לחגוג את ט"ו בשבט עם עץ ממוחזר

זוכרים את הסיפור על העץ הנדיב? הילד בא אל העץ, לקח ממנו עוד ועוד – "והעץ היה מאושר". במשך מאות אלפי שנים היחסים בין בני האדם לצומח סביבם היו יחסים הדדיים של דאגה והערכה. עדויות של אנתרופולוגים שחקרו ציידים-לקטים מגלות לנו כיצד הם ראו את העצים כשותפים, כחשובים ואפילו כבעלי נפש. ואולי גם מבלי להתגלגל אל סיפורי ילדות או ארצות רחוקות - נוכל למצוא במוחנו איזה זיכרון מיוחד שבו ראינו, לא רק בעינינו אלא גם דרך הלב - עץ. רגע שבו היינו בטבע והטבע היה בנו. ואהבנו אותו בדיוק כמו שהוא. מבלי לשנות דבר. 

הרגעים המיוחדים הללו הופכים נדירים יותר מדור לדור, משנה לשנה. כאשר אנחנו כחברה נוקטים באמצעים שונים כדי להתרחק מהטבע, להתבצר בערים ולהעלים עין מכריתת היערות המסחרית. אמנם יצרנו מגוון חוקים שמטרתם להגן על היערות, למנוע הידלדלות עצים ולאפשר את שיקומם, אולם כיום כ-15 עד 30 אחוז מהעצים בתעשייה מגיעים ממקורות לא חוקיים. בחמישים השנים האחרונות נעלמו מעל 17 אחוז מיערות הגשם באמזונס. אזורים שנכרתו בצורה לא אחראית ולא מאפשרים שיקום. אזורים שבעבר תרמו לטיהור האוויר שכולנו נושמים. אזורים שהיוו בית לאלפי בעלי חיים ואבן יסוד בבניין התרבות המקומית בכפרים וקהילות. מיותר לציין כמובן שברוב המוחלט של המקרים אנשי המקום הם לא אלו שזוכים ליהנות מרווחי תעשיית העץ. 

הנושא המורכב הזה זכה לשם המכובס: "בירוא יערות".  אם לא שמעתם את המילה "בירוא" קודם, אתם בחברה טובה – חיפוש בגוגל מגלה שמשמעותה היא: פינוי שטח על ידי עקירת העצים שבו; אבל כשאומרים את זה ככה - זה נשמע כמו משהו שאשכרה צריך לקחת עליו אחריות. וזו אחת הסיבות שאנחנו משתמשים במונחים עמומים ומוזרים. כי זה קצת יותר קל. 

אם זה לא מספיק, ממש מתחת לאפנו נולדה לה תעשיית רהיטים שבדומה לתעשיית האוכל המהיר או האופנה המהירה - מייצרת "רהיטים מהירים". זאת במטרה להנגיש רהיטים זולים ומודרניים לקהל הרחב. הבעיה מתחילה כאשר הרהיטים הזולים נשברים, נסדקים ונהרסים אחרי זמן קצר, ומחייבים את הצרכנים לזרוק אותם ולקנות חדשים במקומם. בוודאי שמעתם על "שידת המוות" של איקאה, אשר הצטברו עדויות רבות של אנשים על כך שהיא נפלה על ילדיהם והובילה למותם. שלוש משפחות אמריקאיות הגדילו ותבעו את החברה על כך ובסופו של דבר הגיעו להסדר טיעון במסגרתו חולקו בין המשפחות 50 מליון דולר. לזה מצטרף עוד נתון מטריד לפיו באמריקה בלבד, בכל כ-30 דקות מובהל ילד למיון עקב נפילת רהיט. 

חוסר היציבות והאיכות הירודה של תעשיית הרהיטים המהירים לא פוגעת רק בציבור ובטבע אלא גם בתעשיות המקומיות, במפעלים וחנויות קטנות יותר אשר בשל עלויות הייצור לא מצליחות להגיע למחירים תחרותיים.

לכבוד ט"ו בשבט החלטנו לפרגן לחמישה עסקים ישראליים שלגמרי עושים את זה נכון. עובדים עם עץ ממוחזר ומהווים אלטרנטיבה אמיתית לבעיה:

היום קל יותר מתמיד לשאול את השאלות הקשות. לדרוש רמה מסוימת של ביטחון, של יציבות, של שימור, של דאגה לכדור הארץ ולעצמנו. קל יותר לבחור אחרת. ובמיוחד היום, בט"ו בשבט, הרי הוא חג האילנות. ומגיע להם שנחגוג איתם. 

אם אתם מתעניינים בקיימות ושמירה על הסביבה מוזמנים להצטרף לקהילה הפייסבוק - חיים מקיימים.