זה היה השבוע להיכנס לאופוריה, זה היה השבוע לצאת ממנה מיד

החטופים חזרו, עכשיו הזמן להרוויח מזה

נראה כאילו עברה שנה, אך בפועל אחרוני החטופים החיים חזרו לחיק משפחותיהם רק ביום שני האחרון. שנתיים בגיהינום. הצלקות עמוקות כל כך, שהגוף מתקשה לייצר אנחת רווחה. ובכל זאת, בכל פעם שאנחנו צופים מחדש בסרטוני של החטופים שהצליחו לשרוד בתוך התופת מתאחדים עם משפחותיהם למרות הכל, קשה שלא להתרגש.

אבל על החגיגות האלה מעיב משהו אחר: ההסתה שהחלה כמעט מיד נגד חלק מהמשפחות ונגד מי שנאבק על שחרור החטופים. הפוליטיקה הקטנה של בנימין נתניהו על חשבונם - והחבורה שמשתרכת אחריו. העיסוק שלהם במטרות החשובות להם באמת: ביטול המשפט של נתניהו, הפריימריז בליכוד ושימור עמדות הכוח שיאפשרו להם להמשיך לחלק הטבות למקורבים. במקום להתנצל אלף פעם על חלקם במחדל הגדול בתולדות המדינה, הם מנסים לשכתב את ההיסטוריה.

תמים לחשוב שמישהו שמעורב בעסקת סיום המלחמה הזו עשה זאת לשם שמיים, או סתם למען טובת הכלל. כל אחד מהשחקנים במשחק הזה פועל מתוך אינטרסים ברורים לחלוטין.

קחו את ג'ארד קושנר, למשל. התוכנית שהוא וטוני בלייר מקדמים לעזה היא הפיכתה למקלט מס, עם סטארט-אפים, חוות שרתים לבינה מלאכותית ומפעל טסלה שיעסיק כוח אדם מקומי וזול. זה לא רק חזון על הנייר. מיליארדרים כמו פיטר ת'יל ולארי אליסון כבר מחפשים אזורים חדשים פטורים ממס. אליסון מוכן להשקיע בתוכנית 350 מיליון דולר. גם הסעודים והאמירויות מעוניינים לקחת חלק בתוכנית השיקום הזו.

רגע, יש כאן קשר מעניין: אותה קרן עושר סעודית שאמורה להשקיע בעזה היא גם שותפה של קושנר בעסקת 55 מיליארד דולר לרכישת חברת משחקי המחשב EA. היא משתפת פעולה עם קרן ההשקעות שלו, "אפיניטי", שמנוהלת בעיקר בכסף סעודי. אבל הקשר בין קושנר למפרץ הפרסי לא התחיל אתמול.

וגם סטיב ויטקוף, שליח טראמפ למזרח התיכון שניהל את המו"מ, לא היה חסין מפני ניגוד אינטרסים. בזמן שאביו ישב עם נציגי קטאר על הפסקת אש, בנו אלכס פנה לאותה קטאר, וגם לאמירויות ולכווית, וביקש מהן להשקיע מיליארדי דולרים בקרן נדלן שתכנן להקים בארה"ב. התוכניות הוקפאו רק אחרי שהניו יורק טיימס התחיל לחקור. 

קטאר והסעודים, שהשקיעו בקושנר כמעט 5 מיליארד דולר, אמורים להרוויח מהפיכת עזה ל"ריביירה של המזרח התיכון"

ב-2007 קושנר שילם 1.8 מיליארד דולר עבור מגדל בשדרה החמישית במנהטן, רגעים לפני המשבר הפיננסי שהרס את שוק הנדל"ן. החוב הזה כמעט הטביע אותו כלכלית עד 2018, כשעסקת שכירות של 1.1 מיליארד דולר מקרן השקעות קטארית חילצה אותו.

עכשיו אותם משקיעים, קטאר והסעודים, שהשקיעו בקושנר כמעט 5 מיליארד דולר, אמורים להרוויח מהפיכת עזה ל"ריביירה של המזרח התיכון". כשאתה מנהל מיליארדים של כסף סעודי וקטארי, גם אם הקרן שלך הפסידה 50 מיליון דולר ב-2024, הם ימשיכו להשקיע. למה? כי מה שהם קונים זה לא רק תשואה פיננסית, זו הגישה לטראמפ.

התמימים היחידים בסיפור הזה הם החטופים והחללים. ובכל זאת, המניעים של קושנר, בסופו של דבר, הובילו אותו לסיום המלחמה ולהחזרתם הביתה. המניעים של נתניהו? כבר עכשיו מופנים לפירוק מחודש של החברה הישראלית.

האם באמת חייבים להוריד ריבית

האינפלציה בישראל ממשיכה להתקרר, והנתונים שפורסמו ביום רביעי מלמדים על שינוי מגמה משמעותי. מדד המחירים לצרכן ירד בספטמבר ב-0.6%, כפול מהציפיות, והאינפלציה השנתית עומדת כעת על 2.5%, בתוך טווח היעד של בנק ישראל. מחירי הדירות ממשיכים לרדת, זה החודש השישי ברציפות, בשיעור של 0.6%, כאשר הירידות הבולטות נרשמו במחוזות המרכז ותל אביב. ההפתעה כלפי מטה נבעה בעיקר מצניחה חדה במחירי הטיסות, לצד ירידות במחירי המזון, הביגוד והתחבורה. למרות ההתקררות, בנק ישראל הודיע שלא יקבל החלטה מוקדמת על הריבית וימתין למועד הקבוע בסוף נובמבר, החלטה שתהיה מושפעת גם מהמדד הבא שיתפרסם לפני כן.

הקריאות לנגיד להוריד את הריבית כעת הולכות ומתגברות. משקי הבית נחנקים תחת המשכנתאות וההלוואות, ולכאורה אין שום סיבה הגיונית לא להוריד את הריבית ולתת להם אוויר לנשימה. אלא שצריך לקחת בחשבון נתון חשוב: הכיוון נראה חיובי, אך זה הזמן להיזהר מאופוריה.

הירידה באינפלציה נובעת במידה רבה מתיקונים זמניים - עונתיים, מטבעיים ופסיכולוגיים - ולא בהכרח משינוי מבני במשק

הירידה באינפלציה נובעת במידה רבה מתיקונים זמניים - עונתיים, מטבעיים ופסיכולוגיים - ולא בהכרח משינוי מבני במשק. השקל המתחזק, הירידה במחירי האנרגיה והחזרה לשגרה תורמים לשקט זמני, אך עלייה מחודשת בביקושים, בעיקר בענף הדיור והצריכה הפרטית, עלולה להחזיר לחצים אינפלציוניים כבר בחודשים הקרובים. לכן, הורדת ריבית חפוזה עלולה להיות צעד פופולרי, אבל לא בהכרח חכם.

זה הזמן הכי טוב לקנות דירה

הבורסה בתל אביב הגיבה באופטימיות להסכם לשחרור החטופים ולסיום המלחמה, והראשונות להגיב באופטימיות יתר היו כמובן מניות הנדל"ן והבנייה, אשר מובילות את העליות. מניות כמו שיכון ובינוי, ישראל קנדה ואזורים זינקו בעד 12%, ומדדי ת"א נדל"ן ות"א בנייה טיפסו ב-6% עד 9%. נראה כי המשק צופה הורדת ריבית כבר בהחלטת בנק ישראל הקרובה, צעד שעשוי להוזיל עלויות מימון, לעודד ביקוש לדירות ולהחזיר את הפעילות הכלכלית למסלול צמיחה. מנכ"לי חברות הנדל"ן מדברים על "קו פרשת מים" שיחזיר את הוודאות, יביא לזרימת עובדים זרים ויעודד השקעות חדשות, גם מצד יהודים מחו"ל שמביטים על ישראל כיעד אטרקטיבי להשקעה מחודשת.

אבל לצד ההתלהבות, צריך לומר, זו עדיין אופוריה של רגע. יישום ההסכם עוד רחוק מהשלמה, והמשק הישראלי נותר פגיע לתנודות ביטחוניות וגלובליות. ענף הנדל"ן, שנהנה כעת מאוויר פסגות, עלול להיתקל בקרוב במגבלת היצע, בעלויות בנייה עולות ובמחסור בכוח אדם מיומן.

הקבלנים לחוצים ומלאי הדירות החדשות הלא מכורות עובר את 82 אלף הדירות, מה שמאפשר לכם להתמקח על המחירים, התנאים והתוספות

האתגר האמיתי הוא לא רק לשמור על המומנטום, אלא להפוך את האופטימיות לבנייה כלכלית אחראית ויציבה, כזו שלא תתמוטט עם כותרת שלילית אחת בעיתון.

בינתיים, עד שתתקבל וודאות סופית, צריך לחזור ולהבהיר: לא יהיה זמן טוב מזה לקנות דירה. מי שכרגע מתלבט וצריך דירה למגורים חייב לנצל את המומנטום בו הקבלנים לחוצים ומלאי הדירות החדשות הלא מכורות עובר את 82 אלף הדירות, מה שמאפשר לכם להתמקח על המחירים, התנאים והתוספות. ברגע שהמצב יתייצב והשוק יחזור לעלות המחירים יטוסו יחד איתו.

מלחמת הסחר שלכם חזרה

מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין חוזרת לקדמת הבמה ומטלטלת את השווקים בעולם. הכול התחיל בהחלטתה של סין להגביל את יצוא המתכות הנדירות, חומרי גלם חיוניים לתעשיות השבבים, הרכב והביטחון, מהלך שנתפס בוושינגטון כצעד עוין. טראמפ לא נשאר חייב ואיים במכסים בגובה 100% על מוצרים סיניים, מה שגרם לצניחה חדה בוול סטריט ולזינוק במדד הפחד. מאז חילופי ההאשמות בין בייג'ינג לוושינגטון התחדשו בקצב גובר, כשסין מטילה סנקציות על חברות אמריקאיות ומגבילה יבוא חקלאי מארה"ב, וטראמפ מצדו מאיים בצעדי תגמול - כולל חסימת שמן הבישול הסיני. בתוך כל זה הזהב מזנק, והשווקים מתנהלים באווירה של אי-ודאות הולכת וגוברת.

ייתכן שטראמפ משחק משחק מוכר של לחץ תקשורתי, אבל הפעם ההימור גבוה במיוחד

אבל מאחורי הסערה הכלכלית מסתתרת דרמה עמוקה יותר: קרב שליטה על העתיד הטכנולוגי של העולם. כשסין מנסה לבסס עצמאות בייצור שבבים וארה"ב חוסמת אותה בגישה לטכנולוגיות קריטיות, העימות חורג מכלכלה בלבד והופך למאבק על הגמוניה. ייתכן שטראמפ משחק משחק מוכר של לחץ תקשורתי, אבל הפעם ההימור גבוה במיוחד. העולם נכנס לעידן שבו מלחמות כבר לא מתנהלות עם טנקים, אלא עם שבבים, מתכות נדירות ושורות קוד. מי שישלוט בהם, ישלוט בכלכלה הגלובלית.