"השכנים נעלו את דלת הכניסה ולא רצו שניכנס למקלט"

בזמנים שבהם ישראלים רבים נרתמים לסייע זה לזה אל מול מתקפות הטילים מאיראן, יש מי שבוחר לסגור את המקלט בבניין שלו לציבור. "שכנים ועוברי אורח יקרים. עקב דוחק רב במקלט – אנו מבקשים מכם במקרה חירום לפנות למקלטים הציבוריים ולא למקלט בבניין זה. הדוחק הגדול במקלט מסוכן ומסכן את כולנו", נכתב על מודעה שנתלתה על בניין בתל אביב.

לצד מחוות ההתנדבות, הסיוע והמאמץ האזרחי המרגש שאנחנו רואים בימים האחרונים, יש גם אנשים שמחליטים לפעול אחרת. במרכז הארץ מדווחים תושבים על בניינים שבהם סגרו את הכניסה למקלט לציבור כדי למנוע צפיפות וכניסה של אנשים זרים.

"לי בבית אין מקלט ואין ממ"ד, אין שום מקום להתמגן חוץ מחדר המדרגות, שהוא חשוף לחלוטין, כמו הרבה בתים בשכונה", מספר אלעד, בן 27 שמתגורר בדרום תל אביב. "המקלט הציבורי לא קרוב מספיק לבניין, ואי אפשר להגיע אליו בתוך דקה או שתיים אלא אם כן אתה רץ את החיים שלך".

דיירי הבניין של אלעד, כמו בניינים אחרים בקרבתו, תכננו בשעת חירום להיכנס למקלט סמוך בבניין שמנוהל על ידי חברת ניהול, כפי שנהגו לעשות במהלך המלחמה. "כל מי שגר בבניין שלי סמך על המקלט שלהם. אנשים באים ורואים ששינו את הקוד לכניסה לבניין, ושלט לפיו אי אפשר להיכנס יותר כי צפוף להם. זה לא קהילתי, לא חברי ובטח לא מוסרי", מדגיש אלעד.

"אל תבנו על המקום הזה"

"היינו שם באזעקות הראשונות השבוע. נכנסנו כשהיה עוד יחסית ריק ואחר כך באמת נהיה קצת צפוף אבל אחרי כמה דקות אנשים יצאו, ואז היה יותר נוח", מספרת רונה, שגרה בסמוך לבניין. "כשהיה אפשר לצאת מהמרחב המוגן היה מישהו שאמר 'כל מי שלא גר בבניין קחו בחשבון שהולכים להחליף את הקוד ואל תבנו על המקום הזה כמרחב מוגן. לכו למקלטים העירוניים ואל תגיעו לכאן'.

"היינו בהלם. הוא אמר שזה כבר לא בטוח שיש כל כך הרבה אנשים והדגיש - 'אל תבנו על זה'. באלו המילים. שאלנו מה הם מצפים שנעשה? לא ידעתי מה להגיד אפילו כי לי היה ברור שדבר כזה לא יכול לקרות".

רונה ושכניה ניסו למצוא מענה אחר. "זה היה מלחיץ, כי אתה לא יודע לאן תלך כשתהיה אזעקה. ראינו שהמקלטים האחרים רחוקים, במרחק של לפחות חמש דקות הליכה", היא מספרת. "חזרנו לבניין וראינו שהם באמת שינו את הקוד לבניין, ואז נתקלנו גם במודעה שהם שמו על הדלת".

במודעה נכתב: "שכנים ועוברי אורח יקרים. עקב דוחק רב במקלט – אנו מבקשים מכם במקרה חירום לפנות למקלטים הציבוריים ולא למקלט בבניין זה. הדוחק הגדול במקלט מסוכן ומסכן את כולנו", בצירוף הפנייה למקלטים ציבוריים אחרים בשכונה.

לאחר שהקוד שונה, רונה הבינה שעליה למצוא מרחב מוגן אחר. "במהלך הלילה כשהיו אזעקות ממש רצנו והגענו ברגע האחרון למקלט אחר. לי ברור שאדם מבוגר יותר או מי שלא יכול לרוץ לא יכול להספיק", היא אומרת.

"בהתראה שהייתה בשעה חמש בבוקר, כשבכלל לא היה זמן, נשארנו בחדר מדרגות ובעיקר התפללנו. היו התראות על נפילות כבדות והיה לי ברור שאם נופל פה טיל אני לא מוגנת. פחדנו והרגשנו חסרי אונים".

לאחר פניות של תושבים להנהלת הבניין, פורסמה מודעה חדשה שבה הובהר כי המודעה הקודמת פורסמה נוכח עומס רב שהוביל לכך שלא היה אפשר לסגור את דלת המקלט ולאפשר מיגון מלא. עוד הובהר שבפועל במהלך האזעקות ניתנה אפשרות לציבור להיכנס למקלט, וכן שהמקלט ואמצעי המיגון בו פתוחים לציבור, כאשר בעת אזעקה דלתות הבניין ייפתחו.

בעקבות פניית mako העבירה חברת הניהול תמונות וסרטונים המעידים על העומס בבניין. מהתמונות עולה שהמקלט אכן היה עמוס בעת האזעקה, אך לא נראה שיש עומס חריג. בקטעי הווידאו נראים תושבי השכונה שאינם דיירי הבניין נכנסים מבחוץ אל המקלט, אולם גם אנשים שמגיעים אל הדלת, רואים את השלט ופונים לחפש מקלט אחר.

השכנים נעלו את הדלת

תושבים נוספים בתל אביב מדווחים על מקלטים בבניינים שנסגרו לציבור. "זאת פעם ראשונה שנתקלתי בסיטואציה כזאת. צמוד אלינו יש בניין חדש עם מקלט. השכנים פשוט נעלו את דלת הכניסה לבניין ולא רוצים שניכנס למקלט", מספרת דניאלה, תושבת תל אביב.

"אני עדיין בהלם. באזעקה הראשונה פתחו לנו, אבל באזעקה השנייה כבר אנשים הגיעו עם תיקים וכמה מהשכנים התחילו לריב עם דיירים מהבניין שלי. הייתי בהתקף חרדה, ואני סובלת מפוסט טראומה לא קל. פשוט רצתי אחרי אנשים למקום מוגן. השכנים בבניין לא רצו אותנו שם, ואין סיבה ברורה".

"בסוף הפנו אותנו לבניין אחר שקיבל אותנו בברכה ונתן את הקוד לאינטרקום. אני מזועזעת. אני גרה כל חיי בתל אביב ומעולם לא הייתי בסיטואציה כזאת. אנשים חסרי לב. אני הייתי בהתקף חרדה מאוד קשה ולא יכולתי להתמודד".

"אנחנו בבניין ללא מקלט או ממ"ד קרוב ולבניין ממול יש והם סירבו לתת לנו את הקוד כניסה", מוסיפה מירי, תושבת רמת גן. "זה גם מקלט ענק, באמת שלא הייתה סיבה. העניין התפוצץ ואחרי חילופי דברים בסוף זה הסתדר והם הסכימו, אבל זה פשוט הזוי".

"היה שומר בבניין שלא נתן להיכנס לחניון קרקעי. היינו קבוצה של אנשים. רצנו למקום אחר", כתבה אחת הגולשות בפוסט שעסק בנושא בפייסבוק.

"כל הבניינים נעולים ולא קיבלתי מענה, ניסיתי בכמה קבוצות. אין לנו מקלט או ממ"ד והמקלט השכונתי רחוק מדי, במיוחד אחרי שלא הייתה התראה בחמש בבוקר. אנשים נהרגים, זה לא צחוק. מבאס שזה המצב", הוסיפה נעמה, המתגוררת ליד כיכר הבימה בתל אביב.

פיקוד העורף קרא לתושבים לפתוח את המקלטים בבניינים פרטיים לכלל הציבור בעת חירום. על פי ההנחיות, בזמן אזעקה יש לאפשר לכל אדם להיכנס למרחב מוגן הקרוב ביותר, ללא קשר לשאלת הבעלות. עם זאת, אכיפת ההנחיה נותרת בידי האזרחים עצמם, ופיקוד העורף אינו יכול לחייב פתיחת מקלטים פרטיים.

סעיף 15ו' לחוק ההתגוננות האזרחית, תשי"א-1951, קובע במפורש: "המחזיק במקום שהוא מקלט, חייב בשעת התקפה לאפשר לכל אדם הנמצא סמוך למקום להיכנס למקלט ולשהות בו כל שעת ההתקפה"

"נראה שמניעת כניסה למקלט, לרבות בבניינים פרטיים, במהלך אזעקה, אינה חוקית", אומרת עורכת הדין הדר ארבל. "סעיף 15ו' לחוק ההתגוננות האזרחית, תשי"א-1951, קובע במפורש: 'המחזיק במקום שהוא מקלט, חייב בשעת התקפה לאפשר לכל אדם הנמצא סמוך למקום להיכנס למקלט ולשהות בו כל שעת ההתקפה'.
החוק אינו מבחין בין מקלטים ציבוריים למקלטים פרטיים בהקשר זה בעת חירום, ומטיל חובה אוניברסלית לאפשר כניסה כל עוד קיימת תפוסה פנויה. טענת צפיפות אינה מהווה עילה חוקית למניעת כניסה, אלא אם המקלט מלא לחלוטין ואין בו מקום נוסף (דבר אשר עלול להעמיד בסכנת חיים את מי ששוהה בפנים).

לדברי ארבל, במקרים מסוימים (וחריגים), ובכפוף לייעוץ משפטי פרטני, ניתן לשקול הגשת תביעה אזרחית כנגד הגורם שמנע את הכניסה, על בסיס הפרת חובה חקוקה כאמור בסעיף 15ו'.

"מעבר לסעיפי החוק היבשים, עומדת כאן סוגיה מהותית של אחריות הדדית וסולידריות", ממשיכה ארבל. "גישה למקלטים בעת חירום היא חלק בלתי נפרד מחוסן לאומי - היא מבטאת סולידריות אזרחית, ומחויבות להגן על חיי אדם, מעבר לשאלות של בעלות פרטית".

מתברר שלא מדובר בתופעה חדשה. "במהלך המלחמה עברתי לכרם התימנים בתל אביב. בזמן אחת מהאזעקות יצאתי מהבניין וראיתי אנשים רצים. שאלתי את אחת מהן לאן רצים ואם יש מקלט, והיא ענתה 'רק לדיירי הבניין'", נזכרת אורטל מנדס (37) מתל אביב.

"הייתי בהלם שדבר כזה יכול לקרות. אותי הצילו אזרחים בנובה. אנשים באו לחלץ אותי מלב התופת בשדות וסיכנו את עצמם אבל בבניין ליד לא נותנים לי להיכנס למקלט. אם זה היה הפוך הייתי מכניסה אנשים לישון אצלי בבית גם 20 שעות. אנשים גנובים. לא חשבתי שזה יכול לקרות. אמרתי לעצמי – רק בתל אביב יכול לקרות".

לא כל הדלתות סגורות

מהעבר השני, אזרחים רבים פותחים את הדלת כדי לסייע. "הבניין שלנו הוא אחד הבניינים היפים בתל אביב, ובעיניי אם לא היינו מכניסים את כל השכנים והעוברים והשבים, זה היה בדיוק כמו לבנות את היופי הזה באמצע המדבר", מספר חנן טל (47) מתל אביב.

"יש לנו דגל ישראל ענק בכניסה לבניין ובתקופות כאלו הדלת נשארת פתוחה לכולם, כולל בעלי חיים ובאהבה גדולה. המקלט נקי ויש אצלנו מים, מקומות ישיבה וכניסה גם לסועדים ולבעלי החנויות מסביב תמיד. אנחנו נסדר וננקה אחר כך, העיקר שתקפידו על הנחיות פיקוד העורף ותצילו את עצמכם".

"צר לי לראות שיש אנשים שלא מבינים את זה שיש לנו אחריות. מהשבעה באוקטובר הייתי ביותר מ-300 ימי לחימה, רובם ככולם בעזה, בחזית הלחימה, שם אין ספק שאנחנו ערבים אחד לביטחונו של השני. יש לא מעט גיבורים שבמותם הנציחו זאת וכאלו שמשתקמים באגפי השיקום השונים בעקבות הבחירה האמיצה להגן על האזרחים. אלו הם ערכי צה"ל, ערכינו כלוחמים המקדשים החיים ואת הערבות ההדדית. כולי תקווה שהציבור שאינו חולק את מקלטיו ישנה את עמדתו בהקדם ויכניס אליו את כולם, תמיד".