שחר של בוקר חדש

 בתחילת שנות האלפיים, הבראסרי ברחוב אבן גבירול בתל אביב הביא לישראל סגנון מסעדני שאי אפשר היה למצוא כאן קודם. זה לקח קצת זמן, אבל מאז נשבינו בקסם של ישיבה בתאים עם ספסלי עור, מלצרים במדים מעומלנים, אווירה דקדנטית ומנות שהן פינוק ונחמה. הבראסרי כבר נסגר, ולמרות שיש בארץ לא מעט מסעדות שספגו השראה מהמקור, הוא הותיר אחריו בתל אביב – על כל בתי הקפה, המאפיות והמסעדות המפוארות או הפשוטות שלה – ואקום של ממש. ולתוך הריק הזה נכנסה לאחרונה בכניסת בזק בראסרי בל עמי, החדשה של האחים ירזין.

היא ממוקמת בקומת הקרקע של מלון רספשן החדש מבית פתאל, בסמוך לכיכר דיזנגוף, ומעוצבת בסגנון קלאסי ומרהיב למדי. מרגע שנפתחה להרצה, אחרי שנתיים של בנייה, שיפוצים, הכנות והקמה, אי אפשר למצוא כאן כיסא פנוי כך שחייבים להזמין מראש או להמתין לא מעט. עבור האחים ירזין, שבאמתחתם אינספור מסעדות, רשתות מזון ומיזמי הסעדה שפעלו ועדיין פועלים בארץ, בל עמי היא הפעם הראשונה שבה הם נוגעים בעולם המסתורי של ארוחות הבוקר. גם הם עצמם מופתעים מעוצמות הרגש שהמיזם החדש מעורר בקרב התל אביבים והפודיז שכבר הספיקו להגיע.  

מסעדות טרנדיות כאלה, בייחוד אם נפתחו זה עתה, לרוב מעוררות בי תחושת מיאוס מראש. אבל פה נראה שההייפ הראשוני לא מעיד על ההמשך, ואחרי דרך מעיקה של למעלה משעה וחצי בפקקים, בל עמי הוכיחה שההשקעה והטרטור מוצדקים. ברגע שהמארחת הושיבה אותנו באחד הבות'ס העגולים שמשקיפים על המטבח העצום מצד אחד ועל החצר המוארת והשוקקת מצד שני, התיאבון נפל עלינו מיידית. זה גם בגלל התנועה האינסופית סביב. בל עמי הוא מקום מאוד חי ונושם, שעושה חשק להשתקע בנוחות ולא לרצות ללכת אלא רק לאכול עוד ועוד.

עם התפאורה, האווירה, והבר היפהפה, קשה שלא להיזכר בימי הזוהר של הבראסרי. עבור מי שהיה שם, זה בהחלט מסע נעים בזמן. עבור מי שלא, החוויה מזכירה את הבראסרי האחרון שביקרתם בו באירופה או בניו יורק, ואין הרבה דברים מהנים יותר מלהרגיש תיירים לרגע. לא רק אנחנו נשבינו בקסם החופשתי הזה, כי בשעות הבוקר של אמצע שבוע בל עמי הייתה כל כך עמוסה, שתהיתי האם בעצם כבר סופ"ש.

כרגע אפשר להגיע לכאן רק לארוחת בוקר ובראנץ' עד לשעות הצהריים המוקדמים. בסוף נובמבר יורחב ההיצע גם לארוחות צהריים וערב, וגם עליהן יהיה אחראי השף עידו אדרי, שהוביל בעבר את מסעדת מגזינו של האחים ירזין וכעת תפס את המושכות בבל עמי. אדרי מגיש כאן תפריט בוקר אטרקטיבי במיוחד לצד שלל מוצרי מאפייה שנאפים במקום. התפריט ממוקד, ואיכשהו את מוצאת את עצמך רוצה הרבה יותר ממה שאדם יכול להכיל. מטוסטים, דרך פנקייקים אלגנטיים, פרנץ' טוסט, ברד פודינג וכמובן מנות ביצים שישראלים אוהבים במיוחד. הבחירה היא קשה, ונראה שכמעט כל שולחן סמוך לא הסתפק בעיקרית אחת לסועד, לא רק אנחנו.

גורדון רמזי היה מאשר

למרות הפיתוי להתחיל בקוקטייל בוקר, פתחנו את הארוחה עם מיץ תפוחים וסלק (27 שקלים) חביב ויעיל וסלסלת מאפים ולחמים (54 שקלים) לצד סלט ביצים (32 שקלים) שהוגשו לנו באדיבות המסעדה. הסלט עצמו היה פנטסטי, מהסוג שעמוס בבצל שטוגן ארוכות ולוקח למחוזות האוכל היהודי. סלט ביצים כזה שהושקע בו זמן, עם חתיכות ביצים גסות, שפע פלפל שחור וגם חרדל, ובעיקר המון טעם. הוא הונח בכפות גדושות על סוג של באגט שנעשה במקום, ומשהסתיים עברנו ללחם מחמצת שמגיע ממאפיית לחם שרויטמן המצוינת ומוגש עם חמאה רכה וריבת תאנים.

המאפים שבסלסלה, בריוש קלאסי עם קצת סוכר גבישי, קרואסון רגיל וקרואסון שוקולד, היו החלק הפחות נוצץ של הפתיחה. לא כי לא היו טובים, אלא כי כשישראל מתמלאת בעוד ועוד בתי מאפה שמציעים מאפים צרפתיים מהטובים שאפשר למצוא היום באירופה, קשה להרשים עם מאפה בסיסי חביב אך שגרתי למדי. דווקא סקונס, למשל, שנדיר למצוא בארץ ופה מוגשים ברשימת המאפים שניתן להזמין בנפרד, אינם משולבים בסלסלה, וחבל.

החלק השגרתי תם עם הגעת העיקריות. הן אמנם נראות פשוטות על הנייר, אבל נעשו ללא פגם. בלטה במיוחד מנה שהומלץ לנו עליה של מקושקשת על בריוש (68 שקלים), שנראית אחת הסתמיות ברשימה. אלא שבמבחן הטעם היא הצליחה לגנוב את הרעם כמעט לכל מתחרה על השולחן. ביצה מקושקשת אוורירית ומצוינת, עתירת חמאה, שנעשתה ביד מיומנת והוגשה מהבילה על לחם בריוש צלוי מצוין שקצת הזכיר חוויית אכילה של לחם תירס מתקתק.

גורדון רמזי אמר פעמים רבות שטבח טוב נבחן ביכולת שלו להכין ביצה, בדגש על מקושקשת. היא צריכה לזוז ללא הרף על המחבת, להכיל מספיק חמאה, ולהיות מוגשת בנקודה מדויקת. בבוקר שבו ביקרנו בבל עמי הטבח שלנו היה עובר גם את המבחן הקשוח שלו ללא צל של ספק. זו הייתה מנת פתיחת בוקר שעלתה על הציפיות. לצדה הוגשה צלחת של ירקות פריכים וטריים עם שמן זית ולימון שהיה קשה להפסיק לנשנש. ביקשנו להוסיף מאופציות מנות הצד גם אבוקדו (18 שקלים) שהתמחור שלו פחות מזמין, אבל הגיע מתובל היטב והחמיא מאוד לביצים ולבריוש.

הבאים בתור היו הטוסטים – טוסט בל עמי (70 שקלים) המבוסס על לחם מחמצת עם גבינת גרוייר, בשמל גבינות וריבת בצל וקרוק מסייה (78 שקלים) הנבדל מרעהו עם תוספת של האם וחרדל. טוסט הגבינות שנושא את שם המקום היה ללא ספק מגולות הכותרת של ארוחת הבוקר כולה, וכזה שלא כדאי לפסוח עליו גם אם אתם חושבים שטוסט אתם יכולים לתקתק במטבח בבית. זה נכון בעיקרון, אבל לא טוסט כזה. מדובר בפצצת אומאמי עם אחוז גבינות מדויק ושילובים מצוינים שגורמים לך לתהות למה את נהנית באופן כל כך מוחשי ועמוק ממאכל כל כך פשוט. מעליו גוררה גם שפע פרמזן, שלא יחסר, ובסמוך הוגש סלט ירוק מושקע שנראה קצת כמו עציץ פורח. היו בו עלי אנדיב, חסות פריכות, תפוחים חמצמצים ורוטב מרענן ומוקפד. לרוב מנות צד כוללות בקושי כמה ירוקים שטופים ועגומים. בבל עמי גם התוספות, שכל תפקידן להוות אלמנט לכאורה שולי וקטן ליד העיקר, עומדות ברף.

אל מול טוסט בל עמי, מנת הקרוק מסייה התבררה ככבדה קצת יתר על המידה. אין שום דבר קליל בשילוב של בשמל, האם וגרוייר, כך שאולי אפשר היה לצפות זאת מראש. זאת בהחלט לא מנת חובה לטעמי, ודאי שלא ביחס לאחרות. כמו רושטי סלמון מעושן (74 שקלים), למשל, שמגיע לצד ביצה רכה, גבינת שמנת, צלפים וסלמון כבוש בנתחים בשרניים ועבים יחסית, שמותירים תחושה של כבישה במקום והשקעה באורח. אותה לביבה גדולה, שאפשר למצוא לה שלל גרסאות בעולם, נעשית כאן באופן קצת יותר דק וקליל מאשר הנהוג בניכר. בשילוב עם גבינת שמנת טובה וקצת סלמון וצלפים, זאת מנת בראנץ' מהנה וטעימה מאוד, בייחוד אם עומס הלחמים שמסביב קצת גדול עליכם.

מגיעה בול לעונת הבראנצ'ים

יצאנו להפוגת אספרסו (14 שקלים) והרהרנו האם להמשיך לקינוח או להפסיק בשיא. אלא שהאווירה כאן היא בדיוק כזאת שגורמת לך לרצות להמשיך לעוד, גם עם תחושת שובע מובחנת. ככה זה כשהכל כל כך מוצלח ומוקפד.

גם התמחור בסך הכל נוח, לרוב ולא חוצה כמעט את רף ה-70 שקלים למנה ותוספת (זו גם אחת הסיבות שארוחות בוקר אהודות כל כך כבילוי במסעדה). אז בשקלול הנתונים, החלטנו ללכת לסיום על אחת ממנות הדגל – פנקייק (66 שקלים). אמנם גם המתחרה שלו, פרנץ' טוסט בליווי הדרים, נשמע מפתה, אבל הפנקייק שנחת על השולחן הצדיק את קיומו כבר מרגע ההגעה.

השנים האחרונות ותרבות הרשתות החברתיות גרמה עוול של ממש לפנקייקים. מרוב רצון לצבעוניות, גימיקים וטרנדים, כבודו של הפנקייק הקלאסי נרמס לטובת פנקייקי עננים עצומים, תוספות מחרבות חוש טעם ומה לא. בבל עמי, לעומת זאת, מציעים פנקייק כמו שפנקייק אמור להיות. יחידה אחת, עבה בצורה מספקת, אוורירית למופת, ומעליה קוביית חמאה עם קצת מלח גס וליד סירופ מייפל מצוין, קרם שנטילי, אם חסרה לכם משום מה עוד קצת מתיקות, ופירות יער טריים. זה היה קינוח מאופק ואלגנטי שיכול להיות גם ארוחת בוקר מושלמת אם אתם פותחים את היום בביס מתוק. פנקייק במרקם מעולה ופרזנטציה מדויקת, ואיזון טעמים קולע בין מתיקות למליחות נעימה.

החשבון התמהמה, ותוך כדי התשלום סיפרו לנו שהרבה ממי שהגיעו לכאן בפעם הראשונה כבר הספיקו לחזור לסיבוב שני ושלישי. במקומות אחרים זה מעורר תמיהה. בבל עמי מלאת הסטייל זה בהחלט מובן. זה לא סוד שברגע שנגמרת עונת הרחצה מתחילה בישראל עונת הבראנצ'ים. אין דבר חביב עלינו מרגע שהטמפרטורות מתמתנות מלצאת לארוחת בוקר מפנקת. ובל עמי נכנסת בתזמון מושלם וסתווי למשבצת של אחת מארוחות הבוקר והבראנץ' הכי טובות שיצא לי לפקוד בשנים האחרונות. היא מציגה שילוב כוחות מסעדני ומלונאי מרשים שהוליד את אחד המיזמים הכי מסקרנים שנפתחו בשנה החולפת. ומעבר לכך שזה מקום שניכר כי עבדו עליו מיטב המקצוענים, במבחן התוצאה כל פרט שיוצא את המטבח פה, לפחות עד כה, לא מאכזב. וכך גם השירות הקשוב.

יש עוד מה לחדד, ובהחלט מסקרן לראות האם המסעדה תמשיך לספק את הסחורה מבחינת אוכל ואווירה גם כששעות הפעילות יורחבו והמשקל יעבור משעות הבוקר לשעות הצהריים והערב.

בינתיים, המוניטין שהמקום הזה צבר בזמן המועט מאוד שהוא קיים הרבה מעבר למוצדק. למעשה, הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות לעצמכם זה לבדוק מתי יש לכם בוקר פנוי לברוח מהעבודה והמחויבויות ולהגיע לכאן לטוסט, פנקייק, מקושקשת על בריוש וקפה איטלקי מריר או איזה בלאדי מרי לפתיחת היום. אני אישית כבר מחפשת תירוץ להגיע לכאן שוב.     

Bel Ami, בן עמי 14 תל אביב. ראשון-שבת 08:00-12:00. לא כשר