שירות עצמי והרבה סטייל: האסייתית הכי טובה בשרון מגיעה למרכז

החיים של המסעדנים בארץ לא קלים, בלשון המעטה. אחד האתגרים הגדולים שעומדים בפני מסעדות ובתי קפה בארץ, בייחוד מאז הקורונה, הוא נושא העובדים, יותר נכון היעדרם. כוח אדם בתחום השירות הוא בעיה מהותית, כך יעידו שלטי הדרושים הרבים שניבטים כמעט מכל מסעדה, בטח אם נפתחה לאחרונה. זו אחת הסיבות שיזמים רבים בוחרים להקים עסקים בשירות עצמי, וליתר לפחות את הצורך במלצרים. זה מוזיל את עלויות התחזוקה ומשחרר מעול הניהול והכשרת הצוותים.

הלקוחות כבר למדו להסתדר עם קיוסקים להזמנה עצמית, בעיקר ברשתות ומזללות מהירות, שם מבצעים הזמנה זריזה ללא אינטראקציה אנושית ומקבלים את אוכל לאחר מכן על גבי מגשים חמודים. במזללה האסייתית בבנג, למשל, שנפתחה לאחרונה בתל אביב, עושים את בצורה יעילה למדי, ועם לא מעט גרוב. עכשיו גם תושבי גני תקווה, עיר מגדלי המגורים, יכולים להינות מהבשורה: לא רק אסייתית חדשה ומגניבה, אלא גם בשירות עצמי. 

SAN מבית מוג'ו, האסייתית הנתנייתית, היא אולי רשת חדשה של מסעדות אסייתיות בשירות עצמי, אבל שום דבר באיך שהמקום נראה, מתנהג ומרגיש לא משדר את המילים "רשת" או "שירות עצמי". אלה יוצרות אווירה של מזון מהיר, לא יקר ופונקציונלי, אבל סאן היא שום דבר מאלה.

היא מתחבאת במרכז מסחרי בגני תקווה, בין לא מעט מגדלי מגורים. ועד כמה שזה נשמע משונה, זה כנראה המקום הכי מגניב שנפתח בארץ בשנה האחרונה, למרות שלא בטוח שהמילה מגניב מדויקת ומספקת. כי סאן היא גם מקום מלא סטייל, מעניין ומיוחד, שלא דומה לשום דבר אחר שאני מכירה. זו מסעדה שפשוט כיף להיכנס אליה, בלי קשר לאוכל.

עוד בחוץ מרגישים שיש פה משהו אחר. העיצוב והמיתוג, הריהוט ואזורי הישיבה הנעימים, חלקם עם ספות, אחרים בישיבה גבוהה מול מה שמתפקד בתור בר שהוא גם עמדה שממנה יוצאים המשקאות. יש גם אזור מקורה גדול לישיבה בחוץ הנהנה מאותה אווירה כיפית בדיוק.

למרות שאת האוכל מזמינים על גבי המסכים ואין מלצריות, יש מארחת וכמה עובדות שממתינות להציע סיוע למזמינים או בכל עניין אחר. וזה לא רק אוכל: יש פה גם קיר שלם עם מדפים קטנים מלאים במוצרים ממותגים בסגנון יפני מינימליסטי, מודרני ומלא הומור. מלא מרצ'נדייז שתרצו לקחת הביתה, החל מביגוד ותיקים, דרך כמו צלחות, כוסות, קופסאות אוכל ובקבוקי שתייה קלה, ועד מוצרי נייר, סבונים, מבשמי אוויר, נרות, בובות, מחזיקי מפתחות, מגנטים למקרר ועוד, הכל בווייב של חנות בוטיק בשכונת אמנים ביפן.

כשהאוכל מוכן מקבלים הודעת טקסט שקוראת לכם לגשת לחלון-דלפק שמצדו השני מטבח ענק. כל המנות מסודרות על גבי מגשי נירוסטה קטנים, האוכל מוגש בצלחות קרמיקה יפות, ממותגות או באריזות קרטון, והכלים מגניבים לא פחות מהמסעדה וכל מה שיש בה. בעמדת שירות עצמי יש סכו"ם, כוסות וברז עם מי שתייה, צלחות ורטבים למילוי חופשי. 

כמה ביסים שמיימים 

ואחרי כל ההתפעלות הזאת, איך האוכל? התפריט של סאן מחולק לקטגוריות. הראשונה שבהן היא ראשונות וחלוקה, ויש בה באנים, נאגטס עוף, טאמארי (כדורי אורז עטופים בטונה), פאני פורי, נאמס וגיוזה (49-78 שקלים). זה ממשיך עם 7 גרסאות של בוריטו סושי (69-72 שקלים); 15 רולים של סושי (55-72 שקלים); 2 מנות של פוקי (69-74 שקלים); 2 ראמנים (69 שקלים); 5 גרסאות שונות של לחמניות סאנדו באן (62-65 שקלים); מנות ווק עם אטריות  (69-99 שקלים); ומנות אורז כמו פרייד רייז (62 שקלים).

טעמתי בוריטו סושי שהיה פשוט מעולה עם טונה איכותית, איולי חלפיניו, טריאקי, חסה, כרוב, צנונית, בצל קראנצ'י ומלח וואסאבי (69 שקלים); לחמניית בריוש בשם סאנדו באן ממולאת בסביצ'ה סלמון מאוד טעים ברוטב עגבניות כוסברה עם חסה לליק, נענע ושקדים, שסיפקה לי כמה ביסים שמימיים ממש (65 שקלים) ואת סלט העוף המפורסם של מוג'ו, שהוא אחת ממנות הדגל של המסעדה. קוראים לו באנג באנג ויש בו חסה אייסברג, רצועות דקות של מלפפונים, עוף, כוסברה, רוטב בוטני ושומשום, בוטנים כתושים ושומשום (69 שקלים).

הביקור, האווירה, השירות וגם העיצוב והגימור והחשיבה על כל הפרטים הקטנים, כולל האריזה של האוכל שלא הצלחתי לסיים, פשוט גרמו לי להרגיש שאני לא בארץ אלא איפשהו בסקנדינביה, ארה"ב או אפילו ביפן. כמה מוזר היה לצאת החוצה ולגלות שאני בשכונת מגורים חדשה בגני תקווה, ליד סופר, חנות לתיקון טלפונים וסניפים של רשתות.

אם רק התמחור היה קצת יותר כיפי כמו המסעדה עצמה, בוודאי הייתי מסיימת את הכתבה הזו במשפט כמו הלוואי ובכל עיר ייפתח סניף של SAN. זה אמנם מרגיש ונראה מאוד פרימיום, וייתכן שאפשר להבין את המחירים הגבוהים כשרואים את ההשקעה שעשו כאן, אבל בשורה התחתונה די יקר בסאן, אבל זה כנראה החיסרון היחיד שלה.

מתחם צים אורבן, גני תקווה. 077-3034193. ראשון-שבת החל מ-12:00. לא כשר