תחקיר: בריאות הישראלים אחרי שנתיים של מלחמה

שנתיים חלפו מאז טבח 7 באוקטובר 2023 ופרוץ המלחמה, והציבור הישראלי כולו מתמודד עם מציאות טרופה שאין לה אח ורע. אלפי הרוגים, עשרות אלפי פצועים, מאות חטופים, שחלקם טרם שבו, ומיליוני אזרחים שנחשפו לטראומה יום-יומית. כל אלה יצרו שבר בריאותי עמוק, שכדאי ורצוי לשים אותו על השולחן – ולו רק כי הוא משפיע וישפיע בהכרח על חיי הבריאות התקינים של כולנו. הנתונים המעטים שגופי הבריאות במדינה הספיקו לאסוף ולנטר תחת אש מציירים תמונה עגומה, ובשנתיים האחרונות נרשמת עלייה דרמטית במחלות כרוניות, באירועי לב, בצמצום הפעילות הגופנית, בהשמנת יתר ובבעיות שינה. נוסף לכך, המצוקה הנפשית חוצה מגזרים: שיעורי דיכאון, חרדה ותסמיני PTSD גבוהים פי כמה ביחס לתקופה שקדמה למלחמה.

>> מה עשו שנתיים של מלחמה לבריאות הציבור בישראל: כל הנתונים

סקר שפורסם לאחרונה על ידי מכבי שירותי בריאות מצביע כי 43% מהחולים הכרוניים דיווחו על החמרה במחלתם במהלך השנתיים האחרונות. זוהי עלייה עקבית: חצי שנה לפרוץ המלחמה הנתון עמד על 34%, ובאוגוסט 2024 כבר על 43%. עם פרסום הסקר אמרה מנכ"לית מכבי שירותי בריאות סיגל דדון-לוי: "במציאות שבה אנו חיים ישנה השפעה על מצב הבריאות הנפשי והפיזי שלנו. הסקר מציג תמונת מצב על בריאות הציבור כפי שהציבור תופס אותה. דווקא בתקופה זו, ההקפדה על אורח חיים בריא, טיפולי רפואה מונעים ובדיקות שגרתיות קריטית לשמירה על הבריאות ולחיזוק החוסן האישי".

"ישנו קשר ישיר בין סטרס וטראומה לאירועי לב", מסביר ד"ר ישי סקלי, מומחה בקרדיולוגיה וברפואה פנימית ביחידה לטיפול נמרץ לב במרכז הרפואי תל-אביב. "אנחנו יודעים לומר שיש קשר גם ישיר וגם עקיף בין סטרס נפשי למחלות לב בכלל ולמחלת לב איסכמית, שיכולה להוביל לאוטם שריר הלב, ובכך להתקף לב, והנתונים הללו מגובים בנייר עמדה של איגוד הקרדיו האמריקאי לשנת 2021. נוסף לכך, אנחנו יודעים שיש גם מחלת לב ספציפית אחת שרואים עלייה בהישנותה והיא קשורה קשר ישיר לסטרס ולמתח. מחקר מאסותא אשדוד של פרופ' אלי לב הראה בבירור עלייה בתסמונת בזמן המלחמה. המחקר נועד לבדוק אם יש עלייה בשכיחות תסמונת הלב השבור מאז 7 באוקטובר ובהשוואה לפרק זמן מקביל בעבר. המחקר מצביע שישנה עלייה של כמעט פי שניים בשכיחות התסמונת מאז תחילת המלחמה, והעלייה נצפתה בכל הארץ.

לדברי ד"ר סקלי, ישנה עלייה בכמות הצנתורים האבחוניים, המעידה על עלייה בתסמונת הלב השבור בישראל. בממצאי הרישום לצנתורי לב משנת 2025 שפרסם משרד הבריאות, בהובלת ד"ר אורית בלומנפלד, הנתונים מצביעים כי בחודשים אחרי תחילת המלחמה נצפתה עלייה משמעותית בכמות הצנתורים האבחוניים ולצידה ירידה בצנתורים הטיפוליים, מה שמסביר בהכרח עלייה בתסמונת הלב השבור. "התסמונת היא חיקוי מדויק של התקף לב וכדי לאבחן אותה יש לבצע צנתור מאבחן. נוסף לכך, מחלות לב מלוות בגורמי סיכון נוספים, כגון יתר לחץ דם, עישון או סוכרת. כשנמצאים בסטרס מתמשך כמו במדינת ישראל, לחץ הדם עולה יותר, מעשנים יותר, השימוש באלכוהול רב יותר, ובאופן עקיף נוצרת עלייה בתחלואת הלב".

"המצב הארוך והקשה של הסטרס זירז התפתחות של מחלות מסכנות חיים, ואחת המחלות הקלאסיות היא תסמונת הלב השבור", מוסיף פרופ' איתמר רז, מומחה ברפואה פנימית, "הגורם לתסמונת היה בעיקרו מצב הסטרס, שמביא לעלייה גדולה של רמות הקורטיזול בדם ובכך לתסמונת שיברון הלב בעיקר אצל נשים. הן חוו את התקופה הקשה בחזית, ראו הרוגים, אנשים אבודים, עסקים שפשטו את הרגל. קורטיזול גבוה בדם פירושו עלייה חדה ברמות הסוכר ובלחץ הדם וסיכון מוגבר לאירועים לבביים ומוחיים. המצב הארוך והקשה של הסטרס זירז התפתחות של מחלות מסכנות חיים".

האם יש דרך להימנע?

ד"ר סקלי: "לצערי בישראל אנחנו בכלל לא 'מגרדים' את פוטנציאל המניעה. אנחנו פחות משקיעים במניעה כעם ובלי קשר למלחמה, גם בהנחה שהמצב פה היה כמו בסקנדינביה. יש לעסוק במניעת מחלות לב וכלי דם ולסגל אורח חיים נכון שכולל הימנעות מוחלטת מעישון, הקפדה על תזונה בריאה, בדיקות שגרתיות של לחץ דם סוכר וכולסטרול. זה נכון תמיד וזה נכון שבעתיים בתקופה זו. אני ממליץ להשתמש בכל הכלים שקיימים בתחום הזה, ואני מתכוון בעיקר לייעוץ רגשי פסיכולוגי בסיסי, פשוט לבוא לדבר עם מישהו ולפרוק את המצוקות. אני לא מרחיק לכת לכיוון תרופות, אבל כן להתחיל מהתערבות פסיכולוגית רגשית בסיסית".

פרופ’ איתמר רז, מומחה לסוכרת ויו"ר המועצה הלאומית לסוכרת לשעבר, מסביר את השלכות המלחמה על איזון הסוכרת בציבור: "מטופלים הפסיקו להגיע לבדיקות שגרתיות, דחו טיפולים, חלקם זנחו את שגרת החיים הבריאה, והתוצאה היא התפרצות והחמרה של מחלות שהיו בשליטה. היום אנחנו רואים יותר סיבוכים, יותר אשפוזים ויותר מקרי מוות שהיה אפשר למנוע.

"מלחמה היא גורם בולט לפגיעה נפשית ופיזית קשה של כלל הציבור כתוצאה מדחק נפשי קשה. כבר בתקופת מגפת הקוביד ראינו שאנשים שסובלים מהשמנת יתר או מסוכרת קשה נפגעו כפליים מהמחלה. אומנם הרקע לסטרס היה אז זיהום ויראלי, אבל הוא גרם לפגיעה קשה ביכולתם לשמר את המצב הבריא והיציב שלהם לאורך זמן. ההחמרה התבטאה בעלייה ברמות הסוכר בדם ובגליקוליזציה של הסוכר בדם - ממוצע הסוכר הנדבק לכדוריות הדם לאורך שלושה חודשים (A1C). בהשמנה, ויותר מכך בסוכרת, הפגיעות הן הרבה מעבר לרמת הסוכר בדם. העלייה היא גם בפגיעות בריאותיות נוספות שאופייניות למתמודדים עם המחלות: עלייה בלחץ הדם, הפרעה בשומני הדם, עלייה באירועי לב ושבץ מוחי. נצפתה גם עלייה באחוז הסובלים מירידה בראייה, התדרדרות תפקוד הכליות ועלייה בקטיעת גפיים".

פרופ' רז מחדד ואומר שתקופת מגפת הקוביד נבדלת מתקופת המלחמה בכך שרמת הסטרס של הציבור עלתה ובעיקר נשארה כזו לאורך חודשים רבים. על פי ההערכה, ובסיוע פרופ' יבגני מרזון, מנהל המחלקה לרפואה מנוהלת, לאומית שירותי בריאות, מספר המקרים החדשים עם סוכרת עלה, רמת הסוכר בדם עלתה בערך ב-20% אחוז, וגם רמת ה-A1C עלתה בערך באחוז אחד, "וצריך להבין שזה המון. במלחמת חרבות ברזל הייתה פגיעה קשה מאוד באיזון הסוכרת".  

האם יש קשר בין סטרס לסוכרת?

"יש קשר חד-משמעי בין סטרס לסוכרת, ומחקרים מהעבר מראים שפוסט-טראומה ומחלות פסיכיאטריות מעלות את הסיכון לחלות בסוכרת פי 4-2. ב-1996 הוצאנו נייר של האגודה הישראלית לסוכרת, שהתקבל בהמשך על ידי בית המשפט בישראל, שקבע שמצב של סטרס יכול לגרום להתפתחות סוכרת חדשה ובוודאי יכול להחמיר סוכרת קיימת. זאת ועוד, מצב סטרס מתמשך גורם בוודאות להזנחה באבחנה ובטיפול בסוכרת - חלק גדול מהמטופלים הזניחו את הטיפול השגרתי משום שהיו עסוקים בדברים קריטיים כמו פציעה, אובדן קשה ושכול. אלה אירועים שגורמים לניתוק ולחוסר הקפדה על הטיפול. טיפלתי באנשים שסבלו מפגיעה נפשית קשה על רקע המחלה, והיכולת שלי להביא לאיזון טוב הייתה מוגבלת עקב החוויות שהם עברו במלחמה. הם היו חלשים בנפשם או בגופם והיו מועדים הרבה יותר למשברים ולהפסקת הטיפול. ראיתי איך הפסקת הטיפול גרמה להתדרדרות בסוכרת. לצערי הם הרבה פחות בדקו את עצמם, פעמים רבות התכחשו למצבם, ולפעמים שהו במילואים ולא התפנו לטפל בעצמם".

לדברי ד"ר אמיר בלומנפלד, המכהן כיו"ר עמותת "סהר" ומוביל את "בואו" - מיזם רפואי להשבת החטופים והפסקת המלחמה, כירורג ילדים במקור וראש ענף טראומה לשעבר בצה"ל, חלה עלייה בתחלואה במחלות כרוניות כמו סוכרת ותחלואת לב. "אבל מה שיותר מטריד זה שבשנתיים האחרונות הפגיעה היא גם בגילים צעירים יותר, על פי סקר מכבי שירותי בריאות", הוא אומר, "ואנחנו רואים עלייה בשכיחות התחלואה ובחומרתה. ניתן לומר שמחלות שיש להן קשר גוף-נפש מחמירות, גם בשכיחות וגם בחומרה".

בנובמבר 24 הקימו ד"ר בלומנפלד וד"ר הילי כוכבי את המיזם "בואו - באים ומצילים אותם ואותנו", שמטרתו להביא לידיעת הציבור את המחירים הבריאותיות, הגופניות והנפשיות שמשלמים החטופים וכלל האזרחים. מאז ערך הרצאות רבות עם שותפיו למיזם בארץ ובעולם והסביר כי הדרך היחידה להפסיק את ההידרדרות הבריאותית, גם של החטופים, גם של משפחותיהם וגם של כלל הציבור בישראל, היא על ידי השבת החטופים כולם והפסקת הלחימה.

שלא כמו מחלת הסוכרת ומחלות לב, חדשות טובות מגיעות לגבי לחץ הדם והכולסטרול, בעיקר בקרב תושבי מרכז הארץ. מחקר חדש של שירותי בריאות כללית גילה שיפור קל - ירידה של 1.5% בשיעור המטופלים הלא מאוזנים. עם זאת, בקרב מפוני הצפון נרשמה עלייה של 9% בשיעור הלא מאוזנים ובקרב מפוני העוטף – עלייה של כ-25% בשיעור המטופלים הלא מאוזנים. בכל הנוגע לכולסטרול - אולי כתוצאה מחוסר תיאבון - מצא מחקר קופת חולים הכללית שיפור של כ-6% בשיעור המטופלים עם כולסטרול לא מאוזן באוכלוסייה הכללית, וללא שינוי מובהק בקבוצות המפונים בצפון ובדרום.

המצב הביטחוני והשלכות המלחמה הביאו לירידה טבעית בפעילות גופנית, לאכילה רגשית שגוררת עלייה במשקל, לבעיות שינה ולעייפות מתמשכת. על פי סקר מכבי שירותי בריאות, 36% מהישראלים העידו כי הפסיקו לבצע פעילות גופנית או צמצמו אותה מאז פרוץ המלחמה. במקביל, 45% דיווחו על עלייה במשקל – מגמה שממשיכה לעלות משנה לשנה. 12% העידו על צריכת אלכוהול מוגברת, וחזרה לעישון - כל מעשן עשירי לשעבר חזר לעשן. 

מאז אוקטובר 2023 הישראלים ישנים פחות טוב. 58% מהישראלים ציינו כי הם ישנים פחות טוב – נתון המצביע על הרעה מתמשכת ביחס לשנה הראשונה למלחמה (סקר מכבי שירותי בריאות, 2025). נוסף לכך, 45% דיווחו על עלייה בעייפות, 12% על שחיקה רגשית מוגברת ו-11% על תשישות עיסוקית. חוסר שינה, מציינים המומחים, הוא לא רק סימפטום אלא גם גורם סיכון בפני עצמו - הוא מחמיר מחלות לב, מחליש את המערכת החיסונית ומעלה את הסיכון לתאונות ולפגיעה תפקודית, כפי שכותב במחקרו פרופ’ יובל נריה מאוניברסיטת קולומביה.

ומה לגבי כאב? האם אנחנו כואבים יותר בשנתיים האחרונות? מה שבטוח שהקשר בין טראומה לכאב כרוני מורכב, דו-כיווני ומונע על ידי שינויים במערכת העצבים וההורמונלית, הגורמים לרגישות מוגברת לכאב ולמצוקה נפשית. טראומה משפיעה על תפיסת הכאב, מחמירה תסמינים כמו כאבי ראש וגב, ומובילה למגוון בעיות בריאות פיזיות ונפשיות, כולל בעיות עיכול, הפרעות שינה וסיכון מוגבר למחלות לב. טיפול יעיל בכאב דורש גישה רב-תחומית, הכוללת התייחסות להיבטים הפיזיים והנפשיים כאחד.

ד"ר סילביו בריל, מנהל מכון לטיפול בכאב במרכז הרפואי תל-אביב סוראסקי, מסביר כי מקובל לחלק כאב לכאב אקוטי וכרוני: "כאב אקוטי מתרחש סביב פציעה או ניתוח, וכאב כרוני הוא כזה שממשיך מעבר לשלושה עד שישה חודשים. הכאבים הכרוניים השכיחים בעולם הם כאבי גב וכאבי ראש. להמחשת כאב כרוני, ניקח את מחלת הפיברומיאלגיה לדוגמה, זוהי מחלה ללא טראומה פיזית או פציעה, תפקוד לא תקין של מערכת העצבים. לעומתה, יש כאב שנובע מפציעה או טראומה פיזית לגוף והוא נחשב כאב אקוטי. אחד האתגרים בתחום הוא איסוף הנתונים, מפני שקשה לכמת כאב. יש הבדלים בין אנשים לגבי תחושת הכאב. עם זאת, במחקר שפרסמתי לפני שש שנים נמצא שיותר מ-35 אחוז מהאוכלוסייה סובלים מכאב כרוני בגב, ונשים סובלות יותר מגברים".

האם המלחמה השפיעה על הכאב שלנו?

"בכל המחקרים שהתפרסמו בעולם, נראה שסטרס ולחץ אישי מפעילים כאב ביתר שאת, לכן המצב הנפיץ שחווינו בשנתיים האחרונות בוודאי יכול להעצים את הכאב שאנו חשים. באופן ספציפי לגבי המלחמה הנוכחית, אני מסייג ואומר שזוהי דעתי האישית, אני רואה במרפאה הפרטית וגם בעבודתי במערכת הבריאות שעצימות הכאב השתנתה. קרי, הסטרס של המלחמה 'הדליק' את הסימפטומים של חולים שסבלו מכאב כרוני. נוסף לכך, אנחנו רואים הרבה פצועי מלחמה שפיתחו כאב שהפך כרוני. הם התגברו על הכאב האקוטי, עברו שיקום, וכעת סובלים מכאב כרוני. אנחנו בהחלט גם רואים שכאב ופוסט-טראומה מזינים זה את זה, ולצערי כיום יודעים לטפל בכל אחד מהתחומים בנפרד אבל אין גורם שמתכלל את הטיפול ביחד. יש להיערך בהתאם, כי מספר המטופלים בכאב הולך וגדל, גם בגלל המלחמה וגם בגלל העלייה בתוחלת החיים".  

את ההחמרה במצב בריאותנו אפשר להבין גם מדוד פפו, יו"ר הסתדרות הרוקחים בישראל. "בשנתיים של המלחמה נרשמה עלייה בצריכת תרופות", הוא מאשר, "בכל פעם שיש התלקחות זמנית, אנו חווים במקביל עלייה בצריכה, שבאה לידי ביטוי בעיקר בצריכת כדורי שינה, כדורים או טיפות לטיפול בחרדה - במרשם וגם ללא מרשם - וטיפולים קלאסיים במרשם לטיפול בדיכאון וחרדה. הערכה היא של עלייה בצריכה של 30%-40%". 

בריאות הנפש של מרבית הישראלים התדרדרה מאז תחילת המלחמה, ועל פי נתוני סקר "הברומטר הלאומי לבריאות הנפש", של מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל ומכון כללית למחקר, שליש מהציבור מדווחים על תסמינים נפשיים משמעותיים. רובם - 19% מן האוכלוסייה, כמעט אחד מכל חמישה בוגרים בישראל - מדווחים על פגיעה חמורה בתפקוד היום-יומי. נוסף לכך, נרשם זינוק של 70% באבחנות פוסט-טראומה מאז 7 באוקטובר, ונוספו יותר מ-23 אלף מאובחנים חדשים בפוסט-טראומה (במחקר של פרופ’ אמיר קריבוי מהמרכז לבריאות הנפש גהה, נעה מנקס-כספי וירדן לוינסקי משירותי בריאות כללית, ד"ר שרון טאוב ופרופ’ תם פרוכטמן-שטינבוק מהמרכז לבריאות הנפש גהה, פרופ’ יובל בלוך, ופרופ’ עידו לוריא ממרכז לבריאות הנפש שלוותה).

גם משרד הבריאות פרסם לאחרונה נתונים על הזינוק החד בביקוש לשירותי בריאות הנפש בעקבות המלחמה, ושם מגלים כי מספר המטופלים שקיבלו טיפול קצר מועד במצוקה נפשית (שלוש שיחות) זינק ב-471% בשנת 2024 לעומת 2022. בשנה שעברה קיבלו 20 אלף ישראלים מענה כזה, לעומת 3,500 בלבד שנתיים קודם לכן. בסך הכל, טופלו בקופות החולים כ-400 אלף איש על רקע נפשי בשנה שעברה, ומגמת העלייה נמשכת גם לאורך שנת 2025. על פי נתונים שהציג מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, בכנס המכון הלאומי לחקר מדיניות בריאות, בשנת 2024 נרשמו 50 אלף פניות למוקדי החירום הנפשיים. 171 אלף איש השתתפו בפעילויות של חוסן קהילתי, לעומת 40 אלף בלבד בשנת 2022, שהיא השנה שאחרי מגפת הקורונה, שהביאה איתה אתגרים נפשיים משמעותיים - זינוק של 327%. כמו כן, 41 אלף איש השתתפו בפעילויות חוסן פרטניות של כמה מטופלים, זינוק של 758% לעומת 4,780 בשנת 2022.

ככל שצוללים לנתונים, מגלים כי ההשפעה הנפשית של המלחמה על הציבור היא מהעמוקות שידעה המדינה. 26% מהציבור הגדירו את מצבם הנפשי כ"בינוני או גרוע" (סקר מכבי שירותי בריאות, 2025); 68% מהאוכלוסייה דיווחו על רמות גבוהות של חרדה ודיכאון; ו-45% עומדים בקריטריונים לאבחנה פוטנציאלית של PTSD. פרופ’ יובל נריה, מאוניברסיטת קולומביה בארה"ב, הרחיב במחקר שפורסם בשנת 2025 על השפעות המלחמה על בריאות הישראלים וטען כי "לא צריך להכיר חטוף או קורבן באופן אישי כדי לחוות טראומה. האירוע נתפס כאיום קיומי – ולכן גם אנשים שלא נפגעו ישירות סובלים מחרדה עמוקה".

ד"ר אמיר בלומנפלד היה הרופא שכתב בזמנו את הדוחות הרפואיים בנוגע לחטופים שליט, גולדווסר ורגב, והוא מסביר ומרחיב על "הפצע הלאומי" שפגע בכולנו: "זו הייתה הפעם ראשונה שנכתבו דוחות על סמך ראיות פורנזיות וסרטוני וידאו. התבקשנו לקבוע אם הם בחיים ומה סיכויי השרידות, מפני שהיו לכך משמעויות ברמת המו"מ והמשך מלחמת לבנון". מאז טבח השבת השחורה, הוא מכהן, בין השאר, כיועץ רפואי למטה החטופים, ומפענח במקביל לצוותים נוספים סרטונים וראיות כדי להעריך רפואית מה מצבם של החטופים ומה יעלה בגורלם לאורך זמן. הוא הקדים את המאוחר ופרסם תחזית כבר בינואר ,24 שהתממשה לצערו, על פגיעה רב-מערכתית לחטופים ששוהים במנהרות, שמחמירה עם הטראומה שחוו. עוד העריך את הפגיעות הנפשיות ואת הסכנה לחטופים החולים במחלות כרוניות ולא מקבלים טיפול. בנייר עמדה שהוגש בשנה שעברה לאחת מוועדות הכנסת, הסביר ד"ר בלומנפלד: "אנחנו מתמודדים לא רק עם פציעות גוף, אלא עם פצע לאומי מתמשך. השבי, האובדן והמלחמה גובים מחיר אדיר לא רק מהחטופים והמשפחות אלא מכל אזרחי ישראל". גם מערכת הבריאות עצמה, לדבריו, מצויה תחת מתקפה: עומס פצועים, שחיקה של הצוותים הרפואיים, ירידה בתקציבים והאטה במחקר ופיתוח.

אבל מתמשך ואובדן עמום

כ-50% מהישראלים חווים סימפטומים של PGD – אבל מתמשך (Prolonged Grief Disorder): דיכאון, חרדה, חוסר שינה ותפקוד יום-יומי פגום. הייחוד של המצב הנוכחי הוא חוויית "אובדן עמום": רבים אינם יודעים מה עלה בגורל החטופים, והתחושה היא של אובדן בלתי פתור (סקר אקורד, מאי 2025). "האבל בישראל קולקטיבי. זה לא רק המשפחות – כולנו מרגישים שהחוזה הבסיסי בין המדינה לאזרחיה הופר, וכולנו חיים עם תחושת פצע פתוח", מתאר פרופ' יוסי לוי-בלז, מהמרכז האקדמי רופין. על פי מחקר שהוביל פרופ' יוסי בלז, שבדק 515 נשים וגברים שאין להם קשר ישיר לטבח, נמצא כי 67% מוטרדים מהמצב וכ-50% סובלים מתסמינים נפשיים, בהם דיכאון, חרדה, ירידה בתפקוד ואובדן תקווה. בקרב הנחקרים חלה גם עלייה משמעותית בצריכת תרופות פסיכיאטריות וחומרים ממכרים".

קבוצות סיכון ייחודיות: מי נפגע יותר

חיילים וחיילי מילואים – חזית נפשית שנשברת

מאז תחילת המלחמה חלה עלייה חדה במקרי ההתאבדות בצה"ל, בעיקר בקרב חיילי המילואים. על פי הנתונים המפורסמים, יותר מ-60 חיילים התאבדו בין אוקטובר 2023 ליולי 2025. בשנת 2024 נרשמו 21 התאבדויות – הנתון הגבוה ביותר מאז תחילת המעקב הסדור.

בשנת 2025 , עד חודש יולי, דווחו לפחות 16 מקרים נוספים. חלק ניכר מהמקרים התרחש לאחר השחרור, ללא מעקב נפשי רציף. לפחות 10 חיילי מילואים התאבדו על רקע טראומה מבצעית שחוו במהלך השירות, וחלקם לא נכללו בסטטיסטיקות הרשמיות משום שלא היו בשירות פעיל בעת ההתאבדות.

הטראומה המבצעית היא גורם מרכזי. המצוקה הנפשית משתקפת גם במגמות הפנייה לעזרה. לפי נתוני סה"ר – סיוע והקשבה ברשת – חלה עלייה של 135% בפניות לצ'אט של בני 20-18 בין יוני 2023 ליוני 2025 . העלייה התרחשה בשני שלבים: 64% בין 2023 ל-2024 ו-44% נוספים בין 2024 ל-2025 . בקרב בני 21 -30 נרשמה עלייה של 124% בתקופה זו.

ועדת החוץ והביטחון קיימה ביולי 2025 דיון חירום לאחר שלושה מקרי התאבדות בשבוע אחד (פרוטוקול ועדת החוץ והביטחון, יולי 2025). "המילואימניק הוא דמות ייחודית לישראל – גם לוחם וגם אזרח. אבל בדיוק במקום הזה נוצר הפער: הוא חוזר מהקרב למשרד או למשפחה כאילו לא קרה דבר, וכשאין מעקב נפשי – המחיר לעיתים הוא חיים" , מסביר ד"ר אמיר בלומנפלד.

גם כתא משפחתי אנחנו פחות מטופלים. מחקר של כללית שירותי בריאות שבחן את השפעת המלחמה על צריכת שירותי בריאות מצא שקיימת ירידה חדה של 44% בפניות לרופאי משפחה וילדים בקרב מפונים מהדרום וזינוק של 51% בשירותי רפואה מרחוק, שהחליפו את הביקורים הפיזיים. 

הדור הצעיר חי במשך שנתיים במציאות של אזעקות, דיווחים על חטופים ופגיעה מתמשכת במערכות החינוך והפנאי: 28% מההורים דיווחו על עלייה בעצבנות, חוסר סבלנות, סיוטים ותוקפנות אצל ילדיהם. 20% מההורים דיווחו על שינויים לרעה בשינה, בתזונה ובריכוז, 15% מההורים ציינו החמרה במצב הנפשי של לפחות אחד מילדיהם. 15% ציינו החמרה ממשית במצב הנפשי של לפחות אחד מילדיהם (סקר מכבי שירותי בריאות, 2025).

פערים מגדריים ואתניים

30% מהנשים דירגו את מצב בריאותן הנפשית כטוב מאוד או מצוין, לעומת 53% מהגברים. 31% מהנשים דיווחו על בעיות רגשיות תכופות, לעומת 14% מהגברים. 13% מהנשים נוטלות תרופות לחרדה או דיכאון, לעומת 6% מהגברים. 68% מהנשים דיווחו על בעיות שינה – לעומת 48% מהגברים. (סקר מכבי שירותי בריאות, 2025). בקרב המיעוטים האתניים (בעיקר ערבים) נמצאו רמות גבוהות יותר של חרדה ודיכאון לעומת יהודים (מחקר Lazarov et al., 2024).

מבט קדימה והמלצות

בתום שנתיים של מלחמה, ברור שמצב הבריאות של הישראלים הוא לא עוד "נזק עקיף" – אלא משבר לאומי מתמשך. החוסן הפיזי והנפשי של האוכלוסייה נשחק, והמערכת שאמורה לתמוך בו מתמודדת בעצמה עם קריסה מבפנים.

בנייר עמדה של "בואו" שהוגש לכנסת, לאחר כמעט 700 ימים לתוך המלחמה, מתאר ד"ר בלומנפלד את הצפי להחמרה במצב הבריאות: "תתרחש עלייה בהופעת מחלות כרוניות כגון מחלות לב, סוכרת, מחלות נוירולוגיות ואחרות, החמרה במחלות כרוניות קיימות, ירידה בזמינות השירות הרפואי (המטפלים והטיפולים),פגיעה בתקציבי משרד הבריאות, שחיקה ונטישה של צוות רפואי, החמרה בביטויים סומטיים של בעיות נפשיות (כאבי ראש וכאבי בטן בילדים ומבוגרים), עומס על מערך השיקום כתוצאה מאלפי פצועים שנזקקים לטיפולים ממושכים ויקרים. ברמה הנפשית, ישנו צפי למגפת פסיכו-פתולוגיה בקרב הציבור הישראלי וההערכות הן שמאות אלפי אנשים שיסבלו מפוסט-טראומה, חרדה, דיכאון, התמכרויות ותשישות. תופעות כמו עייפות מצטברת וגוברת, אובדן אמון ותקווה, תחושה רחבה של ייאוש חברתי, עלייה בצריכת תרופות וחומרים ממכרים (שימוש גובר באופיואידים, בנזודיאזפינים, אלכוהול וקנאביס), עלייה במצוקת ילדים ונוער עם ביטויי אלימות וחוסר הסתגלות במערכת חינוך כושלת, עלייה בשיעורי אובדנות ועלייה דרמטית בפניות לסיוע נפשי.

המומחים שעמם שוחחנו הצביעו על צעד הכרחי בדמות השבת כל החטופים: "כל עוד יש אזרחים בשבי, הפצע ימשיך לדמם", כתב ד"ר אמיר בלומנפלד, וציין כי השבתם היא לא רק חובה מוסרית, אלא תנאי לפתיחת תהליך החלמה. כך שעם שיבתם של החטופים כעת, ובתקווה כי ישובו גם כל החטופים החללים, יוכל להתחיל תהליך ההחלמה הארוך. אך בל נשכח כי צעד הכרחי נוסף הוא חיזוק מערך בריאות הנפש – השקעה מסיבית במערך הפסיכולוגי שכוללת הרחבת כוח האדם, קיצור זמני המתנה והנגשה בפריפריה.