רותם זיסמן-כהן: ההוליווד האמיתית זה עץ החיים של התורה הקדושה

לפני עשור, רותם זיסמן-כהן הייתה בדרך להיות כוכבת גדולה. היא כבר החזיקה ברזומה מרשים, עשתה אודישנים בחו"ל, והייתה משוכנעת שאם תארוז מזוודות ותעבור ללוס אנג'לס – השמיים הם הגבול. אבל אז, בגיל 32, היא עמדה מול בחירה ששינתה את חייה: הוליווד או אימהות.

מאז היא עזבה את תל אביב, כיסתה את הראש, התרחקה מאור הזרקורים ובנתה עם בעלה ב-18 השנים האחרונות, השחקן מוריס כהן, חיים אחרים לגמרי בזכרון יעקב. עכשיו, רגע אחרי שחגגה 44, היא מרגישה שמשהו בה השתנה. "אגרתי כוחות ואני יכולה לצאת יותר החוצה ולא לפחד", היא אומרת בפודקאסט "ספיל איט" עם לילך מרקוביץ'.

ועכשיו את מרגישה שזה הזמן שלך? אחרי הרבה שנים שהיית בבית?
"הילדים עדיין צריכים אותי מאוד, אבל אני מרגישה שאולי גם עם ישראל צריך אותי מאוד. אז אני חוזרת, כן. מאיזו בחינה? לא יודעת, אני לא מכתיבה לעצמי. אני מרגישה שאם דברים קורים, זאת אומרת, אם הזמנת אותי ופתאום יש איזו סדרה שכתבתי והיא מתחילה לקרות, פתאום מדברים עליי יותר, אז אני אומרת, אוקיי, יש פה איזו הוראה שאולי אני צריכה ללכת איתה ולזרום איתה, כי אני לא מפחדת להגיד שאני בן אדם שכן יכול להשפיע, ולהשפיע מאוד חזק".

איך זה מסתדר עם החזרה בתשובה? הרצון הזה?
"כל מה שאני עושה, אני תמיד חושבת על הקדושה. זאת אומרת, אני גם פחות חושבת על עצמי. זה לא היה משנה לי עכשיו אם אני באה לעשות איתך את הפודקאסט הזה או לא באה. אם אני צריכה להיות פה, אז אני פה. אם יש לי משהו להגיד שמישהו ישמע אותו והוא צריך לשמוע אותו, אז כנראה אני כאן בשביל סיבה. במקום 'בואו תראו אותי, איזו שחקנית מהממת אני, וואי, אני הכי מוכשרת, אני הכי טובה, כל תפקיד אני לוקחת', זה הפך להיות - אוקיי. בורא עולם נתן לי קלפים, אני שחקנית טובה, אני יודעת לדבר, אני יודעת להנחות, זה מה שהוא נתן לי, אני לא מתכחשת לזה. וזה לא ממקום מתגאה, חלילה, זה ממקום שוואלה, זה הקלפים שיש לי, ועם זה אני משחקת. זה נקרא ענווה פסולה, זה להחטיא את המטרה שלשמה הגעת לעולם. זאת אומרת, אם אני פה ויש לי את הקלפים האלה, אני אשחק איתם. אבל אני אשחק עכשיו ממקום אחר, ממקום שמסודר אחרת אצלי בראש".

אני מרגישה לפעמים פראית

זיסמן-כהן, שרק עכשיו שלחה את ילדיה לקייטנות חרדיות, גדלה בבית חילוני לחלוטין במגדל העמק, אבל כבר בגיל 6 היא זוכרת את עצמה שואלת שאלות קיומיות על העולם. "למה אני פה ומה אני עושה פה. זה תמיד תהליך של תשובה, זה לא משהו שקורה בן רגע".

ורק כשאת כבר נשואה את מחליטה לעשות את השינוי הזה באופן מלא.
"גם לפני שהכרתי את מוריס למדתי תמיד והלכתי להרצאות, תמיד הייתי חוקרת, רוצה לדעת ולא רק יהדות, גם מדיטציה טרנסנדנטלית וריברסינג ובודהיזם. עדיין, תפתחי לי את התיק תראי תהילים, ספר של רבי מרדכי שרעבי וספר על איך לכוון את המוח מחדש. זה לא בסתירה, אני מוצאת את האור ואת הקדוש ברוך הוא בכל דבר".

זה יותר קל כשזה עם בעלך, התהליך?
"חד-משמעית. אבל זה גם תהליך שכל אחד עובר בתוך עצמו. למוריס יש את התהליך שלו ואת הדרך שהוא עובר ולי יש את שלי. נשים הן גם יותר… אם הן לוקחות משהו אז הן מאוד, עד הסוף. גבר יש לו עוד מלא חלומות ושאיפות ולפעמים הוא כזה מתפזר. כן, אבל בשביל זה הוא צריך אישה".

אחרי שנים של ניסיונות, האימהות שלך הגיעה בגיל 34.
"כן ואני עד עכשיו מלאת הכרת תודה. מבחינתי להיות אמא זה אחד הדברים הכי מהותיים לי כבן אדם. מה אתה משאיר פה בעולם בסופו של דבר? אתה הולך מפה ומה שנשאר זה הצאצאים שלך, ועוד צאצאים, והם גם יולידו, אז אתה נשאר ככה קצת בעולם. יש משהו בילדים, גם לי בתור אישה, שגרם לי להרגיש נשית".

זה להגשים את המשמעות של להיות אישה?
"גם. וגם בי יש באופן טבעי משהו שהוא יותר שורשי, טבעי. אני מרגישה לפעמים פראית, אומנם זה נראה אסוף כזה, אבל משהו פראי. מבחינתי ללדת זה להיות הכי קרובה ליד השם בלידה".

תהליך התשובה שלה ושל בעלה אומנם היה משותף, אבל בפועל רותם התרחקה מאור הזרקורים ואילו מוריס המשיך לנהל לו"ז צפוף. "מישהו צריך לפרנס את כל הסיפור הזה", היא מסבירה עכשיו. "מוריס שחקן מצוין, זה מה שהוא עושה, הוא גם יזם, הוא עושה המון-המון דברים. אז אם זה בא לו בקלות והוא יכול לעשות את זה טוב, וזה עדיין בגדר החוקיות של הבית, אז שיעשה את זה".

ואיפה את?
"מה אני אגיד לך אחותי, רוצה לשמוע את התשובה הכי אמיתית? שיעמם אותי באיזשהו שלב. היה לי יותר מעניין להיות בבית עם הילדים, לכתוב, לעשות שיעורים. יש לי שיעור פעם בשבוע בבית, זה ריגש אותי יותר. עדיין מרגשים אותי יותר ההתפתחות האישית והקריאה והידע, מאשר לשבת ולחכות לקלוז-אפ שלי, איך אני נראית ואם יצא לי פה קמט ואם אני בזווית ואיך התפקיד ומה יגידו עליי. זה התיש אותי באיזשהו שלב".

אבל שנים היית בפרונט. אין פומו?
"יש רצון באהבה, יש רצון שיראו אותך, זה ממכר אפילו. אתה קולט שאתה בתוך איזה לופ שלא נגמר, זה כמו לאכול המבורגר ואחר כך המבורגר כזה ואז סטייק כזה. מתי נחים? הרגשתי שאני אהובה בלי לעשות את זה".

אמא שינתה תדמית. השתנו לי החיווטים במוח, אז מה?

לבני הזוג, להם לקח שמונה שנים להביא לעולם את בתם הבכורה, הדסה-ז'קלין (9), ובהמשך, אחרי טיפולים נוספים, את בנם הקטן מרדכי (4), אין טלוויזיה בבית, וזיסמן-כהן מודה שכבר המון זמן שהיא לא צפתה בעשייה של בעלה על המסך ("גאה בו בכל מקרה").

יש לך שני ילדים קטנים, אומנם בחינוך דתי, אבל הם בטוח נחשפים יותר ממך.
"הם רואים כל מיני דברים של ערוץ מאיר לילדים, אבל אני מעדיפה לתת להם תוכן אחר. מבחינתי לקחת אותם לטבע, לקחת אותם לפארק, להוציא אותם, אנחנו קוראים מלא ספרים בבית".

הם יודעים שההורים מפורסמים?
"הדסה יודעת שאני חוזרת בתשובה, היא אומרת לי תמיד, 'זוכרת שהיית לובשת מכנסיים?' אבל אני לא מפחדת. אמא שינתה תדמית. השתנו לי החיווטים במוח, אז מה?"

יש סצנות שאת רואה היום שאת פחות מתחברת, או שהיית שמחה שלא היו קורות?
"לא. כל מה שקרה לי בחיים הביא אותי לנקודה הזאת שאני יושבת פה איתך ברגע הזה עכשיו, את מבינה? בלי זה אין אותי. זה נדבך על נדבך על נדבך. כל תפקיד וכל סרט שעשיתי וכל ריאיון שנתתי וכל שער שעשיתי, הביא אותי למה שאני עכשיו. אי אפשר למחוק את העבר, אז אני מחבקת אותו".

מה קורה אם הילדים ירצו גם להיות שחקנים?
"חס וחלילה, חס וחלילה. סתם צוחקת. לא יודעת".

מה קורה אם אחד מהילדים מחליט שלא ללכת בדרכי תשובה?
"אני מתפללת בוקר וערב. אני חושבת שזה תלוי בהורים. קודם כל יש להם את המסלול שלהם. מה שאני יכולה לתת להם - זה הכי טוב שאני יכולה. מכאן ואילך, זה לא בשליטה שלי. אתפלל שיהיה להם את דרך המלך. שכן ילכו בדרך הזאת, כי היא דרך נפלאה. בלי בלבלות, בלי בלגנים, הכל מאורגן. שבת, אכלת בשר? אין חלב. אני אוהבת את הסדר הזה, אני מאחלת להם שילכו בסדר ובקדושה. מכאן ולמעלה מזה, זה כבר לא בשליטתך - אבל אעשה הכל. בתפילות ומה שאני יכולה. הורה, בסופו של דבר, מה שהוא רואה בילד שלו בחוץ, קיים בתוכו. אם אני רואה שהילד פתאום יורד מהדרך או לא מתחזק, זה אצלי".

אני מסתכלת עלייך וממש יכולה לחלק את החיים שלך. באיזו נקודה את מרגישה את השינוי?
"אני חושבת שזה בעיקר הרגע שבו רציתי להיות אמא, שכבר עשיתי איזה סרט במרוקו. של נשיונל ג'יאוגרפיק וזה פתח לי כזה נתיב והתחלתי לעשות מלא אודישנים לחו''ל. ואני ומוריס אמרנו 'יאללה, בוא נתקפל, ניסע קצת לאל איי'. אני יכולה להצליח מאוד, זה בדיוק התקופות האלה שחיפשו את המידל-איסט והיוניק, הייתי מוכנה להוליווד, ממש. ודיבר איתי הסוכן מחו''ל ואמר לי, 'את צריכה לעשות ככה ולפתוח ככה'. פתאום הרגשתי שמצד אחד או שאני הופכת להיות אמא, בועטת והכל ולא מעניין אותי, או שאני הולכת על זה ואומרת 'טוב, אז בגיל 37 אביא איזה ילד אחד, שני ילדים, גם בלי ילדים', מלא קולות היו לי בראש. וסיימתי איתו את השיחה והרגשתי שאני חייבת לבחור באותו רגע. אם אני נוסעת לאל איי, אני יודעת שאני הופכת להיות מגה-סטארית, אני יודעת את זה. היה לי את זה, בבפנים שלי. אבל זו הייתה בחירה. זה דלתות מסתובבות בחיים. אם אני מצטערת? חס וחלילה. הדבר הכי טוב, ההוליווד האמיתית, זה עץ החיים שנתקלתי בו, של התורה הקדושה".

את גם עושה הפרשות חלה.
"אני עושה מאז שהתחתנתי הפרשות חלה ואספר גם משהו פה. הפרשת החלה הראשונה שעשיתי הייתה בשבת חתן אצל ההורים של מוריס, ויצאו לי דיקטים. וכולם אכלו ואמרו 'טוב, סימן לבאות'. יצאו לי דיקטים כאלה, ממש כמו מצות. כנראה משהו בשמרים או לא יודעת, לא היה טוב".

ניסית להפוך את זה לעסק?
"אני לא יודעת אם עסק, אבל זה סוג של כלי להשפיע, כי אני גם באה להפרשת חלה - זה עשר דקות בתכלס. זה רק תירוץ להתחבר ככה, לחלחל, לחבר אנשים יחד. אני מאמינה שהערב שלי הוא ערב מיוחד, הוא לא ערב של 'אני עומדת ואוכלת לכם את הראס, ואתן יושבות ומקשיבות לי', לא. כולן חלק מהערב הזה, כולן מדברות, זה כמו חברותא כזאתי".

והיום את מתפרנסת מזה?
"כן, ברוך השם, גם".

אבל אמרנו שמוריס הוא הגב הכלכלי.
"אני גם מתווכת. עשיתי רישיון תיווך לפני שנה ואני ממש נהנית מזה. זה משהו שהוא כאילו נישתי, אבל הוא ממש כיפי".

איזה אייטם יצא עלייך שהרגשת שנופח הרבה מעבר למה שקרה במציאות?
"הוא קרה. זה היה כשאני ומוריס היינו אמורים לשחק בסדרה בתקופת הקורונה, וכולם היו צריכים להתחסן ואני הייתי פחות בקטע ופשוט פרסמו את זה. אני חושבת שזה גם היה אחד הטריגרים להיות עם כיסוי הראש בסוף, אמרתי יאללה, הכי אמיתי, אני אומרת לך - לא מפחדת להגיד את זה. אמרתי, 'אף אחד לא יחליט עליי. רק הוא מחליט עליי'. אמרתי, 'מי שרוצה אותי ייקח אותי ככה גם דוסית'".

ומה קרה בסוף?
"עפנו מהסדרה".

בגלל ההחלטה הזאת?
"כן".

אם יגידו לך להשתתף באיחוד של "עממיות"?
"בשמחה. אבל שרונית חוזרת בתשובה, כפרה עליה. עושה הפרשות חלה. מצאה גבר עממי, דתי. בטח. דווקא אני בקשר עם נאור ציון, זה הוא מדי פעם אומר לי. בשמחה, אני יודעת שזו סדרה שמשמחת המון אנשים. עם כל הסרטים שעשיתי, כל הדברים שעשיתי, ואני רונית. אין מה לעשות, בתוך עמי אנוכי יושבת, אני עממית, אני לא מתביישת בזה".