"אנחנו שמחים מסיום הלחימה, אבל זה מורכב": המילואימניקים שחוזרים לקרב על הכסף

כשא' שמע כמו כל עם ישראל על ההסכם המתגבש לשחרור החטופים, הוא נשם לרווחה. כמעט. כי א' גם פוטר ממקום עבודתו, והוא בנה על המילואים הקרבים כמקור הכנסה עד שיתאפס וימצא עבודה חדשה. "ברור שהכי חשוב זה שהחטופים יחזרו. אין בכלל מה להשוות לשום דבר. עשיתי מעל 400 ימי מילואים בשביל המטרה הזו", הוא אומר. "יחד עם זאת, לעבודה שלי כבר נמאס והם ניצלו חלון להראות לי את הדרך החוצה. צחוק הגורל הוא שבמקביל לפיטורים זומנתי לעוד סבב, והיה לי קל להסכים וראיתי בזה גלגל הצלה. הכל היה מחושב איך אני מצליח להחזיק משפחה שלמה על הכסף שייכנס מהמילואים בחודשיים הבאים. ברור שאין מה להשוות, אבל עכשיו אף אחד לא יודע מה יקרה וזה אומר שצריך להתארגן מחדש".

זהו סיפורם של רבים שגילו שבשנתיים האחרונות המילואים הפכו לא רק לשגרה, אלא גם למקור הכנסה עיקרי, ולעיתים היחיד. עכשיו, עם כל השמחה על סיום המלחמה ושובם הצפוי של החטופים, רבים מהם חווים חרדה כלכלית. עבורם, סוף הלחימה הוא לא רק חזרה הביתה, אלא גם חזרה למציאות כלכלית לא פשוטה – לעסק שקרס, לקריירה שקפאה, ולפערים שנוצרו בזמן ששירתו בחזית.

על פי ההערכות, כ-100 אלף איש נעדרו זמנית מעבודתם במהלך המלחמה, כולל עשרות אלפי מילואימניקים. בניגוד לחששות, המשק הישראלי נמצא במחסור עובדים עם שיעור אבטלה נמוך מ-3% וכ-140 אלף משרות פנויות. עם זאת, עבור רבים מהמשרתים, החזרה לשוק העבודה לא תהיה פשוטה – במיוחד עבור בעלי עסקים שאיבדו לקוחות, ועצמאים שהעסקים שלהם קרסו.

העסק שלא התנהל

רק לפני חודש וחצי רום פלג (25) פתח את "בונקר 1", אולפן הקלטות בתל אביב שאותו חלם להקים מאז שהיה ילד. יומיים לאחר מכן הודיעו לו על סבב מילואים נוסף. "פתחתי את העסק ויומיים אחרי זה הקדימו לי את סבב המילואים בחודשיים. לא הספקתי להביא לקוח אחד וכבר מצאתי את עצמי במילואים", הוא מספר. "כרגע המילואים זו ההכנסה העיקרית שלי. אפילו כשאני יוצא לשבוע הביתה אני לא באמת זמין לעבודה. אני לא מספיק לקדם את העסק, אבל השכירות כמובן ממשיכה לרדת".

התלות הכלכלית במילואים הפכה לשגרה עבורו ועבור רבים, מדגיש פלג. "יש לי חיילים שבזמן שלא היינו במילואים הלכו להסתפח בגדודים אחרים כדי להמשיך את ההכנסה הקבועה, כי אין זמן באמת להתאפס על החיים שלך. מההתחלה הבנתי שהמילואים יקחו הרבה זמן, והיה לי ברור שתמיד אגיע ואני לא יכול להגיד לא. יש לי חבר חטוף, אלון אהל, ואין מצב שאני לא בא למילואים". הוא ממהר להוסיף: "זה באמת מאוד משמח שאלון חזר, וגם שכולם יחזרו לשגרה שלהם. אז כלכלית נסתדר, מה נעשה, יהיה בסדר".

"המילואים הפכו לשגרה שלנו באיזשהו מקום, זה נראה היום הזוי לדמיין שלא יהיו מילואים"

הוא כמובן לא היחיד. "אתה מרגיש שעושה צעד ראשון להתחיל את החיים, הופ מילואים, ואז מרגיש שאתה עדיין בתוך האירוע", מוסיף שקד בניטה (23), שהשתחרר מסיירת גבעתי בדצמבר 2023 ומאז נמצא בסבב מילואים אחר סבב. "אני לא מרגיש שהשתחררנו לגמרי מהצבא, ואולי לא נרגיש את זה עד שהמלחמה באמת תסתיים. בינתיים, אנשים נשארים בעבודות זמניות שלא מעניינות אותם, שאין להם תשוקה אליהן, כי הם יודעים שלא יתקבלו לעבודה רצינית כשעוד חודשיים הם שוב במילואים. אין ספק שבשורה התחתונה זה אומר להסתמך על הכסף מהמילואים".

"יש לי חברים שזה הפך למקור ההכנסה העיקרי שלהם. עכשיו הם יצטרכו להתמודד עם זה", הוא מוסיף. "אנחנו שמחים מסיום הלחימה, אבל זה מורכב. המילואים הפכו לשגרה שלנו באיזשהו מקום, זה נראה היום הזוי לדמיין שלא יהיו מילואים".

לקוחות שלא חזרו

מאז שאחיה דידי (26), אב לשניים, פתח את העסק "פרי דידי" למגשי פירות, כל צו מילואים הוביל גם לסגירה זמנית של העסק ולאיבוד לקוחות. "בתחילת המלחמה פתחתי מרלוג תרומות שהצליח להוציא מעל אלף משלוחים של ציוד, מזון ובגדים. בשלושת החודשים לא יכולתי להתעסק בעבודה בכלל, כי את הכל בעסק אני עושה בעצמי. הייתי ישן פחות מארבע שעות בלילה ומתעסק רק בתרומות. מאז, בכל פעם שיש קו, אני לא יכול לקבל הזמנות. לקוחות מבטלים, מוצאים ספק אחר ולא תמיד חוזרים", הוא מתאר. "המילואים הפכו למקור הכנסה עיקרי בשנתיים האלה. שום כסף לא שווה את המחיר של לא להיות בבית, ושהעסק שלך בצניחה חופשית. בפועל הפסדתי הרבה בסך הכל".

לשירות המילואים הממושך יש השלכות לא פשוטות עבורו כבעל עסק. "יש תופעה מוכרת, שכשבמילואים אתה נהיה זומבי מאוד מהר. אתה טכני, עושה מה שאומרים לך. כשאתה חוזר, אתה צריך להניע את עצמך ואת העסק, וזו אחת הבעיות העיקריות – הדחיינות. הרבה מילואימניקים מדווחים על חוסר חשק. היו לי למשל סידורים וטפסים באזרחות ואמרתי 'אעשה את זה במילואים'. דחיתי את זה מהאזרחות למילואים, ובמילואים דחיתי את זה עוד ועוד. הנה, בפועל לא עשיתי מזה כלום".

"כשאתה במילואים אתה בניתוק. אתה רגוע מבחינה כלכלית של כאן ועכשיו. אתה אומר לעצמך 'קיבלתי את הכסף שלי החודש, אני סבבה, לא צריך להתאמץ להביא לקוחות'"

המילואים מאפשרים באופן מסוים בריחה מכל הצרות, מסביר דידי. "זה על סף כביכול ממכר. כשאתה במילואים אתה בניתוק. אתה רגוע מבחינה כלכלית של כאן ועכשיו. אתה אומר לעצמך 'קיבלתי את הכסף שלי החודש, אני סבבה, לא צריך להתאמץ להביא לקוחות'. זה משתיק את הקול ההגיוני. אבל אני יודע שזה על הפנים. אנחנו לא רוצים להסתמך על הכסף של המילואים, אבל זה לא פשוט לחזור לשגרה ככה".

"אנשים נשארו בלי כלום"

"אנשים קמו ב-7 באוקטובר, עזבו הכל והלכו להילחם. הבנו שהם נתקעו מאחור", מסביר דביר טפירו (27), לוחם בחטיבה 551 ומייסד קהילת "שווים יותר", המונה כ-30 אלף משרתי מילואים. "אתה חוזר לשגרה ושואלים אותך 'איך אתה?'. אתה אומר 'הכל טוב', אבל בפועל יש פערים עצומים במשפחה, בעבודה ובלימודים. התפוקה שלך היא לא אותו דבר. בגלל כל הקשיים האלה, אנשים אמרו 'טוב, אני פשוט אמשיך לעשות מילואים ואתבסס על המשכורת'. עזבו עבודה, סגרו עסק, ועכשיו זה ייגמר והם נשארים בלי כלום".

"בגלל כל הקשיים האלה, אנשים אמרו 'טוב, אני פשוט אמשיך לעשות מילואים ואתבסס על המשכורת'. עזבו עבודה, סגרו עסק, ועכשיו זה ייגמר"

הקהילה שהקים מנסה לתת לאותם מילואימניקים כלים – מוובינרים על זכויות, דרך קורסים פיננסיים, ועד ליצירת רשת תמיכה, במטרה להחזיר אותם לשגרה. "אנשים אבודים כרגע. קיבלו כסף מהמילואים, לא יודעים מה הלאה, ואנחנו מנסים לעשות סדר", הוא מספר.

אך הפתרון חייב להיות מערכתי כדי לטפל בפער שנוצר בשוק העבודה, הוא טוען. "מה שדורשים היום זה ניסיון. אם יש אדם שבא אחרי תואר אבל עם שנתיים במילואים, לעומת מישהו עם שנתיים ניסיון בהייטק, לא יקחו את המילואימניק. המדינה חייבת לתת תמריצים למעסיקים שיעסיקו אותנו, כמו נקודות זכות במס או השתתפות בשכר למשל".

אף שבמשק קיימות כ-140 אלף משרות פנויות, טפירו מדגיש שנדרשת מעטפת תומכת: "צריך להקים תוכנית 'ממדים לתעסוקה', שתיתן מעטפת פסיכולוגית וניהולית. כולם חייבים להבין שהמעבר מלחימה בעזה לעבודה במשרד בין 9 ל-5 כשאתה צריך לתת תפוקה – זה לא דבר נורמלי".

גם הציבור הכללי יכול לתת יד, מוסיף אחיה דידי. "מבחינתי אני אומר למדינה – אל תביאו לנו כסף, תחזירו לנו עבודה. אנחנו תמכנו בציבור מאחורי הקלעים, אני מקווה שעכשיו זה הזמן של הציבור לתמוך בעסקים שלנו באזרחות".

בניטה מדגיש: "המלחמה תסתיים אבל תופעות הלוואי שלה ותגובת השרשרת רחוקות מלהסתיים, וחלק מזה זה גם לדאוג שהציבור המשרת יחזור לחיים הנורמליים שלו וישתלב".