'את לא חושבת לקחת את לאיו לקלינאית תקשורת? יש לו בעיה בדיבור'. התחלנו תהליך טיפול, אבל עדיין יש לו בלבול וקשיים, הוא הופך קצת מילים, לפעמים הוא לא הכי מובן. הוא סיפר לי כמה צחקו עליו, וזה היה לי הכי קשה בעולם לשמוע את זה. זו הרגשה שאי אפשר להסביר, חוסר אונים, כואב לך שאת לא יכולה להיות שם עם הילד שלך, להגן עליו ולעזור לו".

הרבה משפיעניות משתפות הערות ועצות כאלה בטרוניה של "אל תתערבו לי", ואת נותנת לעוקבות גם להיות משפיעניות כלפייך.
"יש לי יכולת לקבל את זה, זה לא סתם הגיע אליי. על כל דבר אני תמיד מסתכלת מהזווית של טוב. אם אסתכל על כל דבר עכשיו ברע, וואו, איזה קשה יהיה לחיות ככה".

האחות אמרה לי, "מאמי, את בהתקף חרדה"

לצד העבודה ברשתות החברתיות, בוזגלו היא גם מורה ליוגה ובעליה של אפליקציית וולנס. אל עולם היוגה היא נכנסה בקורונה לאחר שהחלה לסבול מהתקפי חרדה. "היוגה עשתה לי שינוי בחיים ברמות, פעמיים בשבוע הייתי מגיעה למיון ואומרת שאני לא מרגישה טוב. הלכתי לכל בדיקה אפשרית עד שהאחות אמרה לי, 'מאמי, את בהתקף חרדה'. בזכותה התחלתי טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, לקחתי ציפרלקס כמעט שנה וזה עשה לי פלאים, ואז הבנתי שאני יכולה לנצח את זה. באישור הפסיכיאטר הפסקתי בהדרגתיות את הכדור, והתקפי החרדה נעלמו כמעט לגמרי. היוגה לימדה אותי לנשום נכון והפכה אותי לאישה חזקה. הייתי מאוד כפופה, בתור ילדה התביישתי כשיצא לי החזה ופתאום הזקיפות הזאת, זה עולם ומלואו. אמן שכל אחת הייתה עושה את זה לעצמה".

הצד הרוחני לא עצר שם, והתקרבת יותר לדת. 
"תמיד הייתי מאוד מחוברת לדת, אבל אחרי 7 באוקטובר התחזקתי יותר. התחלתי לשמור שבת, ללכת לשיעורי תורה. זה בא לי ממקום טוב, לא מתוך כפייה. בשיעורי תורה הרבנית מדברת על להיות אדם יותר טוב, היא לא מדברת על צניעות ולא כופה עליי מה לעשות. כשאת בוטחת בקדוש ברוך הוא בעיניים עצומות ואת יודעת שהכל ממנו והכל לטובה, אז את גם הרבה יותר רגועה".

מאור איתך בהתחזקות?
"לפני שהכרתי את מאור הוא אפילו לא צם בכיפור, הוא היה אוכל לא כשר. בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות, אבל ככל כשאני מתחזקת, ככה זה קצת יותר מבאס. הייתי אומרת לו 'תניח תפילין' וזה היה גורם לו להתרחק, אז הבנתי שאם זה לא בא מבפנים זה לא שווה ושחררתי, פשוט התפללתי שזה יבוא לו לבד. וברוך השם, יש לו הרבה יותר נכונות היום. הוא כל כך אוהב את השבת, פתאום הוא מסתכל עליה אחרת. נכון, הוא לוקח את הילדים למשחקים בשבת והכל בסדר, אני גם לעולם לא אגיד לו כלום, זאת לא הדרך שלי".

את לא תלכי איתם למשחקים בשבת?
"לא, והם מבינים אותי, אני מראה להם שכל אחד יכול לבחור את הדרך שלו, הם יכולים להדליק טלוויזיה וזה בסדר. אם אני אגיד להם שאסור, הם יהיו באנטי וזה לא מה שאני רוצה. הכי חשוב לי שהם יהיו עם ערכים ומידות טובות".
​

הילדים הולכים להמשיך את הדרך שלכם?
"לגמרי, ריי ולאיו בכדורגל, מיילי הפכה להיות רקדנית מטורפת, שיין בהתעמלות קרקע והן כבר פעילות באינסטגרם. שיין הקטנה שלי מחקה אותי, היא עושה סרטונים של שגרת טיפוח וזה וואו. לאחרונה פנו למיילי לפרסם מוצרים לשיער, בהתחלה היא לא ידעה איך ואם לעשות את זה, אבל עכשיו ממש מרוצים ממנה והיא גם נהנית. אני עוזרת לה, בא לי שהיא תצליח".

אנחנו כמו "היפים והאמיצים"

התא המשפחתי המצומצם של בוזגלו כולל את בעלה וארבעת הילדים, אבל התא המורחב כולל את הגיסים אוהד, אסי ואלמוג והנשים שלהם – כולל עדי בוזגלו, אשתו של אסי שהייתה בסכסוך מתוקשר עם מירן לפני כמה שנים. בראש הפירמידה ניצבים החמים יעקב וחני, שבצעד מפתיע עזבו לאחרונה את הארץ לגאורגיה. "זו משפחה מאוד כיפית. יש הרבה ויכוחים ואי-הסכמות, אבל כל אחד חי את החיים שלו", מספרת בוזגלו. "פעם היינו עושים שישי ביחד, אבל מאז שיעקב וחני החליטו שבא להם להתאוורר ועזבו לגאורגיה, זה פחות קורה. הייתי בטוחה שהם יגיעו לפרמיירה, והם לא הגיעו. הייתי בשוק, אני עדיין חושבת שהם יחזרו עוד מעט, למרות שהם אומרים שלא".

איך זה בלעדיהם?
"זה לא פשוט. מאור מחובר להורים שלו בצורה שאת לא מבינה. לא משנה איפה נהיה ומה נעשה, אם אמא או אבא שלו צריכים משהו, הוא עוזב הכל והולך".

ומבחינת היחסים בין האחים?
"זה היה הפחד, שיהיה ריחוק, אבל יש ל'בוזגלוס' יתרונות וחסרונות. אחד מהיתרונות זה שנרצה או לא, אנחנו צריכים להיות מחוברים כי אנחנו מצטלמים ביחד, יש לנו ראיונות ופגישות ביחד, אז אנחנו מתראים הרבה".

בעבר היה ריב גדול סביב עדי, אשתו של אסי, אחרי שהיא לכלכה על הגבות שעשית לה.
"זה היה לפני הרבה שנים והכל טוב, אני באופי שלי לא בן אדם שרב. זה עשה לי לא טוב לנפש, ואנחנו לא במקום של לריב ומלחמות, זה מיותר לחלוטין".

כשיש פרסומים שליליים על אנשים במשפחה, מפרשת תיקי המותגים במכס של אסי ועדי לאוהד וריבוי הנשים, בסופו של דבר את תחת אותה מטרייה, גם את בוזגלו. איך זה משפיע עלייך?
"כל אחד הוא אדון לעצמו. כל אחד שונה, אני לא חושבת שאפשר להכליל בן אדם בגלל המשפחה שהוא בא ממנה. לאורח חיים כמו של אוהד אני לא מתחברת, אני לא מצליחה להבין את זה, אבל הוא במקום אחר היום. הוא הלך לנומרולוגית שאמרה לו שמבחינה אנרגטית הוא במקום גבוה ויש מצב שבגלגול הקודם הוא היה משה רבנו, והוא לוקח את זה מאוד ברצינות".

עד מתי תימשך "הבוזגלוס"?
"אנחנו מצלמים עונה עשירית, זה מטורף, אנחנו כמו 'היפים והאמיצים'. כל עוד יש ביקוש ואוהבים אותנו, אז למה לא? הלוואי שנצליח להצחיק את הקהל, במיוחד בתקופה כזאת. כשישבנו בסרט ושמענו את כולם צוחקים בקהל זה היה מדהים, קצת לברוח מהמציאות הלא פשוטה שלנו. אנחנו עוד פעם לפני ראש השנה, ואני לא מאמינה שיש לנו עוד חטופים. אני רק מקווה שבשולחן החג הם יהיו בבית".

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: תום רוזיליו | איפור: ספיר סבג | שיער: ליאור גבריאלוב | הפקה: טל פוליטי