ידין גלמן: "קשה לתכנן חתונה בזמן מלחמה, אבל היא תקרה בקרוב"

ב-7 באוקטובר נפצע ידין גלמן קשה בקרב בבארי, פציעה ששינתה את חייו. שנה ושמונה חודשים עברו מאז, והחיים שלו על ספידים: הוא הספיק להתארס לבת זוגו, העיתונאית וכתבת חדשות 12 אדוה דדון, להפוך לאבא – ולאחרונה גם לעבוד על סרט שנכתב בהשראת הסיפור שלו – סרט שבו הוא עתיד להצטלם יחד עם השחקנית היהודייה-אמריקאית איימי שומר.

בין לבין הוא ממשיך לקבל תפקידים לסרטים וצובר רזומה גדול כשחקן, מטפח את קריירת הדוגמנות וגם מחלים מהפציעה הקשה שהשאירה אותו ללא תחושה ביד שמאל ועם תהליך שיקום ארוך ומפרך. אבל אם תשאלו אותו מה מכל הטייטלים המטורפים שהוא מחזיק הכי מאפיין אותו, ממש לא תמצאו דבר אחר. "אני קצת מהכל או הרבה מהכל, וכרגע לצערי הכי פחות מילואימניק בגלל הנסיבות", מספר גלמן ב"ספיל איט", הפודקאסט החדש מבית mako סלבס עם לילך מרקוביץ'.

שחקן, דוגמן, מילואימניק, אבא טרי. חשבת שבגיל 31 יהיו לך כל כך הרבה טייטלים שיתווספו?
"אני לא יודע אם חשבתי שיהיו, אבל קיוויתי שיהיו הרבה טייטלים ליד השם שלי. אנחנו רק בהתחלה, יש עוד דרך ארוכה".

"הייתי בטוח שיפגע בי ברק כשאחזור בשאלה. הדלקתי טלפון, הסתכלתי למעלה – ולא קרה כלום"

גלמן בן ה-31 גדל בשכונת בקעה שבירושלים למשפחה דתית-לאומית והתחנך בחינוך הדתי. בגיל 20, בזמן המסלול בצבא, חזר בשאלה, אחרי תקופה ארוכה של לבטים פנימיים. היום הוא מגדיר עצמו חילוני, ואף שהוא עונה נחרצות שלא יחזור אי-פעם בתשובה, נראה שהחיזור שלו עם הדת לא נגמר. "אני הולך הלוך וחזור כל הזמן", משתף גלמן על המקום של האמונה בחייו.

הייתה הכנה לפני שיצאת בשאלה?
"בטח. וואו, היו לי איזה שנתיים. הייתה לי בת זוג דתייה בתקופה הזו, אמרתי לה שאני חושב לחזור בשאלה והיא אמרה שהכל טוב ושאעשה מה שאני מחליט. שנתיים הייתי בשאלות אם אני מאמין או לא. התחזקתי ונחלשתי הלוך וחזור עד שנה לתוך המסלול, שם הבנתי שאני נשאר דתי רק כי מפחיד אותי לעשות את הצעד הזה החוצה. ואז זה קרה ברגע אחד".

איך מודיעים למשפחה?
"בדרמטיות, כמו שחקן טוב. בסוף זה התקבל סבבה, אבל אני לקחתי את זה דרמטי בהתחלה".

גלמן מדבר על רגע אחד שחקוק אצלו כשעשה את הצעד והחליט שלא לשמור עוד מצוות. הוא הדליק את הטלפון ופחד ממה שיקרה באותם רגעים ראשונים שחילל את השבת. "הייתי בטוח שיפגע בי ברק בשנייה שאני חוזר בשאלה. אני זוכר את הרגע שהדלקתי טלפון, הסתכלתי למעלה – ולא קרה כלום".

איך אתה מגדיר את עצמך היום?
"אני חילוני, אני לא אדם דתי. מאמין או לא זו, שאלה טובה. אני בטוח שלכולם יש שאלות והם לא רוצים להתעמת איתן, אז אני מתעמת איתן הרבה, וזה משתנה כל הזמן". 

יש הכנות לפני שאתה נוסע לפגוש את המשפחה?
"לא, המשפחה מקבלת את זה שאני לא דתי. בהתחלה זה היה יותר רגיש, אבל היום כשיש לי משפחה משלי ויש להורים שלי 11 נכדים, הם רק רוצים שכולם יגיעו".

"קשה לתכנן חתונה תוך כדי מלחמה, מרגיש מנותק. אבל זה יקרה בקרוב"

התא המשפחתי שהוא בנה לעצמו שונה מזה שגדל בו. גלמן מאורס לאשת החדשות אדוה דדון (36), המבוגרת ממנו בחמש שנים, ולשניים בן משותף בן עשרה חודשים, יונתן לביא. הזוגיות של השניים מככבת לא מעט במדורי הרכילות ואין זה סוד שהקשר שלהם מעניין את הציבור, אבל דווקא הם מעדיפים להשאיר אותו הרחק מאור הזרקורים.

לקח לכם הרבה זמן לחשוף את הקשר ביניכם.
"רצינו להבין אם זה זה, אם זה אמיתי או לא, במיוחד כי שנינו מוכרים. לצאת עם זה ואז להיפרד – זה המון בזבוז אנרגיה לכולם. רצינו לראות שזה משהו אמיתי".

מי יותר רצה לשמור על זה, אתה או היא?
"לה היה חשוב יותר. היא אשת חדשות ולא רוצה שיתעסקו בחיים האישיים שלה, וגם יש לה ילדה מנישואים קודמים".

אפשר לומר שהזוגיות הזו גרמה לך לקפיצת מדרגה בקריירה וקיבלת הרבה פרסום. אתה יוצא עם מישהי מאוד מוכרת.
"בטח, חד-משמעית".

הרגשת שזה מאיים או מלחיץ, להיות בן זוג של מישהי מהחדשות?
"לא, אני חושב שאם היא הייתה שחקנית זה היה מאוד מאיים. אתה כל הזמן ב'מי מקבל את התפקידים, את קיבלת ואני לא קיבלתי'. זה היה יכול להיות סיוט. אבל היא בכיוון אחר לגמרי, חדשות זה האנטיתזה של המשחק. זה דווקא מאוד מאזן".

יש איזה צורך או רצון להדביק את הפער עם ההצלחה שלה?
"שאלה מעניינת... אם תשאלי אותה, יש לה עוד לאן לשאוף. אבל לא חשבתי על זה ככה אף פעם, שאני רוצה להגיע לאיפה שהיא נמצאת, זה לא במקום הזה".

אתם מתייעצים על ענייני עבודה?
"כל דבר שאני כותב אני נותן לה לקרוא כי היא כותבת מדהים, היא עוברת איתי על טקסטים. לי פחות יש מה לתרום לה, אבל היא עוזרת לי בכל דבר שיש".

אתם לא רוצים להיות מסוקרים במדורי הרכילות, אבל בסופו של דבר זה די מתבקש, כולם רוצים לדעת.
"בתור אשת חדשות, זה יותר נכון שבוחנים את אדוה רק לפי מה שהיא מביאה למסך. היא צריכה שלא ייכנסו לה לחיים הפרטיים, ואם היא בכותרות – זה על כתבה שהיא עשתה".

גם כתבים הופכים למושא לסיקור במדורי הרכילות. מעניין לדעת מה קורה בחיים האישיים שלהם ועם מי הם יוצאים.
"שיתפנו בהיריון או בלידה, דווקא את הטבעת לא אנחנו חשפנו. אנחנו מרגישים שזה האיזון, בין לתת את מה שאנחנו רוצים לבין לא להיכנס יותר מדי. אני בטוח שאנחנו עושים את זה לפעמים גרוע ולפעמים מעולה. אנחנו כל הזמן מנסים ליצור את האיזון הזה".

חשיפת הלידה של בנם המשותף הפכה לדרמה קטנה לאחר שהידיעה נחשפה אצלנו ב-mako. כמה שעות לפני שעלתה הידיעה אישר אותה גלמן, אך ביקש שלא לפרסם. בהמשך היום יצאה הודעת תפוצה לכל עובדי חברת החדשות על הולדת יונתן, הודעה שהובילה לפרסום הכתבה באתר.

קיבלתי ממך הודעות כועסות. היה פער מאוד גדול בין ההודעות בינינו, חמש-שש שעות מהרגע שאמרת לי שלא לפרסם ועד שזה יצא במכתב בתפוצה רחבה.
"אני בן אדם של אמון, הבעיה אצלי שזה שחור או לבן. אני מאוד סומך על אנשים עד ש... ואז אצלי זה נמחק. אני יודע שזו תכונה נוראית, אבל כזה אני".

ושם הרגשת את זה? כי אחריי, כולם עלו עם האייטם.
"רצף האירועים היה שזה הופץ לכל חברת החדשות, ואז את העלית את זה, ואחר כך זה עלה אצל כולם. ההפצה אצל חברת החדשות – מבחינתי זה מקום העבודה שלה. בשיחה האחרונה ביני לבינך היה 'אל תפיצי', ואז בום, זה הופץ. יכול להיות שציפיתי שאם זה קורה אז תשלחי לי, 'זה הופץ, אני יוצאת עם זה'". 

עברו כמה שעות.
"היה פער, אבל זה הופץ".

צריך גם להבין את התפקיד של העיתונאים בסיטואציה הזאת.
"בגלל זה פתרנו את זה והמשכנו הלאה. זה הדבר הכי אינטימי שקרה לנו, ואז בום, אני צריך להתעסק בזה".

אתם מעניינים כאנשים וכולם מחכים ללידה ורוצים לדעת.
"יודעים שאנחנו בהיריון ומחכים לשמוע, צודקת".

איך אתה מגדיר את עצמך כאבא?
"האבא הכי טוב שיש, חולה על קקי גב. אני אחלה ממש, מחמש בבוקר כשהוא מתעורר. אדוה ואני עושים הכל, רק השעות מתחלקות לפי מי שצריך להיות בעבודה ומי לא".

לא עשיתם את זה בסדר הנכון. יש טבעת וילד, אבל איפה החתונה?
"זו שאלה טובה, היא תגיע, בקרוב".

מתכננים?
"כן, מתכננים. למרות שאנחנו מתכננים הרבה זמן, אבל מאוד קשה לתכנן תוך כדי מלחמה. התחושה היא שזה כל כך מנותק, יש חטופים, מלחמה, כולם במילואים. אנחנו מנסים לתכנן, אבל מצד שני לא מרגישים עם זה בנוח, מחכים לראות מתי הזמן הכי נכון בשבילנו. אם אדוה לא הייתה בחדשות זה היה נון-אישיו והיינו עושים את זה, אבל בתוך כל הדבר הזה זה מאוד מורכב".

"חשבתי שאיבדתי את יד שמאל, לא מצאתי אותה. הבנתי שיש לי כדור בנקודת המעבר בין הכתף לחזה"

השנה וחצי האחרונות היו כנראה המשמעותיות בחייו של גלמן. הצעת הנישואים, ההיריון והלידה היו כולם בצל מלחמת חרבות ברזל, לאחר שבשבת השחורה הוא נפצע קשה בקרבות. "ב-7 באוקטובר זאת הייתה החרטה שלי בחיים, שאין לי ילדים. לפני זה היו לי ספקות לגבי זה", הוא מספר על התובנות שהגיע אליהן בעקבות הפציעה.

אבל גם הפציעה לא שינתה את המחויבות שלו לצבא. המילואים והשירות הצבאי תמיד היו חלק גדול ממי שהוא. מבחינתו מובן מאליו להתייצב בכל פעם שהוא נקרא לדגל, למרות שהוא מבקש שלא תקראו לו "גיבור", כי הוא לא רואה בעצמו אחד כזה. "באתי ועשיתי בדיוק מה שלימדו אותי לעשות", מסביר גלמן למה הוא לא מתחבר למילה 'גבורה' בנוגע לסיפור שלו. "השקיעו בי זמן וכסף בתור חייל כדי לבנות אותי ואת הצוות שלי למשימות ספציפיות. אחד מהם זה אירוע לחימה עם בני ערובה קשה, באתי ועשיתי בדיוק את מה שלימדו אותי לעשות, ולא מעבר".

נפצעת פציעה קשה מאוד באותו יום ב-7 באוקטובר. מה עבר לך בראש באותם רגעים?
"ברגעים הראשונים אתה נכנס למיינדסט של 'מה הצעדים הבאים שאני צריך לעשות', שזה קודם כל לשרוד, ואיך אני עושה את זה – אם זה להגיע למחסה, אם זה להוציא את הקשר ולדבר עם הצוות, להבין את הפציעות של עצמי". 

מהר מאוד הבין גלמן את אותן פציעות ומה חומרתן. "בהתחלה, עוד כשהייתי בשטח, חשבתי שאיבדתי את יד שמאל, לא מצאתי אותה. הבנתי שיש לי כדור בנקודת מעבר בין הכתף לחזה. הבנתי שהפציעה היא קשה".

מה זאת אומרת "לא מצאתי אותה"?
"יד שמאל שלי נפתחה מהמרפק ועד החזה, היא הייתה בצד השני מאחורי הגב. לא ראיתי אותה ולא מצאתי אותה. העצבים שלי נקטעו, אז לא הייתה לי תחושה, לא ידעתי שהיא קיימת. שמתי יד על הכתף והיה לי חור, איבדתי דם. בראש שלי יד שמאל הלכה".

"היה לי פתוח גם בחזה", משחזר גלמן, "הבנתי שחטפתי ושאין לי איך לטפל בעצמי. הבנתי שזה עניין של זמן וזה הרגע הקשה, שאם לא מגיעים אליי אז אני לא יכול לשרוד פה. זה עניין של דקות או שעות".

איך הצלחת לשמור על איפוק או לחשוב באופן צלול?
"אני לא יודע איך, אבל היסטריה היא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך בשלב הזה. ניסיתי להשתלט על הנשימות שלי כל הזמן. עשיתי כל דבר שאפשר לעשות כדי להשאיר את עצמי בתפקוד, זה הלך ונהיה קשה יותר עם הזמן. ככל שאיבדתי יותר דם, ככה נהיה לי קשה יותר להחזיק את הנשק, או קשה יותר לראות משהו. הכל היה מטושטש".

55 דקות שכב גלמן עם פציעה קשה באמצע זירת קרב שמתנהלת מעל ראשו עד שהגיע אליו הטיפול הרפואי הראשוני. משם הוא עבר שתי נקודות טיפול עד לבית החולים: הראשונה בתוך הקיבוץ, שם הכל קרה תחת אש, והשנייה מחוץ לקיבוץ, שם עשו לו נקז ריאה, כדי להוציא את הדם מהריאות, ונקודת לחיצה במשך שעה וחצי עד להגעת המסוק לסורוקה. 

גלמן נפצע אנוש באותו אירוע ויצא בנס. חבר הצוות שהיה לצדו, סרן דוד מאיר ז"ל, נפצע מאש מחבלים ולא שרד את הפגיעה הקשה. אך דוד הוא לא הצמד הקבוע של ידין בפעולות, ומי שהיה אמור להיות איתו באותה תקרית הוא ירדן אדם, אחיהן של מעיין אדם ושל מפל אדם, שנרצחה ב-7 באוקטובר. בעקבות הידיעה על הירצחה של אחותו נעשו חילופי צוותים ברגע האחרון. "אני מרגישה בלב שלי שמפל הצילה במותה את חייו של ירדן", אמרה אדם לגלמן כשהתארח אצלה בתוכנית.

מעיין הגדירה אותך כנס הפרטי שלה. 
"מרגש שהיא אומרת את זה. אני לא הנס, הנס הוא שירדן ניצל, אבל זה כל כך מורכב, כי מפל נרצחה. ירדן הוא לוחם-על, הוא גם רצה לצאת להילחם, ובסוף הוא החליט להיות עם המשפחה. איזה כוח יש לבן אדם הזה שהוא מצליח לקבל החלטות כאלה במצב הזה, והוא גם חזר למילואים. אם ירדן היה, לדעתי הייתה לי זכות להילחם לצדו, אבל בסוף דוד הוא מי שנפגע, זה הזוי".

אתה מרגיש שאתה מייצג גם את דוד ז"ל במעשים שלך?
"אני תמיד מכניס אותו לסיפור. בעיקר מהמקום של כמה אנחנו שונים וכמה אנחנו באים מעולמות הפוכים. אחד הדברים שהכי מתסכלים אותי במדינה זה שכולם אומרים 'יחד ננצח', אבל אף אחד לא עומד בזה. 'כוחנו באחדות' – זה בולשיט. כולם מתעסקים כל היום בלריב אחד עם השני. דוד ואני, אנחנו שני אנשים עם אידיאולוגיות הפוכות – ועדיין נלחמים כתף אל כתף, לא משנה מה. הסיפור הזה מייצג באמת את ישראל ולאן צריך לשאוף. שני אנשים שלא מסכימים, ושמים את זה בצד כדי להילחם ביחד".

איך השיקום היום?
"היה לי ניתוח אחרון בינואר. היה לי זיהום בכל הזרוע והיו צריכים לעשות לי השתלת עצם מהרגל לכתף, זה היה נורא. העצבים לשריר היד הקדמית עדיין לא מתחברים, אז אין לי תחושה ביד שמאל בכלל וגם השריר כרגע לא עובד".

נס שיש לך יד.
"זה שאני עומד פה ויש לי יד – זה נס. זה ישתפר מתישהו, אבל השיקום לוקח זמן, הוא ארוך". 

"אין שום תמיכה מסביב, זה דופק אותך"

אם מסתכלים על המסלול של גלמן, החינוך הדתי והשירות הקרבי, הדבר האחרון שאפשר לחשוב עליו זה שהוא ימשיך לכיווני משחק ודוגמנות. אבל למרות שאחרים אולי הרימו גבה על זה, מבחינתו זה היה ברור מאז ומתמיד. "לא קרץ לי אפילו לרגע לפתח קריירה בשירות הביטחוני, היה לי חלום להיות שחקן", הוא משתף.

בשנה האחרונה של השירות הצבאי שלו הוא כבר התחיל בהגשמת החלום ועשה קורס משחק בימי חמישי בערב. "המפקד שלי היה בטוח שאעשה את הקורס ואגיד לו, 'עזוב, בא לי לחתום עוד שבע שנים'. כל החיים אתה מתכונן לצבא, ופתאום יש עולם אחר שאתה לא מכיר". 

בפעם הראשונה משהו שהוא בחירה שלך.
"ובחירה נגד, שזה גם סקסי. אתה עושה הפוך, בוחר משהו נגד כל מה שמצפים ממך. הצוות צחק עליי שהם חשבו שזה גימיק ויעבור, אבל זה נתקע".

כבר במהלך שנה א' ללימודי המשחק קיבל גלמן את התפקיד הראשון שלו, דבר שבדרך כלל לא קורה מהר כל כך בתעשייה. התפקיד בסרט "תמונת הנצחון" גרם לו לצאת בסוף שנת הלימודים ולחזור רק בהמשך לשאר הכיתה שלו. אומנם מדובר בצעד ענק בקריירה שלו, אבל בעולם המשחק התחרותי זה התקבל אחרת אצל חבריו לספסל הלימודים. "כשחזרתי היה לא נעים. היו לי את החברים הקרובים שהיו בעדי ועזרו לי, אבל רוב האנשים התעלמו מזה שלא הייתי חודשיים. לא שאלו איך היה".

אולי זאת קנאה.
"בטוח שזה חלק מזה. אני יודע שאני הייתי מקנא מאוד אם זה היה הפוך, אבל אני לא חושב שהייתי מתעלם מזה. משם הרגשתי ממש ריחוק מהשכבה שלי, מאנשים שהיו קרובים לי, נשארתי עם חבורה מצומצמת".

בדרך כלל בתי ספר למשחק הם סביבה לא פשוטה. כולם נלחמים על אותם תפקידים, ואם מישהו מצליח מהר, זה גורם לריחוק.
"בית ספר למשחק זה מאוד קשוח מכל הסיבות האלה. תוסיפי על זה שאתה נמצא בסביבה שכולם כל היום מתעסקים בפצעים הכי עמוקים שלהם במחשבה שאם אני הכי נפתח, נשפך על הבמה ופגיע – אז אני אהיה הכי טוב".

"אין שום תמיכה מסביב, זה לא שבית הספר זה פסיכולוגים מוסמכים", משתף גלמן ונזכר ברגע ספציפי שהשאיר בו חותם. "היה לי שיעור שפתחתי משהו קשה והמורה אמר לי בסוף, 'תשמע, לא האמנתי'. פתחתי אמיתי משהו שקרה לי, ואז ממשיכים לשיעור הבא, וזה דופק אותך. אתה בתחרות מול כולם, וכולם עושים את אותם אודישנים ונמצאים בתחרות, זה סיר לחץ".

התפקיד הראשון היה יותר מזל או יותר כישרון?
"זה היה 100% מזל בהתחלה. אסתר קלינג, המלהקת, נכנסה לבית הספר ואני עמדתי בחצר, היא הסתכלה עליי ויצרה קשר עין, נכנסה לחדר של יורם המנהל, לקחה את המספר שלי ויום אחרי זה קיבלתי אודישן. אם לא הייתי עומד שם בדיוק, לא הייתי מקבל את זה. זה היה 100% מזל".

מאז אותו תפקיד עבר גלמן הרבה בקריירה שלו וצבר רזומה מרשים, אבל הדבר הגדול ביותר קרה דווקא בעקבות 7 באוקטובר, וזה הסרט שהוא עובד עליו יחד עם הבמאי אלירן פלד, "עכשיו יותר מתמיד". בימים אלה הסרט בשלבי הפקה וכבר עלה לכותרות בעקבות שיתוף פעולה מפתיע עם השחקנית ההוליוודית איימי שומר והסקרנות סביב הסיפור שעליו מבוססת העלילה. 

בימים אלה מופק סרט בהשראת הסיפור האישי של גלמן, אבל לכל מי שטעה לחשוב אחרת הוא מדגיש שזה לא הולך להיות סביב סיפור הפציעה והלחימה. "לא רצינו לעשות סרט אקשן או מתח על פציעה ולחימה, אז לקחנו את זה דווקא לכיוון של קומדיה רומנטית קלאסית", הוא מספר ועושה לנו טיזר קטן.

איך קרה שאיימי שומר משתתפת בסרט?
"הייתי באינסטגרם וראיתי שאיימי שומר עשתה לי לייק למשהו, נכנסתי וראיתי שהיא עוקבת אחריי. התקשרתי לאלירן ישר, אמרתי לו שאיימי שומר באינסטגרם שלי ואני שולח לה ב-DM: 'תקשיבי, אני רוצה להתייעץ איתך'. היא שלחה לי תוך חמש דקות 'בטח, בוא נקבע זום'. קבענו זום שלושתנו, היא עפה על התסריט ועל הסיפור שלי, שהיא מכירה כי היא עוקבת אחריי. היא אמרה שהיא רוצה להיות בהפקה ולערוך את התסריט. התחלנו לעשות פינג פונג עם התסריט ומאז היא איתנו. אנחנו טסים אליה לפגוש משקיעים, זה מתקדם בקצב הזוי".

היא לא חששה להיות חלק ממשהו כזה?
"נראה לי שהיום היא מתחרטת על זה מכל האש שהיא חוטפת. אבל היא מאוד פרו-ישראלית באינסטגרם שלה, היא מדברת על החטופים כל הזמן וחוטפת אש. היא גאה בזה שהיא יהודייה, זה לא עניין אותה לרגע, היא עפה על הרעיון" .

באיזה שלב אתה חושב שתגיד לעצמך, "הקריירה המקצועית שלי הגיעה לנקודה טובה. עכשיו אפשר לעצור ולהתמקד בדברים אחרים"?
"אף פעם. אני לא חושב שאגיע למצב של 'זהו'. ההתפתחות שלי עכשיו היא לכתוב את התפקיד שלי, להפיק אותו. בסוף גם אביים, אבל זה יקרה בהמשך".