פינוי-בינוי: חברה להחתמת דיירים תבעה 17.6 מיליון שקל מ"אאורה"

השופטת חנה פלינר מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה לאחרונה תביעת ענק בסך כ-17.6 מיליון שקל שהגישה חברה לליווי, ייעוץ והחתמת דיירים בפינוי-בינוי נגד "אאורה ישראל", "אאורה השקעות" והבעלים והמנכ"ל של ענקית הנדל"ן. התביעה עסקה בפרויקט פינוי-בינוי בשכונת מורשה ברמת השרון, הידוע כ"מתחם אילת".

בתביעה שהוגשה לבית המשפט סיפרה התובעת, "יואר אלזו השקעות", כי בפברואר 2013 חתמה על הסכם מול "אאורה ישראל", לפיו תהיה זכאית לשיעור מסוים מההכנסות ממכירת דירות בפרויקט, בתנאי שתלווה, תייעץ ותרכז את החתמת הדיירים, כמו גם תסייע בקידום הפרויקט אל מול הרשויות.

לטענת התובעת היא קיימה את חלקה בהסכם עד שקיבלה הוראה להפסיק, וזאת לאחר שכבר סייעה משמעותית לריכוז החתמת רוב הדיירים. בתוך כך נטען ש"אאורה ישראל" נהגה בחוסר תום לב עת הודיעה לתובעת על כוונתה לגשת למכרז, כשבפועל מי שניגשה הייתה "אאורה השקעות", חברת האם - ועל כן התבקשה הרמת מסך. התביעה הועמדה על 17,667,514 שקל.

מנגד טענו הנתבעים שכבר בראשית הדרך זנחה התובעת את התחייביויתיה על-פי ההסכם, שכן לא עזרה, ליוותה או ייעצה בקשר להגשת ההצעה למכרז. יתרה מכך, נטען, גם לאחר זכיית "אאורה השקעות" התובעת לא פעלה לריכוז החתמת הדיירים, אלא הראשונה היא שעשתה זאת.

ברמה המשפטית נטען שהתנהגות הצדדים בפועל מלמדת על זניחת ההסכם, ומאחר שהתובעת לא קיימה את חיוביה - הרי שהוא פקע, וממילא היא אינה זכאית לתמורה כלשהי.

לא מילאה חלקה

השופטת פלינר דחתה את טענת זניחת ההסכם וניגשה לברר האם ניתנה "הודעת חדילה", שמשמעה שינויו בפועל והסרת אחריותה של התובעת לביצוע חיוביה במהלך הפרויקט, עד להודעה חדשה. קביעתה הייתה שלא הוכח כי ניתנה הוראה שכזו. מכאן, בהינתן שהחוזה שריר וקיים, יש לברר האם התובעת זכאית לתמורה כלשהי על-פיו.

מסקנת השופטת הייתה שהתובעת לא הציגה תרומה משמעותית מצדה להחתמת הדיירים וקידום הפרויקט, באופן המצדיק לפסוק לטובתה שכר. לדבריה, לכל היותר הוכחה מעורבות בהחתמת דיירים בשנה הראשונה לפרויקט, כאשר לאחר מועד זה - גם לשיטת התובעת - היא לא עשתה דבר.

"משדחיתי את טענת הודעת החדילה, אין לי אלא לקבוע שהתובעת לא ריכזה את כל נושא החתמת הדיירים, תהא משמעותו של 'ריכוז' אשר תהא, ומשכך לא עמדה בחיוב על פי ההסכם", כתבה השופטת.

בפסק הדין נכתב שפרויקטים מסוג פינוי-בינוי כרוכים בקשיים רבים, וכי ההסכם המדובר דרש מעורבות אקטיבית מצד התובעת – שבפועל לא הוכחה. השופטת שבה והעירה כי אף בהנחה שהתובעת סייעה בתחילת הדרך, הרי שלא עמדה בתנאים החוזיים הנדרשים כדי לזכות במלוא התמורה.

השופטת התרשמה כי לא הייתה לבעלים והמנכ"ל של "אאורה" כוונה להטעות את התובעת בקשר לזהות החברה שניגשת למכרז. התקבלה טענתו לפיה אם התובעת הייתה ממלאת את חלקה בהסכם - לא הייתה נשמעת הטענה שהחוזה נכרת עם "אאורה ישראל" ולא עם "אאורה השקעות".

סוף דבר תביעת העתק נדחתה, והתובעת חויבה בשכ"ט עו"ד של 200 אלף שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד יהושע חורש / עו"ד גלעד כץ
• ב"כ הנתבעים: עו"ד ארז חבר / עו"ד עידן לוי / עו"ד שחר גיל-בר

עו"ד נתן מינקוביץ עוסק/ת ב- תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.