נופר מור: "מטריף אותי שיש אמא שלא ישנה בלילה כי הבן שלה בצבא – ואמא אחרת בכיף שלה מכינה אוכל לקידוש"

נופר מור יושבת להתראיין בפודקאסט "ספיל איט" רגע לפני כניסתה לחודש התשיעי להריונה, וכשהיא מאובחנת בתסמונת היפראמזיס, שליוותה אותה גם בשני ההריונות הקודמים. מדובר במצב קיצוני שבו אישה עלולה להקיא עשרות פעמים ביום, להתאשפז ולקבל תרופות חזקות ישירות לווריד.

כבר בתחילת הריאיון שמה מור את הקלפים על השולחן: "התסמונת מאוד נדירה, לא כל אחת חווה אותה. אני מקבלת הרבה הודעות של 'נראה לי גם לי יש את זה'. אז לא, להקיא פעמיים ביום זו לא התסמונת. יש נשים שחוות את זה ולא מסוגלות יותר להיכנס להיריון, נשים שחוו היפראמזיס ויש להן ילד אחד". 

תארי את התסמונת.
"30 פעמים ביום להקיא, את לא זזה מהאסלה, פשוט מנוטרלת. מקבלת זופרן לווריד, שאלו כדורים של חולים במחלות שלא נדע. זה לאכול רק לחמניות טריות, פחמימות ריקות, בלי רטבים, כלום לא נכנס לגוף חוץ מפחמימה ריקה".

אומנם מור היא אדם שמדבר בפתיחות על המון נושאים, אבל כשזה מגיע להיפראמזיס היא לרגעים עוצרת ונושמת נשימה ארוכה. "כשאני מדברת על זה, זה עולה לי. הייתי שמחה לעזור להמון בנות, אבל אני לא מסוגלת. זה מחזיר אותי אחורה, ואני עדיין בהיריון. אני רוצה פשוט לעבור את זה, ואחרי זה אני אעזור לכל מי שחווה את זה".

את מכינה את הסביבה שלך לפני שאת נכנסת להיריון?
"אני מכינה את הסביבה ומודיעה מוקדם. אני יוצאת עם ההיריון לעולם כי אני פשוט רוצה לשחרר את זה ממני, שיבינו שמאתגר לי, לא פשוט לי, וזה המצב - תקבלו אותי".

איך מצליחים להיות שוב בהיריון?
"הרצון במשפחה ובילדים. תשעת החודשים האלה, לעומת חיים שלמים - משפחה סביב שולחן, קידוש, חגים, ומה שיש לי לתת ולהעניק, חזק הרבה יותר מהשנה-שנתיים המאתגרות האלה".

לאתגר הפיזי שמתארת נופר מתלווה אתגר נוסף לא פחות גדול: "גם הזוגיות עוברת טלטלה, המשפחה לא תמיד מכילה את הדבר הזה. לא משנה כמה בעלי ישן לצדי, אוהב אותי וחי אותי - הוא לא אני, הוא לא חווה את זה פיזית ונפשית בתוך הגוף שלו".

בתקופות כאלה יש יותר חום וצורך לתחושה של 'ביחד'? או שבגלל שהוא לא חווה את הדברים האלה אז קשה לו?
"אם הזוגיות לא מספיק חזקה - זה לא פשוט. זה עדיין מאתגר, פשוט בעלי מכיל אותי ברמות מטורפות. 99.9%  שאם זה היה עם גבר אחר, זה לא היה מחזיק או שלא הייתי מביאה עוד ילדים".

"עליתי כמעט 40 קילו, זאת נגיעה מלהכפיל את משקל הגוף שלי. זה משפיע פיזית ונפשית"

ההיריון הנוכחי של מור בת ה-37 מגיע חמש שנים אחרי הקודם. יש לה שני ילדים, ארי בן ה-7 ואנדי בן ה-5. "מהרגע שגיליתי שיש לי בבטן זכרים, התפללתי על כלות טובות. אני כלה מהממת לחמותי ואני מאחלת לעצמי כלה כמוני", היא מתגאה, אבל הדבר שגורם לה לגאווה יותר מכל זה דווקא מה שיש לה בבטן - בת, אחרי שני בנים.

איך הגבת כשגילית שזו בת?
"לא האמנתי. הסתכלתי על הבדיקה וקלטתי שזו בת, הייתי בהלם מוחלט. במשפחה שלי כולם בנים, היה חייב לשבור את הרצף הזה. התקשרתי לבעלי בשוק, היינו בעננים. עד היום אני לא מעכלת. אמא שלי אומרת לי עד שהיא לא תראה היא לא תאמין. בלידה אני אבדוק טוב מאוד, ישר אני אסתכל על התות".

כמה חששת להיכנס להיריון הנוכחי?
"אני מרגישה הרבה יותר טוב מההריונות הקודמים. אני מקבלת על זה המון הודעות. בהריונות הקודמים לא התאפרתי, לא סידרתי שיער, שנאתי את הנראות שלי, הייתי שונה ממה שאני ברגיל".

"ההריונות לא היו כיפיים", נופר מודה וממהרת להוסיף: "הם היו בריאים ברוך השם, אבל מבחינת האישיות שלי, לא הלך לי קל בתשעת החודשים של ההיריון הראשון והשני. עכשיו נרגעו לי קצת ההקאות, שזו תסמונת שההקאות והבחילות הן חלק בלתי נפרד, זה ממש דיכאון בזמן היריון, זה חלק מהתסמינים של התסמונת הזאת".

אמרת שבהריונות הקודמים לא התחברת לנראות שלך, בלשון המעטה.
"פיזית קשה לי כבר לנשום. אני לא בשיא שלי. לפני שנכנסתי להיריון הרגשתי הכי וואו, ועשיתי בוטוקס, הייתי זוהרת והשיער ארך לי".

דיברת על המשקל שהשתנה. זה משהו שמפריע?
"הפעם אני לא נשקלת, נשקלתי רק אצל הרופא כי יש מעקב היריון. בהריונות קודמים עליתי הרבה יותר, כמעט 40 קילו כל היריון. לבחורה כמוני, לעלות 40 קילו, זאת נגיעה מלהכפיל את משקל גופי. אז פיזית זה משפיע, נפשית זה משפיע, זה הולך ביחד - גוף ונפש".

אבל חזרת לעצמך.
"כן, אני לא דואגת מזה. אני רוצה להרגיש טוב, כי זה לא נוח. אבל אני מקבלת את זה באהבה, לא כמו בהריונות הקודמים שלקחתי את זה קשה. אני מבינה שזה זמני, ואני מחכה למתנה הזאת".

מה התגובות ברחוב?
"'את נראית הרבה יותר טוב במציאות, בטלוויזיה את נראית רולה'. מה זה 'רולה'? קודם כל אני מטר 59, זה מטעה, כי יש לי רגליים ארוכות יחסית לזה שאני נמוכה".

"אני לא עם פילטר, פשוט הזרקתי במקומות הנכונים"

נופר היא אחת הנשים המזוהות בארץ עם תחום הביוטי. בבעלותה הייתה קליניקה מצליחה לעיצוב גבות במשך שנים - עד שיום אחד החליטה לסגור את העסק המצליח ולהתמקד במותג שלה ובעבודה ברשתות החברתיות. "שנתיים חשבתי על זה, ויחד עם בעלי הגענו להחלטה", היא משתפת.

"כבר לא יכולתי, היה לי לחץ מטורף, המותג שלי גדל והתעצם, ממחסן קטן פתאום עברתי למחסנים לוגיסטיים עם עובדים, מלקטים, אורזים ושירות משלוחים. לא יכולתי כבר פיזית לעצב גבות, שזו האהבה שלי, כי אם יש איזושהי תקלה אני צריכה להיות זמינה. מעבר לזה שבאמת חשבנו על עוד היריון".

מור מספרת על הלחץ שגרם לה לקבל את ההחלטה ולהבין במה היא באמת רוצה להתמקד כרגע. "יום אחד תחיי את החיים שלי, ואת תגידי שאת לא יודעת איך אני לא על כדורים. זה לתחזק בית, להיות עם הילדים ולא להביא מטפלת אחר הצהריים, זה העסק והעבודה באינסטגרם. ובואי לא נייפה את המציאות - ההכנסה מהקליניקה הייתה מהממת, התפרנסתי מדהים, אבל בסוף שמתי על כף המאזניים, והלכתי עם מה שבאמת מניב לי הכי הרבה וגם מעניק לי את האפשרות להיות אמא".

אין איזה פחד שיום יבוא ולא יהיה את האינסטגרם?
"בוודאי שכן. קודם כל יש לי את המותג שלי והפרסום הוא לא רק באינסטגרם. ברור שהאינסטגרם הוא חלק ניכר בפרנסה, אבל יש לי גם את הידיים שלי, לתחום הקוסמטיקה אני תמיד אוכל לחזור. אגב, יש לי ידיים שאין דברים כאלה, אני יודעת לעשות מלא דברים, אבל גבות זאת האהבה שלי".

כמשפיענית שמתעסקות בעולמות הביוטי, מור לא מתביישת להודות במה שאולי לאחרים מתפרש לפעמים כרדוד: "נראות היא חלק בלתי נפרד מההתעסקות שלי ביום יום. זה נשמע שטחי, אבל בעיניי זה לא. זה משפיע לי לנפש, זה משפיע לכולן על הנפש, אין מצב שלא".

את מפונפנת.
"אני דואגת לזה, אני לא קמה ככה בבוקר. יש נשים שהגבר לא רואה אותן בלי קונסילר. בעלי ראה אותי במצבים קשים, אם הוא נשאר אז אנחנו בטוב. החיצוניות שלי מאוד חשובה לי, אני לא מתביישת להגיד, אני עובדת בזה. אני מתאפרת, מסדרת את השיער, הריח שלי חשוב לי".

ומה לגבי הליכים קוסמטיים?
"בעד, כל עוד זה בטוב טעם. עושה לך טוב? למה לא?".

ומי שמסתיר?
"אלה שלא מספרות זו זכותן. יותר מפריעות לי בנות שמתעסקות בביוטי ועובדות עם מותגים, מפרסמות את הנראות שלהן ואת המוצרים - ויש פילטר אגרסיבי על הפנים. יש בנות שמשתמשות באפליקציה מטורפת, עם פילטר שמשנה את הפנים והגוף, והן כל כך מכורות לזה, שהן לא מסוגלות להצטלם אפילו לסטורי בלי האפליקציה הזאת. בעיניי זה עצוב מאוד, וזה משהו שיכול להכעיס אותי".

הנושא לא עובר למור חלק בגרון והיא מסבירה למה זה כל כך מעסיק ומכעיס אותה. "עזבי שאת משקרת לעצמך, תעשי מה שאת רוצה, אבל כשאת מוכרת איפור, מפרסמת קרמים לאקנה, זאת רמאות לכל דבר ועניין. בסוף באות בנות שהן אמינות והן באמת רוצות למכור מוצר שהוא מומלץ - וזה נראה לא אמין. הקהל צריך להיות חכם. קחו בעירבון מוגבל את כולם, תבדקו גם אותי. אחרי שתרגישו שהמשפיענית הזאת מספיק אמינה, לכו איתה על כל הקופה".

באותה נשימה נופר מעידה על עצמה שהיא לא משתמשת בפילטרים, למרות שהיא מקבלת אין-ספור הודעות מעוקבות שבטוחות שהיא חברה טובה של הפוטושופ. "באות אליי בנות ואומרות לי 'את עם פילטר?' אני לא עם פילטר, הזרקתי במקומות הנכונים. הזרקתי בשפתיים בעבר, ולפני שנכנסתי להיריון המסתי את ההזרקות שלי. כרגע זה טבעי, ברגע שזה ירד ואני ארצה למלא, אני אלך ולא אסתיר את זה".

את לא מרגישה שצריכה להיות איזו "חוברת למשפיען המתחיל" על אחריות?
"אני חושבת שיש אחריות, חד-משמעית. לא כולם מבינים את זה, צריך להיות חכם, ולא כולם חכמים. אבל אני חושבת שאם הם ילמדו את זה בדרך הקשה על בשרם, בסוף הם יבינו. גם אני לפעמים חוטאת באיזו תגובה פה, תגובה שם - ואני חוטפת".

את יוצרת ככה סערות.
"אבל מה שבן אדם עובר באותו יום של עליהום, לבי איתו. זה נראה מהצד סביל, אבל זה יכול להיות קשה מנשוא. צריך להיות חזקים בשביל תגובות ברשת, יש דברים קשים שהם מעבר".

כמו מה למשל?
"כותבים דברים על הילדים, על המשפחה והבעל, דברים רעים ואיחולים. המצחיק זה שאותם אנשים פוגשים אותך ברחוב ומבקשים תמונה. מי ששונא אותך עוקב אחרייך יותר מזה שאוהב אותך. אני למשל מאוד אוהבת את ריטה, אני מעריצה שלה, מכורה אליה, אבל אני לא עוקבת אחריה".

אז בתעשייה הזאת צריך גם שונאים.
"אין דבר כזה שלא".

את לא מסתכלת אבל לראות מה הפרופיל, מי עומד מאחורי?
"כתבה לי מישהי לפני איזה שבועיים 'יפה שאת מאמינה לעצמך שככה את נראית'. ממש התכתבתי איתה, לא התעלמתי. זה לא נרגע, היא לא הפסיקה וכתבה 'ראיתי אותך לפני שנים, את לא נראית ככה'. אז בואי ניפגש לקפה ותראי איך אני נראית היום. אם את לא מאמינה לי - תורידי עוקב. להגיד לך שחסמתי אותה באינסטגרם? לא. כתבתי לה 'חה חה חה, מאחלת לך יום טוב, רק טוב, בשורות טובות ואהבה'".

נופר החדשה.
"תמיד הייתי עונה. לא יעליבו אותי, אני משקיעה במראה החיצוני שלי. אם אני נראית כמו פילטר, את תפרגני, ואין לי בעיה שתכתבי לי שאני נראית כמו פילטר, אבל את לא תגידי לי שאני שמתי פילטר, כי זה לא נכון. יש גבול, את לא תגידי על הילד שלי ולא על בעלי משהו שהוא לא נכון".

"אני בצד הימני של המפה. לא משנה מה אגיד, בכל אוזן זה יישמע אחרת"

עברו 15 שנה מאז שנופר פרצה לחיינו ב"האח הגדול" ומאז נשארה חזק בתודעה. הכרנו אותה בהתחלה אימפולסיבית יותר, פחות מאופקת, אבל היום היא "נופר החדשה". "נשארו לי ניואנסים מאותה נופר, ספק ילדה-ספק אישה, אבל האימהות עשתה לי רק טוב לאישיות", היא מודה.

"זה עשה לי טוב לאופן שבו אני רואה את הדברים, לפרופורציות שלי. הזוגיות שינתה אותי, העבודה והאחריות. אין מצב כזה לעבור היריון, לידה ולטפל בילד שהוא חסר ישע שתלוי בך - מבלי להשתנות. השינוי קורה גם בלי שאתה שם לב. עכשיו אני מסתכלת אחורה ואני אומרת, 'וואו, איזו דרך עברתי'. אבל עדיין יש לי את הרגעים האלה שאני נופר האימפולסיבית, חייבת להעיר ולהיות ביקורתית - אפילו יותר ממה שהייתי. יש דברים שהתחזקו ודברים שהתאזנו".

מתי את אימפולסיבית?
"אני יודעת שאני לא אשנה את כולם, אבל חוסר צדק יכול לחרפן אותי, בכל התחומים. בסוף כל דבר שאני אוציא מהפה יכול להתפרש לכל אוזן בצורה אחרת. אני תמיד נותנת לעצמי את הכאפה הזאת ואומרת, 'טוב, די, את לא תשני'. אבל בוער בי להוכיח ולהגיד את האמת".

בענייני פוליטיקה אנחנו מקבלים את האמת שלך.
"אני לא פוליטיקאית ואני לא מתיימרת להבין בזה יותר מדי. אבל אני לא מעוניינת לדבר על זה, ולא כי אני לא מעוניינת להגיד את דעתי. אני בצד הימני של המפה, והיום אני חושבת שאין שמאל או ימין, כי כשעושים משאל רחוב ובן אדם אומר 'אני ימני', פתאום כל הדעות שלו בכלל של השמאל. אז כן, אני בצד הימני של המפה".

חטפת על זה בעבר.
"לא כי חטפתי, כי אני מבינה שלא משנה מה אני אגיד, בכל אוזן זה יישמע אחרת. לא בא לי להסביר את עצמי יותר, זאת האמת שלי וזהו. העמוד שלי לא פוליטי, העמוד שלי הוא גם לא ערוץ הילדים. אני מספרת את הסיפור שלי, היומי שלי, את ה'יום בחיי' שלי. בדרך שלי אני מביעה דעה על הרבה דברים, ופוליטיקה זה פחות הצד החזק שלי".

אבל אם את אומרת "זאת הדעה שלי ולא אכפת לי מה יגידו"?
"זאת הדעה שלי, אבל אני לא אחפור עכשיו במה אני בעד ובמה אני נגד. כשיש לי מה להגיד אני אומרת. חברתית ופוליטית עצוב פה. המלחמה, החטופים, מה יש עוד להוסיף? אנשים אוהבים לחפש אותך ולנבור. אף אחד לא יסתום את הפה לאף אחד, כל עוד זה נאמר בצורה שהיא מכבדת, כל אחד יכול להביע את דעתו, ומי שלא טוב לו - יכול לזפזפ, כמו בערוצים בטלוויזיה. כמו שמכבים טלוויזיה, אפשר גם להעביר ערוץ באינסטגרם".

את מרגישה שמפורסמים בעלי דעות ימניות כמו נטלי דדון, משה כורסיה או עינב בובליל מותקפים יותר ברשת?
"דווקא אמרת פה כמה שמות של אנשים שלא כולם מביעים דעה. מישהו מהם פנה או פנתה אליי אחרי שדיברתי על הדעות הפוליטיות, ונאמר לי מאותו אחד - 'אבל למה היית צריכה להביע דעה?'".

מי אמר את זה מבין השלושה?
"אמר, אמרה, נאמר".

נתתי שמות של שלושה אנשים שידועים בדעה ימנית.
"לא, זה לא בדיוק ככה. יש דברים שאפשר לדבר עליהם, ויש דברים שלא. כל אחד בוחר איך להגיד את הדברים בדרך שלו. בחלק מקהל העוקבים זה מתקבל כי רוב הקהל הוא כזה, ובחלק לא. אני לקחתי בחשבון שהדברים שאני אגיד, תהיה עליהם ביקורת. ביקורת כמו שאני קיבלתי על 15 שניות, על משהו שאמרתי שהוצא מהקשרו, לא חשבתי שיקרה. החברה לא מקבלת דעות לא כמו שלהם, לכאן ולכאן, משני צידי המתרס, לא ימין ולא שמאל. אני לא חושבת שאנחנו במצב של ימין ושמאל, כולם רוצים שהחטופים יחזרו ושיהיה פה טוב. אבל לא מהצד הזה ולא מהצד הזה יש קבלה, אין תקשורת".

אז מה עושים?
"שאלה טובה, לא יודעת, תשאלי את מקבלי החלטות".

כי בסוף קובעים עוד יום שיבוש למען קידום משא ומתן.
"השיבושים זה קשוח מאוד, לא פשוט, אבל מי אנחנו? אתה מקבל פרופורציות. יש אנשים מתחת לאדמה במשך כמעט שנתיים. לא מכירה את הבן אדם שחס וחלילה הילד שלו היה מתחת לאדמה והוא לא היה רוצה לקרוע שערי שמיים".

בשנתיים האחרונות שאת מדברת עליהם, יוצא לך לחשוב כאמא לשני בנים על היום שבו הם יתגייסו?
"כן, בוודאי שאני חושבת על זה. כמו שאבא שלי אמר על האחים שלי שלא יהיה צבא, הלוואי שלא נצטרך את הדבר הזה, וכשהם יתגייסו שלא יצטרכו להילחם".

לא מתסכל אותך המצב הזה שלא כולם לוקחים חלק בגיוס?
"כן. אני חושבת שכולם צריכים להתגייס".

אז איך אנחנו כחברה דוחפים את כולם לקחת חלק?
"זאת בעיה, כי זה משהו שאני לא מסכימה איתו, אני לא עיוורת. אפשר להיות ימני גם בלי להסכים עם הכל. אני חושבת שכולם צריכים להתגייס, שוויון בנטל. לא אחד כן, אחד לא. מה אתה שונה? אם חס וחלילה יש לך איזושהי בעיה רפואית, תלך להיות פקיד, לא משנה במה, גם אם אתה בורג קטן במערכת, כל אחד צריך להתגייס".

יש פה מטרה אחת של כולם.
"מטרה אחת. אמא אחת שולחת את הילד שלה לצבא כלוחם, לא ישנה בלילה, קוראת תהילים, מתפללת שהוא רק ירים טלפון, ואמא אחת מפנטזת לה בכיף שלה, מכינה אוכל לקידוש. זה חוסר צדק משווע, זה מטריף אותי".

ואם אנחנו מדברים על היותך משפיענית?
"אני אומרת גם את זה. אם אני כבר פותחת את המצלמה, אז תמיד יראו אמת, בחיים לא יהיה שקר, אני לא אסלף את המציאות שלי".