הלנה היפהפייה

המעברים בארץ מהירים וחדים. נראה שזה תמיד היה כך, אבל חווינו את זה ביתר שאת בשבועות האחרונים. רגע אחד כולנו בתודעת מלחמה וחרדה קיומית ורגע אחרי במין אופוריה של הבלחות תקווה שאולי עוד יכול להיות פה בסדר. על הגל הנעים הזה, שאת אורכו לא יכול אף אחד לחזות, רכבנו אל עבר אחד המיקומים היפים ביותר שיש למדינה להציע: נמל קיסריה ההיסטורי.

זה כמעט לא הוגן כמה שיפה פה. הגלים המתנפצים בעוצמה פוגשים את ההיסטוריה המפוארת של הנמל המשוקם, רקע פוטוגני לצילומי חתן וכלה שמתקיימים כמעט בכל פינה ומזכירים ששום דבר אינו מושלם. בייחוד אם תיכנסו בטעות לפריים של זוג שחוגג את יומו הגדול.   

עד כדי כך יפה כאן, שכמעט לא משנה מה יגישו לנו לאכול כי כלום לא יכול להתחרות בעוצמות של הטבע. לכן מסעדות או בתי קפה שפועלים בפריים לוקיישנים כל כך מרשימים הם כמעט תמיד מלכודות תיירים, ואיש לא מצפה בהם ליותר משולחן עם נוף שרואים ממנו ים ומקסימום כמה מנות אוכל סבירות במחיר מופקע. במובן הזה הלנה בנמל הוותיקה תמיד הייתה יוצאת דופן. כבר למעלה מ-20 שנה שהמסעדה הזו קיימת, ומאז שנפתחה שאפה להיות הרבה מעבר למסעדת נוף סטנדרטית ובינונית.

התפריט פה עונתי, וחלק ניכר ממנו מתבסס על דגים ופירות ים מקומיים או מיובאים. על האוכל – שכולל הרבה מנות מקוריות ולא שגרתיות וגם הרבה קלאסיקות של מסעדות תיירים – אחראי מאז ומתמיד השף עמוס שיאון, טיפוס שאוהב לעבוד במטבח ולא על המרקע. מרבית השולחנות, לפחות בביקור הזה שלנו, היו של משפחות גדולות, כיאה לתקופת החגים. כך שהנוכחות של פיצות, פסטות ואפילו כמה מנות ילדים בסיסיות בתפריט פה היא מעבר לרצויה והגיונית.

על רקע השקיעה, שהתחילה מוקדם משציפינו עם התקרבות שעון החורף, פתחנו עם כוס יין לבן (44 שקלים) פירותי וקליל שנעשה ביקב בר מאור בשיתוף עם המסעדה. היין, שנקרא שרקייה ומשמעותו רוח מזרחית עזה שנושבת בעיקר בעונות המעבר, התכתב בצורה כמעט פיוטית עם העונה והרוח שהחלה לנשב בחוץ.

הזמנו סלט פשוט של עגבניות תמר פרוסות שהגיעו עם בצל מוחמץ ביין, אבן יוגורט מגוררת, צלפים ושום קונפי (52 שקלים). לא היה בסלט הזה שום דבר מורכב או מרתק מדי, ולמרות ריבוי רכיבים עזי טעם יחסית כמו צלפים, בצל מוחמץ או אבן יוגורט, הביס המשולב שנוצר היה מאוזן, שקט ונעים.

אותו איזון נעים ומעודן המשיך גם למנת פתיחה של קרפצ'יו טונה אדומה (76 שקלים) שקיבלנו באדיבות המקום. פרוסות טונה טריות שנכבשו קלות בסלק וערק והוגשו עם טוביקו שחור וסורבה חזרת. הדג עצמו, גם לנוכח הטעמים החזקים שהייתם מצפים להם מהרכב הרוטב, נותר מאוד רגוע. רק סורבה החזרת העוקצני יצר אפקט חריף, עוצמתי ומצנן שהשתלט על המנה. דגים נאים וסורבטים הפכו שילוב נפוץ במסעדות שף, אלא שיש לטעמי מנות אחרות בתפריט פה שאולי טרנדיות פחות אבל מספקות יותר.  

אחת מהן היא קלמארי סגול צרוב על הפלאנצ'ה (68 שקלים), אולי צלחת בנאלית בתיאורה אבל כזו שהתבררה כמנת הפתיחה הטובה ביותר, בייחוד לאור האינטליגנציה שהפגינו הרטבים שלה. הרטבים כללו קומבינציה שהיא קצת הודית וקצת ים תיכונית של לימון כבוש, שום, עלי זעתר ולאבנה חמצמצה שמעליה סחוג מבוסס הל וג'ינג'ר. נוצר מטבל כל כך עסיסי וממכר שהמשכנו לנגב אותו גם עם קצות הפיצה שהגיעה בהמשך. קלמארי על הפלאנצ'ה היא לכאורה מנה מאוד פשוטה ומוכרת, אבל פה היא קיבלה גרסה חדשנית ומהנה, בייחוד עם הסחוג שהיה פצצת טעמים ארומטית.

המשכנו לפיצה פפרוני ופטריות (78 שקלים). הפיצה של הלנה מבוססת על בצק דק ופריך יחסית, והיא הגיעה עם מוצרלה, פפרוני טעים, חתיכות של פטריות פורטבלו ושימג'י צלויות וקצת עלי ארוגולה רעננים מעל. מסעדה שבמהותה היא מסעדת שף המתמקדת במנות דגים יכולה להגיש פיצות כדי לצאת ידי חובה לקהל הילדים שמגיע לכאן. אבל בהלנה זה לא הרגיש הסיפור. הפיצות כולן מוקפדות, מנומקות ברמת התוספות ובהיגיון הקולינרי שמאחוריהן, ומרגישות מושקעות כיתר המנות כאן, גם אם לא מדובר בבצק מורכב של פיצה נאפוליטנית שיוצאים עבורה במיוחד מהבית. זאת בהחלט פיצה שמצדיקה את נוכחותה בתפריט של מקום כזה, ובעיקר כזו שכיף לזלול. 

המנה שלא כדאי לפספס

המנות עד כה היו בהחלט טובות, אבל לא בלתי שגרתיות. שתי המנות העיקריות, לעומת זאת, הן לחלוטין החלק שגנב את ההצגה. יש מסעדות שאפשר ואפילו רצוי לפסוח בהן על החלק העיקרי ולהתמקד בפתיחים מגוונים. בהלנה בנמל, לטעמי, כדאי לכל הפחות לטעום מנה עיקרית אחת מהמבחר.

אנחנו הלכנו על מנת דג לברק שלם ומטוגן (148 שקלים) שהוגש לצד שפע רוטב באטר מסאלה הודי קרמי ומשיי, לחם נאן וסלט חמצמץ של שומר, רימונים ועלים ירוקים. אין מהנה כמו להרכיב לעצמך נגיסות עסיסיות מהמנה הזו, לבצוע נאן בשרני, למלא אותו בדג שטוגן לפריכות נהדרת ולצקת מעליו רוטב עשיר וקצת עלים ירוקים שמוסיפים רובד טעמים ומרקמים לחגיגה. נוצר כאן ביס מספק במיוחד שכל רכיביו מצוינים, אבל השילוב ביניהם מרים את המנה הזאת לרמה גבוהה אפילו יותר. אם אתם חובבי דגים מטוגנים (ולא חוששים מלתפעל דג שלם ולא קטן בכלל שצריך לפלט מעצמות) וטעמים הודיים שלא חוצים את גבולות הגזרה החריפים או העזים מדי, זאת צלחת שהיא כיף צרוף.

העיקרית השנייה, גרסת המקום לסטייק ברוטב פלפלת קוניאק (176 שקלים), הייתה טובה אפילו יותר. כמעט ואי אפשר למצוא במסעדות בארץ סטייק ברוטב פלפלת קלאסי, אולי לאור השילוב האנכרוניסטי למדי של בשר ורוטב שמנת. אלא שכאן הסטייק מבוסס על טונה אדומה, והמפגש בין הדג לרוטב יצר מנה שאי אפשר היה להפסיק לאכול.

הדג נצלה בגריל פחמים וצופה מכל צדדיו בקראסט דומיננטי של פלפל שחור גרוס. הוא נותר ורדרד למופת בחלקו המרכזי, והונח מעל רוטב עשיר וממכר להחריד של שמנת, ציר בקר וקוניאק מתקתק. לצד סטייק הדגים המופתי נחו צ'יפס תפוחי אדמה עבים ומשובחים על קליפתם. הם נעשים במקום כמובן, ונהנים גם הם מטבילה טובה ברוטב הפלפלת המתקתק והאלגנטי. אם יש מנה אחת שלא רצוי לפספס כאן במידה שהיא מוגשת – זאת המנה. מחירה אמנם גבוה, ומתקרב לאזורי ה-200 שקלים, אבל מדובר בסטייק שיכול לספק בקלות זוג סועדים כמנה עיקרית לחלוקה. בשביל מנות כאלה יוצאים לאכול במסעדה.

סיימנו את הארוחה עם סורבה קליל (46 שקלים), כי באמת שאי אפשר היה להכיל עוד אוכל. כדור סורבה מנגו וכדור סורבה פיסטוק סיציליאני, שתי גלידות שנעשות במקום והיו סגירת פינה מתוקה, ראויה ונעימה. בייחוד סורבה המנגו העונתי, שהיה המרענן יותר מבין השניים.

הקינוח הזה היה הסיום לארוחה הטובה ביותר שאכלנו בהלנה בנמל בשנים האחרונות. ומדובר במקום שכבר ביקרתי בו בעבר, שלא במסגרת המדור, אי אילו פעמים. זאת תמיד הייתה מסעדה שמתעלה על פני האתגרים שהנוף מחוץ לחלונותיה והאזור התיירותי המאתגר מכתיבים לה. וזה כשלעצמו לא עניין של מה בכך. אבל הפעם, משהו בתפריט המעודכן, במנות המדויקות, ובייחוד בסטייק הטונה החלומי, הוביל לכך שהארוחה כאן הייתה יוצאת מגדר הרגיל. אולי גם לשקיעה היפהפייה שבחלון ולהצהרות על סיום המלחמה היה חלק בחוויה החיובית. מי יודע.

יש כאן בהחלט גם נקודות לשיפור, בעיקר באגף השירות והאווירה, שלעתים מרגישה קצת כמו חופה בגן אירועים ולא מסעדת שף יוקרתית. אבל הגליצ'ים הקטנטנים נשכחים אל מול דגים ברמת עשייה כל כך טובה, שמוגשים עם תועפות מחשבה ורצון לדייק, גם אחרי 20 שנות פעילות.

הארוחה כאן מעידה שמדובר במקום שלא חושש ללכת קדימה עם הזמן ובמקביל להביא לקהל שלו את מה שהוא מחפש והגיע עבורו, בלי לאתגר במכוון מכל חזית אפשרית. השילוב הזה, שהוא נדיר לכשעצמו ומעיד על צניעות ובמקביל על הבנת המקצוע, יחד עם הנוף המטמטם שיצר הטבע, הופך את הלנה בנמל לאחת הכתובות הכי נכונות ומדויקות לארוחה מיוחדת שאפשר למצוא בארץ.

זאת מסעדה שמשלבת בין אוכל ברמה גבוהה, בייחוד אם אתם חובבי מסעדות דגים משודרגות, למיקום שאין שני לו, ומתחרה עם כמה מהלוקיישנים הכי מרהיבים בעולם. ואם אחרי אכזבות מובנות ממסעדות חוף יקרות שפזורות ברחבי הארץ וגובות הון אתם לא משתכנעים מההצהרות על החוויה הנוכחית בהלנה בנמל, קפצו לשבת על הבר שמשקיף לים הפתוח עם צלחת סטייק טונה וצ'יפס וכוס יין טובה, ותצאו הרבה יותר משוכנעים.      

הלנה בנמל. בווייז: הלנה נמל קיסריה. הזמנת שולחן באתר המסעדה