מתמודד הריאליטי: "הייתי ילד עצמאי וחייל בודד, ניחם אותי לבשל"

יניב פרסי הרשים את השופטים עם מנות בעלות ויזואליה וטעמים טובים כבר בשלב האודישנים. עם ההגעה לשלב הנבחרת של "מאסטר שף" (הערב, אחרי החדשות, קשת 12) הגיע הזמן להכיר גם את המתמודד קצת יותר לעומק. פרסי סיפר בריאיון ל+12 על עבודתו כמעצב שמלות, על ההתרגשות מהמפגש עם השופטים בתחרות - ועל הילדות לצד ההורים שעבדו ברחבי העולם שהשפיעה על אהבתו לאוכל: "הייתי לבד בבית אז הייתי ילד עצמאי וגם חייל בודד. חלק ממה שהיה מנחם אותי זה להכין אוכל טוב".

לצד התחרות פרסי עובד כמעצב שמלות כלה. "אני פועל בחו"ל ולא בארץ. בהתחלה למדתי עיצוב אופנה והתעסקתי בביגוד קז'ואל", סיפר. "באיזשהו שלב בקריירה פנתה אליי לקוחה שביקשה שאעצב לה שמלת כלה בלבן, אמרתי לה שאני לא עוסק בכלות. היא אמרה לי שהיא רוצה דגם ספציפי בלבן וככה התחיל התהליך. התאהבתי בזה אז עשיתי קולקציית קפסולה קטנה, נדלקתי ולאט לאט עברתי מבגדי קז'ואל לבגדי כלה".

כאמור, בין הכישרונות הרבים של פרסי יש לו גם יכולות רבות במטבח שבזכותן קיבל מקום בנבחרת של "מאסטר שף". "לא האמנתי שאגיע לשלב הזה, היו אנשים שראיתי את המנות שלהם והתגלגלו לי העיניים אחורה, חשבתי איזה מטורפים הם", אמר. "משהו שלמדתי באודישנים זה שלפעמים מה שטכני נראה מדהים אבל אם אין רגש באוכל לא מרגישים את זה. יכול להראות לא מדהים מבחינת הצילחות ומבחינת הנראות אבל יש משהו בטעם שפשוט זורק אותך ואתה אומר: 'איך לא חשבתי על שילוב כזה'".

מאיפה הגיעה האהבה שלך לאוכל?
"אוכל תמיד היה אצלנו בבית. כשהייתי ילד ההורים שלי עבדו בסוכנות היהודית, אז חיינו וטיילנו במלא מדינות. גדלנו על ללכת לשווקים לקנות מוצרים והם היו חלק אינטגרלי מהמהות של האיחוד המשפחתי שלנו. היינו מגיעים למדינה שחומרי הגלם בה לא היו מוכרים לנו ודרך השווקים למדנו איך הטעמים שלנו משתלבים לתוך התרבויות השונות וככה זה התגלגל".

האהבה לבישול היא מהילדות?
"הייתה לי תשוקה לזה, הייתי יושב וכותב לעצמי דברים שבא לי לאכול כשאמא לא הייתה מבשלת".

היית מגדיר את עצמך כבן אדם תחרותי?
"אני בן אדם הישגי כלפי עצמי. פחות מעניינת אותי הסביבה, למדתי עם הזמן במקצוע שלי להסתכל פחות הצידה ויותר על הדרך שלי. אני שם לעצמי מטרה - אם באתי לתחרות כזאת, זה קודם כל תחרות כלפי עצמי, להגיע לדברים שלא נגעתי בהם ושלא עשיתי אותם. אם מפה תגיע ההצלחה ואזכה בתחרות, אז וואלה ניצחתי את עצמי".

מה סגנון הבישול שלך?
"הסגנון שלי הוא די פיוז'ני ומאוד אקלקטי אבל יש בו איזו ליבה מסויימת, משהו שבבסיסו מגיע מטעמים אוריינטליים מרוקאים. גדלתי בבית שהבישול הערבי-מרוקאי היה מאוד נוכח ועם הזמן שנחשפתי לכל כך הרבה תרבויות אז פשוט איכשהו נהיה פיוז'ן".

האם הטיולים שלך בעולם נותנים לך יתרון בתחרות?
"ברור, אוכל זה לגלות את החך דרך מרכיבים ודרך שילובים של מרכיבים ותרבויות. אוכל זה זיכרון ומי שיש לו זכרון בראש של דברים שהוא טעם, ראה וספג מהתרבויות השונות משם מגיעים לו דברים חדשים".

איזה שופט חיכית שיטעם את האוכל שלך?
"יש לי הערכה לכולם, כל אחד הגיע להישגים בתחום שלו והשאיר איזשהו חותם בסצנה הישראלית לפעמים גם בבינלאומית. גדלתי על אהרוני ולא הכרתי את השאר, אולי את חיים קצת. הייתי רואה את אהרוני והיו חרוטות לי הגבות והצמה שלו, זה משהו שבזיכרון מאוד אייקוני אליו. תמיד הייתה לי ההערכה לידע שיש לו וליכולת שלו להביא לצופה או למי שרוצה לבשל, משהו מונגש מהעולם האסיאתי שהרבה שנים היה כל כך מסתורי. יש לו ידע נורא גדול מבחינת תרבויות ומבחינת ניתוח של אוכל וירידה לפרטים ברמת הדיוק של שילובי טעמים, גם כאלה שהם מעבר לטעם האישי שלו. הוא טייל בעולם וחווה תרבויות כמו ב'גידי ואהרוני' שהוא היה מטייל בעולם אז קל לו יותר להשוות ולנתח, זה קצת מפחיד אבל יש בזה משהו מלמד. את שאר השופטים אני מעריך כל אחד בתחומו, הם מסקרנים וכיף לשמוע את הביקורות ואת הראייה שלהם על אוכל ולומדים מזה".

היית רוצה לפתוח מסעדה בעתיד?
"לא, בוודאות. אני אולי אתעסק בלתת טיפים לבעלי מסעדות איך להגיע לרמת דיוק בתפריט או בניית תפריט, אולי אכתוב ספר מגניב על תחום הבישול והמסעות שלי בעולם אבל לא מעניין אותי לפתוח מסעדה. לאבא שלי היו מסעדות של 'הארד רוק קפה' והייתי מסתכל מהצד על איזו עבודה סיזיפית זו. ברמת התפעול שמגיעים בארבע בבוקר לחתוך תפוחי אדמה, פטריות וזה לא נגמר הדבר הזה. אחר כך צריך לנקות את המטבח וזה לופ ללא סוף. כילד זה היה מגניב אותי מהצד אבל מצד שני הייתי אומר שזו עבודה קשה ולא תמיד מתגמלת. זה וי אחד בקריירה, אבל לפתוח מסעדה זה לא הדבר האולטימטבי בצ'ק ליסט שלי".