סיום המלחמה בעזה: מתי תרגישו את השינוי בכיס?

ההסכם ההיסטורי בין ישראל לחמאס, שבמרכזו החזרת החטופים וסיום המלחמה בעזה, כבר משפיע על השווקים הפיננסיים. הבורסה נצבעה בירוק, והשקל מתחזק בחדות – שער הדולר ירד בכאחוז נוסף ולראשונה מזה שלוש שנים נסחר מתחת ל-3.25 שקלים. מגמות אלו החלו כבר לפני מספר ימים, עם הצהרת טראמפ על הסכם קרוב.

אולם לא כולם חולקים את האופטימיות. פרופ' אריה קרמפף, ראש התוכנית לתואר ראשון בפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה באקדמית תל אביב יפו, מזהיר שמי שמצפה להקלה כלכלית בכיס צפוי להתבדות. לדבריו, בשנה-שנתיים הבאות הציבור הישראלי צפוי להרגיש את מחיר המלחמה בצורה הרבה יותר קשה מאשר עד כה.

רונן מנחם, כלכלן שווקים ראשי במזרחי טפחות, מסביר שבטווח המיידי ניכר שיפור של מצב הרוח והאופטימיות, וזה ישתקף בשוקי המניות ובאגרות החוב. לדבריו, המומנט העיקרי הוא ירידה חדה במפלס אי הוודאות, ונראה גם חיזוק נוסף של השקל.

מנחם צופה עליות במדד תל אביב 90, המשקף את המניות הקטנות יותר. העליות צפויות להיות רוחביות, אך לדבריו יש לקחת בחשבון את העליות שכבר היו בשוק.

מעבר לשיפור המיידי בסנטימנט, להסכם יש השלכות כלכליות ארוכות טווח, כמו התרחבות והתקרבות של הסכמי אברהם ומיצוי היתרונות הכלכליים של ישראל. מנחם מדגיש שיש לכך חשיבות עצומה למשקיעים הזרים. הוא מוסיף שאם החות'ים יפסיקו את המתקפות, מדובר בבשורות טובות למשק וברמה הגלובלית, נוכח שיבושי השייט שספגו ספינות של מדינות רבות.

הסרת החרמות 

ד"ר גלי אינגבר, ראשת המחלקה למימון וכלכלה בפקולטה למנהל עסקים במכללה למינהל, סבורה שסיום המלחמה יהווה נקודת מפנה. לדבריה, נראה תהליך של הסרת חרמות על ישראל, וחלקם מיידי כמו הקפאת הסנקציות של האיחוד האירופי. דברים אחרים ייקחו זמן רב יותר, כמו החלטת ספרד על ביטול מכירת נשק לישראל.

היא צופה גם התאוששות בשוק התיירות, היוצאת והנכנסת. לדבריה, ההתנגדויות יוסרו ברובן, וגם בתחרויות ספורט בינלאומיות לא יהיו יותר חרמות. עם זאת, היא מזכירה שגלי השנאה לישראל והאנטישמיות לא ייעלמו עם הפסקת המלחמה, וייקח עוד זמן לרגיעה.

הריבית תרד, אבל לא יותר מדי

לגבי השפעת ההסכם על דירוג האשראי של ישראל, ד"ר אינגבר מסבירה שחברות הדירוג יראו בזה צעד חיובי, כי פחות כסף יישפך להוצאות צבאיות. אבל היא מדגישה שהן יבחנו איך הממשלה מתנהלת תקציבית לאחר המלחמה – אם כסף יוסט לפעילויות תומכות צמיחה כמו חינוך, תחבורה, בריאות, הסרת חסמים על יבוא ותמיכה בהייטק. בשלב ראשון, לדבריה, חברות הדירוג אולי ישנו את תחזית האופק הכלכלי של ישראל שכרגע שלילי, אבל דירוג האשראי ישתנה מאוחר יותר.

הריבית תרד, אבל לא דרמטית. אינגבר מעריכה שבמועד הקרוב, סוף נובמבר, אם המלחמה אכן תסתיים, נגיד בנק ישראל יוריד את הריבית רבע אחוז, כנראה. היא מציינת שסיום המלחמה הוא גם התחלה של שיקום כלכלי של הדרום והצפון ומילוי מחסני הצבא – תהליכים שדורשים שפיכת כספים רבים. זה יכול לתמוך בהתגברות האינפלציה בישראל, וכך הנגיד ייקח גם את זה בחשבון. לכן, לדבריה, לא ברור אם לאחר הורדת הריבית הקטנה בנובמבר יהיו הורדות נוספות, בטח לא משמעותיות.

פרופ' קרמפף מספק נתונים קונקרטיים על מחיר המלחמה: החוב החיצוני הכולל של ישראל – ציבורי, פרטי ובנקאי – עלה מ-144 מיליארד דולר ל-173 מיליארד דולר. בנוסף, הגירעון הפיסקלי עלה לאזור השבעה אחוזים, כארבעה אחוזים מעל המתוכנן לפני המלחמה. המשמעות, לדבריו, היא עלות מימון חוב גבוהה יותר.

קרמפף צופה שעם סיום המלחמה הממשלה תאמץ מדיניות של צמצום ביקושים, העלאת מיסים וצמצום התקציב כדי לממן בדיעבד את הוצאות המלחמה. מדיניות זו, הוא מזהיר, תטיל נטל כבד על השכבות הבינונית והנמוכה, ועל חלק מהמגזר העסקי, בפרט העסקים הקטנים, ואולי אף תגרום להאטה כלכלית או אפילו למיתון.

לגבי ענף ההייטק, ד"ר אינגבר מסבירה שענף ההייטק מתבסס על השקעות של משקיעים מחוץ לארץ. המשקיעים שנרתעו מלקשור את שמם בישראל ירגישו נוח יותר לחזור ולהשקיע בהייטק הישראלי המצליח. גם התעשיות הבטחוניות ישגשגו, היא מוסיפה, כי בזמן המלחמה הן פיתחו מוצרים חדשים שנוסו בשטח בהצלחה, ויהיה להם ביקוש רב בחו"ל.

אולם פרופ' קרמפף מציג תמונה מורכבת יותר. לדבריו, בצל המלחמה תעשיית ההייטק הישראלי סבלה מקושי הולך וגדל לגייס השקעות זרות, ובמקביל היא התאימה את עצמה למציאות המקומית והעולמית באמצעות הרחבה של פיתוחים בתחום הביטחון והסייבר. לפני המלחמה וההפיכה השיפוטית, הוא מזכיר, פרמיית הסיכון של השקעות בישראל הייתה כמעט אפס. בעקבות שני האירועים, לפחות חלק מהמשקיעים חישבו דרכם מחדש והסיטו השקעות חדשות מישראל. עתידו של המשק הישראלי, הוא מסכם, תלוי גם בשאלה עד כמה חזק הזיכרון ההיסטורי של חברות הון הסיכון בעולם.

מתי נרגיש זאת בכיס? לא בקרוב

השאלה המרכזית: מתי האזרח הישראלי ירגיש את השיפור בכיס? ד"ר אינגבר עונה בגילוי לב שלא בתקופה הקרובה. מצד אחד, היא מסבירה, התחזקות השקל טובה לאינפלציה כי מה שמיובא זול יותר. מצד שני, יוקר המחיה בישראל גבוה גם בלי קשר למלחמה – אנחנו משק קטן ולא מספיק תחרותי, עם בירוקרטיה ורגולציה כבדות. הממשלה תצטרך לטפל בחסמים אלה כדי להוריד את יוקר המחיה, היא מדגישה.

גם יאיר שני, מנכ"ל סיגמא קרנות נאמנות, סבור שההקלות יגיעו בהדרגה. לדבריו, העסקה תקדם חזרה של השקעות זרות והורדת מחירי טיסות. בנק ישראל בהמשך יוריד את הריבית, אבל בקצב נמוך כי עדיין יש אתגרי תקציב ואינפלציה. נראה בהמשך העלאת דירוג האשראי של ישראל, הוא מעריך, אבל זה ייקח זמן. גם להרגיש הקלות בכיס ייקח זמן.

לגבי שוק הדיור, שני אומר שהורדת הריבית לא תהיה משמעותית, אבל ההורדה יכולה להביא להקלה במחירי המשכנתאות ולהתאוששות שוק הדיור. אם שוק הדיור יתאושש, הוא מוסיף, זה ישחרר לחץ משוק השכירות שהתייקר מאוד בשנתיים האחרונות.

יוסי אברהמי, יו"ר ובעלים של חברת הבנייה יוסי אברהמי, אופטימי יותר. לדבריו, חתימת ההסכם ותקוות החזרת החטופים בימים הקרובים יוצרות אווירה חיובית בסדר גודל שמדינה שלמה חיכתה לו. אם ההסכם אכן ייושם, זו תהיה נקודת מפנה אדירה שתעניק ביטחון, יציבות ואמון מחודש – קודם כל בלבבות, ומשם גם בכלכלה הישראלית.

אברהמי מסביר שכלכלה חיה על אמון ועל תנועה, וברגע שהאווירה משתנה זה מורגש בכל מגזר – מההייטק, דרך התעשייה הביטחונית, ועד שוק הנדל"ן. הוא צופה שירידת ריבית אפשרית תוסיף דלק חיובי ותזניק קדימה את הפעילות שהואטה, גם מצד ישראלים שישבו על הגדר וגם מצד יהודים מצרפת, קנדה, ארצות הברית ושאר התפוצות שירוצו וישקיעו כאן מחדש.

לדבריו, אם יתווסף לכך פתיחת ערוצי מסחר עם מדינות כמו טורקיה, זה גם יוזיל את חומרי הבנייה, וישראל תפרח כלכלית ותבצע קפיצת מדרגה אמיתית.

רו"ח עמית יוחאי, משנה למנכ"ל רשת אנגלו סכסון, מסכים שהאווירה החדשה תביא לתחושת רווחה רחבה שתשליך באופן ישיר על הכלכלה. לדבריו, הסנטימנט החיובי צפוי להוביל לירידת ריבית בהמשך, ובטווח של 12 חודשים ייתכן שנראה ירידה אפילו של עד אחוז אחד.

יוחאי מוסיף שככל שהריבית תרד, משפרי הדיור ורוכשים חדשים יחזרו לשוק הדירות החדשות, ושוק היד השנייה ינוע בעקבותיהם. חשוב לזכור, הוא מדגיש, שהדירות החדשות הן שמניעות את כל המערכת – כשהן זזות, כל השוק זז. בשנים האחרונות מבצעי המימון של היזמים פגעו משמעותית בשוק היד השנייה, שירד מכ-70 אחוז מסך העסקאות לכ-50 אחוז בלבד. כעת, עם התמתנות הפעילות בשוק הדירות החדשות, הוא מעריך שכבר רואים התאוששות מסוימת, והשוק יחזור לשיווי המשקל שאפיין אותו לאורך שנים.

אתגר נוסף, על פי פרופ' קרמפף, יהיה ההתמודדות עם הביקוש לעובדים שינבע מסיום שירות של אלפי חיילי מילואים. רבים מהם איבדו את מקום העבודה שלהם, והשירות הפך להיות מקור הכנסה מרכזי עבורם. שילובם מחדש בשוק העבודה יהווה אתגר משמעותי למשק.

הבשורה הגדולה: חזרת הקשרים עם טורקיה

רון צור, מנכ"ל חברת הייעוץ Sparks והיועץ הכלכלי והאסטרטגי לנשיאות המגזר העסקי, סבור שהממשלה תשקיע הון רב כשחקן מוביל לשיקום הצפון, בעיקר גם בתכניות התחדשות עירונית, במטרה להוסיף לאזור כ-100 אלף תושבים.

לדבריו, נוצר פער דרמטי בתחום התשתיות במדינה, כולל תחבורה, והממשלה תוכל לחזור ולהשקיע בפיתוח התשתיות תומכות הבנייה למגורים. גם צור סבור שההסכם והתנאים נכון לעכשיו יביאו להורדת הריבית במשק, אבל הוא מדגיש שלא יכול להתחייב שזה יהיה כבר בנובמבר הקרוב.

הבשורה הגדולה, לדברי צור, תגיע ביחסי סחר חוץ. לדבריו, מעבר להודעת חברת התעופה הטורקית טורקיש, יש כבר אינדיקציות מחברות ישראליות גדולות, בהן יבואנית מאוד גדולה מטורקיה, שנוצר כבר קשר עם חברות טורקיות. הן מספרות שהתחושה היא שארדואן, ראש הממשלה הטורקי, יתחיל להסיר את החרם מעל ישראל כבר בעתיד הקרוב.

לדבריו, ההסכם עם חמאס יביא להרחבת הסכמי אברהם גם לערב הסעודית, מה שיחזיר לשולחן את פרויקט IMEC – אחד הפרויקטים הכלכליים הבינלאומיים הגדולים בהם מעורבת ישראל. הפרויקט הוא יוזמה כלכלית אזורית שהוכרזה בספטמבר 2023, גשר בין-יבשתי שמטרתו לחבר את הודו, המזרח התיכון ואירופה באמצעות מסדרון כלכלי נרחב שבו ישתתפו גם נמלי ישראל. צור מעריך שישראל תצא נשכרת מאוד מהפרויקט שישתמש בנמלי הארץ למעבר הסחורות מהודו וערב הסעודית לעבר אירופה.

צור מצביע גם על הפוטנציאל העצום של שיקום הריסות עזה, שבו יכולות חברות ישראליות להשתלב הן באספקת תשתיות והן בבנייה.

מעבר לכלכלת מלחמה קבועה?

פרופ' קרמפף מצביע על גורם משמעותי נוסף: במהלך המלחמה ראשי המערכת הפוליטית והצבאית עיצבו תוכניות לשינוי בפרדיגמה הצבאית של ישראל, וחזרה לדוקטרינה של צבא גדול. אם תוכנית זו תצא לפועל, ייתכן שהיא תקשה על הממשלה לחזור לגישה של ממשלה קטנה ורזה. המשמעות, לדבריו, היא המשך המעבר של ישראל למודל של "כלכלת מלחמה" למרות סיום המלחמה, תוך הצבת המוכנות של ישראל למלחמה הגדולה הבאה בסדר עדיפויות גבוה.

לגבי השפעת ההסכם על האזרח הישראלי הממוצע, צור טוען שההתנהגות הכלכלית של כל אחד היא התנהגות של ציפיות. כשהאזרח ירגיש ביטחון והמילואימניקים יחזרו לעבודה, הוא יצא יותר לבלות בקניונים, לצרוך בידור, הסעדה, בתי קפה וכך הלאה.

אבל יוקר המחיה עצמו לא יושפע כל כך מהר. צור מסביר שיוקר המחיה זה באחריות הממשלה, ועכשיו יהיה לה יותר זמן, כך הוא מקווה, לפתוח בתהליכים מחוללי תחרות כמו הפחתת רגולציה שבה ישראל מפגרת מול מדינות מפותחות אחרות, פירוק המונופולים, הריכוזיות ומבנה שוק ההון. אלה בעיות מכניות קיימות, הוא מדגיש, שלא ייפתרו רק בזכות הפסקת המלחמה. זה תלוי רק בממשלה, והוא מסכם שזה בטח לא יקרה כבר מחר בבוקר.

הגורם המכריע, לדברי פרופ' קרמפף, יהיה היחסים בין ישראל לארצות הברית. יחסי ישראל-ארה"ב עברו הרבה טלטלות בשנים האחרונות, וקשה לדעת בשלב זה עד כמה תהיה מוכנה ארה"ב לעזור לישראל להתמודד עם הבורות הפיננסיים שהיא נתונה בהם בעקבות המלחמה. אם הממשל הטרמפיסטי יהיה מוכן לעזור לישראל לממן בדיעבד את המלחמה, המעבר הכלכלי יהיה חלק וקל יותר, הוא מעריך. אך ללא סיוע אמריקאי, המשק הישראלי צפוי לעבור תהליך התאמה קשה, והנטל ייפול בעיקר על השכבות הבינוניות והחלשות.