זאת כנראה המסעדה עם התור הכי ארוך כרגע בתל אביב

בשבוע שעבר סיפרנו לכם עלסאקה בההחדשה - איזאקיה מביתמנטנטןשנפתחה באזור שוק לוינסקי. אחרי זה הגיעה הבשורה עלוואבישל דין שושני שחוזרת אלינו בשעה טובה כמסעדה קבועה; גם בעמק חפר יש ראמנייה חדשה בשםHayapaniשמחממת את מנועי ההרצה ובפלורנטין כולם עומדים בתור כדי להיכנס ל-Koko Nekoהחדשה.

Koko Nekoהיא ראמנייה קטנה, יפה, נעימה ומאוד מיוחדת. המקום פצפון, אבל יש בו שרפרפי עץ וגלופות יפניות על הקירות, מנורות נייר תלויות מהתקרה ושלט נאון אדום מגניב על הקיר. במטבח 8 עובדים (רובם יפניים) שלא עוצרים לשנייה. יש גם כמה שולחנות קטנים בחוץ וסביבם עיצוב מדליק ופשוט, שמצד אחד רואים את ההשקעה במיתוג המקצועי ומצד שני מורגשת גם נאמנות למקור היפני המינימליסטי.

התפריט קטן ומדויק ומציע 3 ראמנים - עם טופו, פרגית או חזיר: טונקצו ראמן עם צ'אשו חזיר קריספי, אטריות בעבודת יד, במבו שוט, ביצה, בצל ירוק ואצה (72 שקלים); שיו ראמן עם צ'אשו טופו, אטריות בעבודת יד, במבו שוט, תירס, ביצה, בצל ירוקושמן ארומטי (68 ש'קלים) וטורי פאייטן ראמן עם צ'אשו פרגית, אטריות בעבודת יד, בק צ'וי, כרוב, נבטים, ביצה ואצה (72 שקלים).

טעמנו כאן את הראמן טונקצו, שהיה יותר טעים מראמנים אחרים שיצא לי לאכול בישראל. עדין בטעמיו, לא אגרסיבי במרקם, בטמפרטורה נעימה ומזמין לאכול ממנו בכיף ועם ביצה מושלמת ואטריות כיפיות. במעמד ההזמנה אפשר לבחור את מידת החריפות שבה רוצים שהראמן יגיע, בטווח שבין 1-3 וזה מעולה.

למנה הראשונה אפשר להזמין סלט אטריות סובה, סלט צ'וקה או פטריות שיטאקי מוחמצות. יש גם מנה של שלישיית גיוזות צרובות והן מגיעות עם 3 מילויים שונים: בקר ורוטב קארי יפני (36 שקלים), עוף עם רוטב סויה שומשום בצד (34 שקלים) וגיוזה צמחונית במילוי ירקות עם רוטב סויה-שומשום בצד (35 שקלים). הגיוזה עם הבקר הייתה מעולה: קיפול ידני מושלם בבצק עדין ודקיק שעוטף מילוי רך ועסיסי.

יש גם מנת סובה מוצלחת מאוד: קערה של אטריות כוסמת נטולות גלוטן עם ברוקולי, נבטים, שעועית ירוקה, מלפפונים, כוסברה, אגוזי מלך ואדממה (69 שקלים). המנה מגיעה עם 2 קוביות של טופו קריספי מטוגן בבלילת פנקו, והטופו הזה רך כל כך שהוא כמעט נמס בתוך הציפוי. שום דבר שמזכיר את הטופו שאנחנו רגילים לקבל במסעדות אסייתיות בארץ.

והנה הגענו לגולת הכותרת: פנקייק סופלה יפני שמוגש עם קצפת. יש במטבח 2 אנשים שמכינים רק אותו, ועדיין, בכל פעם אפשר להוציא רק 8 מנות. זה אומר שאי אפשר להזמין את הפנקייק הזה עם שאר ההזמנה אלא רק כשתסיימו לאכול. המשמעות השנייה היא שכנראה תצטרכו לחכות לו לא מעט זמן אחרי שתסיימו את האוכל אבל כשהוא יגיע, תבינו שזה היה שווה, כי אין כזה פנקייק בשום מקום אחר בארץ. הוא עבה, פלאפי, גדול ובכל מנה מגיעות 2 יחידות. יש 3 גרסאות: עם מאצ'ה ושוקולד לבן, עם שוקולד חלב ותותים או עם דובדבני אמרנה וקרם אוסקה שהוא למעשה גבינת שמנת מתוקה ומוקצפת (48-52 שקלים). הבלילה ממנו עשוי הפנקייק מריחה כמו גן עדן עם ארומה קלה של מתיקות וביצים, והרוטב מאצ'ה שטעמתי היה מאוד מתוק, לא מתוק מהסוג היפני והמאוזן אלא מתוק מתוק, כמו שאוהבים בישראל.

את המקום הזה פתחו דודי אפריאט מפיצריית לה טיגרההפלורנטינאית השכנה, מיסאטו בכר, שנולדה וחיה ביפן עד שנישאה לישראלי והגיעה ארצה לפני 12 שנים, ושותפים נוספים. המקום החדש שלהם כבר הספיק לעורר המון עניין והם מאוד משתדלים לכבד כל אחד. זה מורגש בזמן הביקור במקום העמוס. לעמוד בתור פחות נחמד אבל לא בגלל התור דווקא. כל מי שעובר ברחוב ורואה את התור זורק לאוויר עקיצות כמו "כולכם עומדים בשביל המרק?" או "מחלקים פה כסף או משהו"? יש הרבה מבטים וגיחוכים וכולם דואגים לצלם את התופעה הבלתי נתפסת אבל בשורה התחתונה: מקום כזה מתוק לא נפתח כל יום. הראמן שמוגש כאן לא מתחכם, יוצא מהר ויש גם משהו מאוד נעים ומרגיע במקום; קצת כמו להיכנס למחילת הארנב של עליזה בארץ הפלאות ולמצוא את עצמך ביפן הישראלית, בקטע טוב של הדבר. אז אם אתם בוחרים להגיע, כדאי שתהיו סבלניים ותבואו מוכנים לעמוד בתור.

פלורנטין 5, תל אביב יפו. שני-שבת 12:00-16:00, 17:00-22:00. לא כשר