נטלי דדון יוצאת נגד פאולה רוזנברג: "גברת קפריסין, את לא מלאך המוסר"

פאולה רוזנברג הצליחה לעורר היום (ראשון) סערה כשהעלתה מקפריסין, שם היא מתגוררת בשנה וחצי האחרונות עם בעלה ליאון רוזנברג, פוסט באינסטגרם שבו הצהירה כי היא "מקנאה בישראלים שאין בהם חמלה לילדים עזתים". לצד תגובות זועמות, מי שהחליטה הערב לפתוח איתה חזית ברורה היא הדוגמנית שהפכה לפעילה המזוהה עם מחנה הימין, נטלי דדון, שתקפה את רוזנברג בסרטון שהעלתה לחשבון האינסטגרם שלה, והטיחה: "גברת מוסריות, גברת רוזנברג היקרה, חמודה שלנו - לפעמים אני מקנאה ביפי נפש שברחו להם לכאורה מהארץ בזמן מלחמה והם כל כך חסרי מודעות שהם מוצאים את עצמם מגיבים לנו על ניתוק משם". 

בסרטון שהעלתה המשיכה ואמרה דדון: "רואים לך גברת רוזנברג. או שמא לפנות אלייך כגברת קפריסין. את לא מלאך המוסר, את שיא ההתנשאות".

בהמשך התיעוד, אמרה הדוגמנית: "זו אמת יהודית נצחית, עם ישראל רחום וחנון עד שנגמרו לנו הרחמים. הם שמורים לעניי עירנו בלבד. ב-07.10 הם טבחו, אנסו שרפו ואת עוד מטיפה לנו על חמלה? מאיפה לדעתך יצאו כל המחבלים? יצאו להם מהשמיים בני 30? הם היו פעם ילדים, אותם ילדים עזתים שינקו מכל אם שם רעל טהור ויצאו מכל בית של אזרחים עזתים תמימים". לדברי דדון, מדובר במי ש"התכוננו יום-יום לטבח בזמן שאת ושכמותך פיתחתם מוסריות מזויפת. לא צריכים ממך שיעור בחמלה".

לצד הסרטון שהעלתה, כתבה דדון בתיאור: "אני באמת מאמינה שזהו זמן קריטי לאחדות, לזכור שכולנו באותו צד של הסיפור. אבל יש רגעים נגמרות לי המילים (היפות והאלגננטיות) וזה הרגע הזה. האיפוק ממני והלאה כשאני רואה אנשים שקיבלו כוח ובמה בידיהם ובמקום להשתמש בהם כדי להרים את העם שלהם, עם שזקוק עכשיו לכל קרן אור ולכל הירתמות במלחמת התודעה הם מטיפים נגדו, שוב ושוב ושוב. אנחנו לא במותרות של פילוסופיה מהמרחב הבטוח אי שם מאיזה אי בודד, אנחנו במלחמת קיום".

רוזנברג, שהצליחה לעצבן את הדוגמנית לצד לא מעט תגובות בגנותה, כתבה בין היתר בפוסט שהעלתה מוקדם יותר היום: "אני מקנאה במי שחי בלי לחבר את הנקודות. כשאני שומעת ישראלים שמצהירים שאין בהם חמלה לילדים עזתים, אני מקנאה", פתחה את דבריה והמשיכה, "זה יותר קל לחיות ככה. בלי לחשוב על האחר, בלי להודות עד כמה אנחנו יותר דומים מאשר שונים. החיים בלי המצפון המציק נראים יותר פשוטים. "כשאת לא מחברת בין זה שעדיין אנשים נחנקים במנהרות לבין הפריבילגיה לצאת למסעדה או לנופש ומתלוננת על הפקקים שעושות ההפגנות. כשאת בעלת כוח אבל בוחרת להציג עצמך כקורבן. כשאתה לא מבין את ההבדל בין האחריות של ממשלה להציל את אלו שהופקרו תחת אחריותה, לבין מחאה של אדם מהשורה. תכלס זה נוח. רק ככה אתה יכול להגן על המלך (העבריין לכאורה) שלך, ובמקביל לתקוף אישה פנסיונרית, שמפגינה לצד אם שהבן שלה חטוף, ולקרוא לה בשמות גנאי".