"כל בוקר היה מאבק בפני עצמו": כמחצית משורדי הנובה עדיין לא עובדים

כמעט שלוש שנים אחרי טבח 7 באוקטובר, עולם העבודה נותר אתגר כבד עבור שורדי מסיבת הנובה. לפי נתוני הביטוח הלאומי שהוצגו לאחרונה בוועדת הצעירים בכנסת, מתוך 3,559 שורדים שהוכרו כנפגעי פעולות איבה, רק כמחצית הצליחו לשוב לעבודה ברצף של חמישה חודשים לפחות. סקר נוסף מצא כי 47% מנפגעי 7 באוקטובר אינם עובדים כלל, ו-77% מהם מציינים מצב נפשי או פוסט-טראומטי כגורם המרכזי. ההשפעה הכלכלית של התופעה מוערכת בכ-200 מיליארד שקל בטווח של חמש שנים, הנובעים מאובדן תעסוקה וירידה בפריון.

טל בן דרור, שורדת מסיבת הנובה שעבדה בחברת ההייטק אפספלייר, חזרה לעבודה מהר יחסית אחרי הטבח. "כלפי חוץ נראה היה שחזרתי לשגרה, אבל בפועל חייתי בתודעת הישרדות", היא מספרת. "כל בוקר היה מאבק בפני עצמו, לקום מהמיטה, להגיע למשרד ולהחזיק מעמד עד סוף היום. הרבה פעמים הרגשתי שאני לא באמת חיה, אלא רק מנסה לעבור עוד יום בלי להתפרק". עם הזמן תסמיני הטראומה התעצמו דווקא בסביבת העבודה, והיא החליטה לעזוב כדי להתמקד בשיקום ובבניית דרך מקצועית חדשה.

גם ללה לוי, שורדת נובה שעבדה לפני הטבח בשלוש עבודות במקביל, ככספרית, סלקטורית ודוגמנית, גילתה שאינה מסוגלת לשוב לשגרה. לדבריה, כל עיסוקיה היו מבוססים על מפגש עם אנשים, והרעשים, העומס והאינטראקציות הפכו למקור של טריגרים. "במשך יותר משנתיים ניסיתי למצוא את מקומי מחדש בעולם התעסוקה", היא מספרת. "התחלתי עבודות, עזבתי, ניסיתי שוב. היו ימים שבהם עצם המחשבה על לצאת מהבית הייתה מציפה בחרדה. הרגשתי שאני כבר לא מכירה את עצמי".

על רקע המציאות הזו נולדה "צומחים ביחד", תוכנית ראשונה מסוגה בשיתוף עמותת קהילת שבט הנובה, שירות התעסוקה ו-Fiverr. התוכנית מתקיימת במשרדי Fiverr בתל אביב במתכונת קפסולה, קבוצה קטנה ואינטימית, ומבקשת לסייע לשורדים לגבש זהות מקצועית המותאמת למציאות שלאחר הטראומה. בליבה עומד מודל האיקיגאי היפני, שמנחה את המשתתפים לאתר את נקודת החיבור בין תחומי העניין שלהם, החוזקות שצברו, הצרכים של שוק העבודה והיכולת להתפרנס. לצד כך, המשתתפים מקבלים גישה לכלי בינה מלאכותית מטעם שירות התעסוקה וליווי של פסיכולוגית תעסוקתית.

גם מור פרץ, שורדת מסיבת הנובה, מצאה בתוך הכאוס את הכוחות להתחיל מחדש, תהליך שהוביל אותה לגלות בתוכה כישרונות שלא הכירה. "לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, כשהמציאות השתנתה ברגע, חיפשתי מרחב שיאפשר לי לנשום, לעבד ולהתחיל לבנות מחדש חלקים בתוכי", היא משתפת.

מור מצאה את המרחב הזה בקהילה המשותפת של עמותת "אור השחר העולה"', שהוקמה לזכרו של שחר בן נעים ז”ל שנרצח במסיבת הנובה, שהעניקו לה בית של חום, שייכות והקשבה. לדבריה, החיבור לעמותת ״אור השחר העולה״ היה קריטי לשיקומה: "המקום אפשר לי להתחבר מחדש לעצמי ולגלות מחדש את הכוחות והיכולות שלי בתוך מעטפת של אהבה והכלה. בתוך התהליך הזה, מצאתי משמעות גם דרך נתינה, העברתי סדנאות הילינג ועיסוי בקערות טיבטיות ללוחמים ולמשפחות שכולות".

הצעד הבא במסעה הגיע דרך השתתפות בסדנה של "עמותת קהילת שבט הנובה". "הסדנה היוותה עבורי נקודת מפנה", היא מסכמת. "דרכה הבנתי שאני רוצה לקחת צעד קדימה. החלטתי לפתח את יכולות הביטוי, ההנחיה והיצירה שלי, ולהפוך את הדרך שעברתי למקור של צמיחה. היום אני מבינה שהשיקום הוא לא רק חזרה למה שהיה, אלא גילוי של חלקים חדשים בתוכנו. עבורי, זו הייתה הרבה יותר מתוכנית שיקום – זו הייתה הזדמנות להתחיל מחדש".

בימים אלו פועלים השותפים להרחבת הפעילות ולהנגשת המודל לשורדי נובה נוספים. שי גולדנברג, מנהל האחריות החברתית ב-Fiverr, ציין כי "עבודה היא הרבה מעבר להכנסה, היא מקור למשמעות". עינבל משש, מנכ"לית שירות התעסוקה, הדגישה כי תעסוקה היא עוגן המספק מסגרת וזהות. "הצעירים שהשתתפו בתוכנית ההכשרה הייחודית הראו עוצמה נדירה ואומץ יוצא דופן", אמרה. "הבחירה לצעוד קדימה, מתוך המקום הכואב ביותר, אינה מובנת מאליה".