דה פיתה של אסף גרניט VS הדונר של אקה: מה יותר טעים?

קבוצת מחניודה של השף אסף גרניט לא סוגרת מקומות, אלא לוקחת את מה שכבר לא רלוונטי ומשנה לו ייעוד. זה מה שקרה עם מסעדת צמח שהפכה לסטקייה, ועכשיו עם הדקל 3 - כוך קטן בסמטה מקבילה לזו של מסעדת מחניודה, שבו פעל בר אינטימי של הקבוצה. עכשיו, במקום הבר, נפתחה שם דה פיתה (או ה-פיתה), שווארמייה חדשה ומדוברת של הקבוצה, שמאיימת להוות חלופה למה שבעינינו ובעיני רבים אחרים הוא השווארמה הכי טובה בירושלים, ואולי בארץ בכלל - אקה בשוק מחנה יהודה.

המרחק הפיזי בין השתיים הוא כ-100 מטר, אבל השוואה שלא התאפקנו מלערוך העלתה שמבחינות אחרות - המרחק גדול בהרבה. אז מי תנצח בקרב השווארמות של ירושלים - דה פיתה או אקה?

הפיתה (דה פיתה)

החלל הצבעוני של דה פיתה מלא בשולחנות פלסטיק, העבודה בדלפק נעשית בזריזות, הפיתות מוכנות במהירות ויש רק סיח אחד של בשר שמורכב מצלעות, אנטרקוט, דנבר ושומן ליה. מתחילים ב-11:29 בדיוק, מסיימים כשהסיח נגמר. היום (יום חמישי) המקום ייפתח לראשונה בערב (רק בערב!) ויפעל מ-18:30 ועד שייגמר הסיח. בשבוע הבא המקום יפעל ביום חמישי כל הלילה, לטובת אנשי הסליחות.

חוץ מסיח יש כאן מכונת אידוי לפיתות, דלפק עם פלפלים קלויים, קערות עם קצות פיתה מטוגנים וסיר עם קציצות, ויש גם גריל שעליו נצלים שיפודים.

בתפריט יש מנת שווארמה וראסל קאמל (58 שקלים); פיתה עם קבב, שומן טלה, בצל קצוץ ופטרוזיליה (62 שקלים); פרגית (62 שקלים); כבדים עם בצל שרוף ושום קונפי (58 שקלים); קובה חמוסטה שעולה 62 שקלים ובשעה 12:00 כשהגעתי למקום כבר היה כתוב שנגמר; ומנה נוספת של פיתה עם קציצות, שעוד נתייחס אליה בהמשך.

מבחר התוספות שאפשר להוסיף לפיתה לא גדול וכולל טחינה, בצל סומאק, פטרוזיליה, משוויה וחריף. אפשר לקחת לבד חמוצים ואפשר גם להוסיף צ'יפס עם רוטב "טעים" בתוספת 18 שקלים.

אקה

אקה הוא מקום פצפון עם שני סיחי שווארמה דונר שמורכבים מצלעות בקר, בשר טחון, שומן כבש וצנוברים. חצי שעה לפני פתיחת המקום מתקבץ כאן תור של לקוחות קבועים שממתינים למנה. את הבשר אורזים בתוך פיתה לבנונית דקה, קלילה ואלסטית. לא לאפה, לא פיתה עיראקית, אלא מין טורטייה דקיקה שעשויה מ-80 אחוז קמח מלא ושאינה סופגת דבר, רק משמשת מעטפת לבשר.

בתפריט יש רק מנה אחת - דונר, בגרסת לאפה או בצלחת חד פעמית (64 שקלים). אפשר להוסיף תפוח אדמה קטן שמוקפץ בשומן אווז ומוגש עם איולי שום ורוטב ירוק ארומטי, ולהגיע למחיר של 82 שקלים. בלאפה מורחים סקורדליה, חריף ויוגורט טבעוני על בסיס סויה ואז מוסיפים עגבניות, עשבי תיבול, בצל סגול, נענע ובצל ירוק. אין חומוס או טחינה, כן אפשר להוסיף עמבה. המנה לא ענקית אלא בדיוק בגודל ידידותי, ויש בה טעמים עזים של בשר ותבלינים. התוספות שנכנסות ללאפה לא מתפרצות אלא נוכחות בשקט, מלוות את הטעמים העוצמתיים של הדונר.

אז מה יותר טעים - דה פיתה או אקה?

‏לטעמי, איכות של שווארמה נמדדת לפי 3 פרמטרים: הראשון הוא הבשר - האם הוא מגולף לחתיכות גדולות ועסיסיות או לשבבים קטנים? איך הוא מתובל, ועד כמה מורגש הטעם של הבשר עצמו? הפרמטר השני הוא הסידור של הפיתה, והשלישי והקריטי הוא השומן. יש שווארמות עם צ'אנקים גדולים של שומן, יש שווארמות שבהן רק מריחים את השומן, וישנן השווארמות הטובות ביותר, שבהן השומן נוכח בפיתה אבל לא מורגש בביס, כי הוא מתמזג היטב עם חתיכות הבשר. זה המצב בדונר של אקה - מרגישים את ההשפעה הטעימה של השומן על הבשר, אבל לא מרגישים אותו כשלעצמו בתוך המנה.

בשווארמה של דה פיתה היו צ'אנקים גדולים ולא לעיסים של שומן, אבל בבשר עצמו לא הורגשה בכלל ארומה של השומן הזה, כאילו השומן והבשר נפרדים. למעשה, הבשר היה יבש למדי. בנוסף, השווארמה של אסף גרניט חתוכה קטן קטן, אפילו לא בגילופים. אז מצד אחד, הבשר ממש נמס בפה, ואפילו לא צריך ללעוס אותו. מצד שני הוא נעלם לתוך התוספות, ונותר לא מספיק מורגש. באקה, לעומת זאת, השווארמה מגולפת בצ'אנקים גדולים ולעיסים, והבשר מורגש היטב בכל ביס.

מבחינת הפיתה - הפיתה של אסף גרניט נהדרת. היא גמישה וסופגת את כל התוספות, אבל אם לא אוכלים אותה מהר מספיק היא מתחילה להיקרע, בגלל כמות הנוזלים שמועמסים עליה. הביס טעים מאוד, עסיסי מאוד ומיוחד מאוד, אבל עובר בתור פיתה עם בשר יותר מאשר שווארמה. כשטועמים את הבשר לבד, אין בו הרבה ייחוד.

השווארמה של אקה לעומת זאת נחתכת לפרוסות עבות, ומורגש בהן טעם מצוין של צלייה. התיבול שלה מאוד חזק, קצת יותר מדי חזק, אבל באזורים שבהם הבשר שבלאפה פוגש את היוגורט - העוצמות מתעדנות ומתאזנות. הבשר של אקה מורגש בכל ביס, לעיס וכיפי ובחלק מהביסים גם פריך, והתוספות לא מפריעות אלא רק מדגישות את טעמי הבשר.

זה המקום להגיד שהשווארמות של אקה ושל דה פיתה שייכות לאסכולות שונות לחלוטין. אקה הוא דונר טורקי ודה פיתה היא שווארמה ישראלית, וזה מסביר לפחות חלק מההבדלים.

אז האם אפשר לוותר על ביקור בשווארמה של אסף גרניט?

התשובה היא חד משמעית לא - אבל דווקא לא בגלל מנת השווארמה. יש שם מנה אחרת שלטעמנו גנבה את ההצגה לחלוטין, וזו פיתה עם קציצות עגלגלות מבשר עגל עטופות בעלי גפן, שמתבשלות בישול ארוך בתבשיל ירקות. מין שילוב בין רטטוי יהודי לקציצות של בית ירושלמי בתוך פיתת ענן - מנה שכאילו מכניסה את כל ירושלים ואת כל מה שקבוצת מחניודה טובה בו לתוך כיס בצק עם מלא רוטב, מלא תיבול, מלא כיף. בשביל הפיתה הזו כבר שווה לבוא למקום במיוחד. היא עולה 62 שקלים, היא טעימה בצורה קיצונית ואין בשום מקום אחר מנה כזו.

דה פיתה. הדקל 3, ירושלים. ראשון-רביעי מ-11:29, חמישי מ-18:30. כשר

אקה. השקמה 6, ירושלים. ראשון-רביעי 12:00-21:00, חמישי 12:00-03:00. כשר