הכלכלה חוגגת, אנחנו נלחמים על האוברדרפט

כשאורי ויזל מדבר על יוקר המחיה, הוא לא מתבסס רק על נתונים — הוא שומע את זה מדי יום מלקוחותיו. "האינפלציה המתמשכת מתבטאת בעלייה עקבית במחיר של מוצרים ושירותים," הוא אומר. "כסף שהספיק עד לא מזמן לסל צריכה מסוים, שווה כיום פחות. במילים פשוטות — באותו סכום אפשר לקנות היום פחות."

ויזל, מתכנן פיננסי ומייסד Toolkit, חברה לתכנון כלכלי למשפחות, רואה כיצד יותר ויותר ישראלים מתמודדים עם אותה מציאות מתעתעת: המשכורות נשארות דומות, אבל סל ההוצאות הולך ומתרחב. "שכר הדירה והמשכנתאות מתייקרים, הקניות בסופר עולות יותר, ותשלומים שוטפים כמו חינוך, תחבורה ובילויים שוחקים את התקציב החודשי. משפחות מנסות לשמור על אותה רמת חיים, אבל זה כבר לא עובד."

הנתונים מגבים את התחושה. לפי סקר הלמ"ס האחרון (17 בספטמבר 2025), מדד המחירים לצרכן עלה ב־0.7% בחודש האחרון, וב־2.9% בשנה האחרונה — מגמה שממשיכה לטפס בהתמדה.

ויזל מזהיר במיוחד מפני הפתרונות הקלים. "כדי להימנע מירידה באורח החיים, משפחות נוטות להנזיל חסכונות או לקחת הלוואות. זה אולי מקל בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך זה מתכון לאסון. ברגע שמקטינים את רשת הביטחון המשפחתית, מגדילים התחייבויות ומאבדים גמישות כלכלית — הדרך לקריסה מהירה מתקצרת."

לדבריו, הפתרון מתחיל בהבנה מדויקת של תזרים ההוצאות. "צריך למפות לאן הכסף הולך, לזהות נקודות דליפה, ולהחליט מה באמת הכרחי. לא מדובר בוויתור על איכות חיים — אלא על התנהלות חכמה יותר. זה אומר גם לעקוב אחרי ההוצאות בזמן אמת, ולא רק בסוף החודש, כדי לא לאבד שליטה."

אבל גם ויזל מודה שיש גבול לצמצום. "אי אפשר לקצץ בלי סוף. ההיבט החשוב ביותר הוא הגדלת ההכנסות — בין אם דרך העלאה בעבודה, שינוי קריירה או פתיחת אפיקי הכנסה נוספים."

“צריך כיפת ברזל כלכלית”

יוסי ברק, יו"ר ובעלים של ברק פיננסים, מתאר מציאות קשה עוד יותר. "אנחנו רואים את זה יום-יום. כ־40% מבני ה־20 ומעלה מדווחים שההכנסות שלהם לא מכסות את הוצאות המחיה. רבע מהציבור נאלץ ללוות כסף כדי לסגור את החודש. זה נתון דרמטי, שמעיד על עומס כלכלי שכבר אי אפשר להתעלם ממנו."

לדבריו, הבעיה מתחילה כבר בבית הספר. "צריך חינוך פיננסי מגיל צעיר. לא רק להבין מה זה ריבית או איך פועל שוק ההון, אלא לדעת לתכנן, לחסוך ולהשקיע. יש היום מספיק כלים וביטחונות, אבל הציבור פשוט לא יודע לנצל אותם."

ברק משתמש במונח שמסכם היטב את החזון שלו: "כיפת ברזל כלכלית". לדבריו, זו לא רק מטאפורה — אלא צורך לאומי. "הממשלה חייבת לטפל ביוקר המחיה לא רק ברמת המחירים בסופר, אלא גם בחינוך כלכלי, באפיקי חיסכון וביכולת של כל ישראלי להבין את כספו. אחרת, אנחנו צועדים אל תהום."

ישראל לא יכולה להפוך לספרטה”

וכאן נכנסת לתמונה ד"ר גלי אינגבר, ראש המחלקה למימון וכלכלה במכללה למנהל. היא מודה — גם לה קשה להסביר את הפער. "מה שמשקי הבית חווים בשטח לא מתיישב עם הנתונים. ברמת המקרו, מצב המשק פשוט מצוין. זה בלתי נתפס."

היא מצביעה על שורה של אינדיקציות חיוביות: "השקל התחזק דווקא בשנה של הפיכה משטרית, התעסוקה מלאה, הבורסה בשיא כל הזמנים והאינפלציה בטווח היעד של בנק ישראל. אפילו היי-טק, שנחשב פגיע במיוחד, ממשיך להביא עסקאות ענק כמו רכישת Waze ב־32 מיליארד דולר ורכישת CyberArk ב־25 מיליארד דולר."

ובכל זאת — היא מזהירה:"הממשלה מתנהלת בצורה לא אחראית. כספים קואליציוניים מוזרמים לסקטורים שאין להם תרומה לצמיחה, מוקמות לשכות ומשרדים מיותרים — במקום לטפל בגירעון. זו כלכלה שמתחילה להישען על חול."

כששואלים את ד"ר אינגבר על הבידוד הבינלאומי, היא לא מסתירה את דאגתה. "אנחנו מתחילים להיראות כמו מדינה מצורעת. אין דבר כזה משק אוטרקי — מדינה שסוגרת את עצמה לעולם. אם נמשיך בכיוון הזה, נהפוך למדינת עולם שלישי. ישראל לא יכולה לייצר לעצמה הכול — לא מזון, לא ציוד רפואי, לא תעשיות ביטחוניות מלאות. זו אשליה מסוכנת."

ומה בכל זאת מחזיק את המשק?

"ההייטק," היא עונה חד-משמעית. "אותם אנשים שנהנים לחבוט בהם — הם אלה שמחזיקים את המדינה. הם אחראים למחצית מהייצוא, למסים, לחברות החדשות. הם גם הסיבה שפרמיית הסיכון של ישראל ירדה, ושמשקיעים עדיין כאן."

אבל גם לזה יש גבול. דירוג האשראי של ישראל כבר ירד, והיא לא שוללת המשך ירידות. "זה לא רק סמלי — זה מתורגם מיד לעליית עלויות החוב. אם הממשלה לא תתקן את דרכה, אנחנו נשלם על זה ביוקר — תרתי משמע."

"צריך לעשות הבחנה  בין המצב המצוין לבין ההתנהלות הדרושה. מצבו הטוב  של המשק לא אומר שאפשר להתנהג בצורה לא אחראית. אם ימשיכו  את המלחמה,  יהיו גם העלאות מיסים נוסף על אלה שכבר היו, ויוקר המחייה יעלה עוד. הממשלה מתבסמת ממצב של הכלכלה, אבל היא חייבת  להתנהל באופן אחראי מבחינה תקציבית, מה שלא נראה שכרגע קורה".