לחיות יותר בלי לאכול פחות? החלבון שמסקרן את חוקרי ההזדקנות

כולנו רוצים לחיות יותר, אבל השאלה שמעסיקה היום את חוקרי ההזדקנות היא לא רק כמה שנים נוסיף לחיים – אלא כמה מהן יהיו שנים בריאות, פעילות ועצמאיות. האם אפשר להאט את תהליכי ההזדקנות בלי לחיות על דיאטה קפדנית או להסתובב רעבים? פרופ' חיים כהן, חוקר הזדקנות מאוניברסיטת בר-אילן, מחפש את התשובה בתוך התאים שלנו, ובמרכז המחקר שלו עומד חלבון אחד בשם SIRT6. במחקרים בעכברים הוא כבר נקשר להארכת חיים, לשיפור בתפקוד המטבולי ולדחייה של חלק מסימני ההזדקנות – וכעת השאלה הגדולה היא האם ואיך אפשר יהיה לתרגם את הממצאים האלה בעתיד לבני אדם. לקראת כנס הלונג'ביטי שייערך ב-10 בספטמבר באוניברסיטת תל אביב, תפסנו אותו לשיחה.

"יש לנו בעיה מעניינת - אנחנו חיים יותר ממה שתוכננו לחיות", הוא מסביר למה בכלל צריך לחקור הזדקנות, "האבולוציה לא באמת בנתה אותנו לחיים באורך שאנחנו חיים היום. בעבר אנשים מתו הרבה יותר מאירועים סביבתיים - מזיהומים, מתאונות, מרעב. היום אנחנו מוגנים יותר מהדברים האלה, ולכן אנחנו חיים הרבה מעבר למה שהמערכות הביולוגיות שלנו תוכננו אליו". לדבריו, המערכות האלה לא בהכרח “מכוילות” לחיים ארוכים כל כך. מנגנוני תיקון ה-DNA, המטבוליזם ומערכות ההגנה של הגוף לא תוכננו לשמור עלינו בריאים בעשורים המאוחרים של החיים.

אז איך אפשר להאריך לא רק את החיים, אלא את השנים הבריאות?

"אחת השיטות שאנחנו מכירים היא הגבלת קלוריות. אפשר לעשות אותה בדרכים שונות: צמצום קלורי מתון, צום לסירוגין, או חלון אכילה של שמונה שעות וצום של שש-עשרה שעות. במודלים שונים - משמרים ועד קופים - הגבלת קלוריות האריכה חיים. אבל החלק החשוב הוא לא רק תוספת לשנות החיים. היא גם דוחה את הופעתן של מחלות שמלוות הזדקנות. הבעיה היא שרוב האנשים לא רוצים, ולא תמיד יכולים, להחזיק לאורך זמן בהגבלת קלוריות".

ואם תהיתם למה הגבלת קלוריות עובדת, התשובה היא במנגנון ההורמזיס. כפי שמסביר פרופ' כהן, זהו מצב שבו אתגר מתון מפעיל את מערכות ההגנה של הגוף. כשיש קושי במינון הנכון, הגוף מפעיל מנגנוני תיקון, משפר את המטבוליזם ולומד להתמודד טוב יותר עם סטרס. "הגבלת קלוריות יכולה להפעיל מנגנונים של תיקון DNA, ויסות מטבולי והגנה תאית", הוא אומר, "השאלה שלנו הייתה: האם אפשר להבין מה קורה שם, ואז לחקות חלק מהאפקט, בלי לבקש מאנשים להיות רעבים כל החיים?"

וכאן נכנס SIRT6?

"בדיוק. SIRT6 הוא חלבון שנמצא בכל תא בגוף. ראינו שכאשר עושים הגבלת קלוריות - בעכברים, בחולדות וגם בבני אדם - הרמה שלו עולה. הוא מעורב בהרבה תהליכים שקשורים להזדקנות: תיקון DNA, מטבוליזם של סוכר ושומן, דלקת, סרטן והתפתחות עוברית. אנחנו התמקדנו בתפקיד שלו בהזדקנות. שאלנו, 'אם SIRT6 עולה בהגבלת קלוריות, האם אפשר להגביר אותו ולקבל חלק מהאפקטים של הגבלת קלוריות גם בתזונה רגילה?'"

ומה מצאתם בעכברים?

"יצרנו עכברים עם רמות מוגברות של SIRT6. הם חיו עם דיאטה רגילה, בלי הגבלת קלוריות — ולפעמים אפילו אכלו יותר. כשנתנו להם דיאטה עתירת שומן, הם היו מוגנים יותר מפני השמנה, סוכרת, דלקת בכבד ועלייה בטריגליצרידים. בניסויים ארוכי טווח ראינו שעכברים זכרים חיו בממוצע כ-30 אחוז יותר, ונקבות כ-15 אחוז יותר. אבל לא רק שהם חיו יותר, הם גם חיו בריא יותר. ראינו גמישות מטבולית טובה יותר: היכולת להשתמש בסוכר ובשומן בצורה יעילה גם בגיל מבוגר. ראינו פחות אנמיה תלוית גיל, יותר פעילות גופנית, ופחות שבריריות".

כולנו יודעים לזהות אדם שברירי, הוא מסביר, גם אם לא תמיד קל להגדיר את זה. "הוא זז לאט יותר, מותש יותר, מאבד כוח שריר ולעיתים גם משקל בלי שהתכוון. זו תופעה שמאפיינת גיל מבוגר, וראינו השפעה של SIRT6 גם על הדברים האלה". אחד התפקידים החשובים שלו, מסביר הפרופסור, קשור לאופן שבו ה-DNA שלנו ארוז. ה-DNA יכול להיות במצב פתוח או סגור. כשהוא פתוח, גנים יכולים להתבטא; כשהוא סגור, הם שקטים יותר. עם הגיל אנחנו מאבדים חלק מהארגון הזה. גנים שצריכים להיות שקטים עלולים להיפתח, וגנים שצריכים להיות פעילים יכולים להיסגר. זה פוגע בבקרה העדינה של התא. SIRT6 עוזר להחזיר חלק מדפוס האריזה התקין הזה.

האם בדקתם מה קורה כאשר מגבירים SIRT6 רק בגיל מבוגר?

"כן. התחלנו בעכברים שנולדו עם רמות גבוהות של SIRT6, אבל רצינו לשאול שאלה יותר רלוונטית: מה יקרה אם ניקח עכבר שכבר הזדקן ונגביר אצלו את SIRT6? לקחנו עכברים בני 24 חודשים - גיל שמקביל בערך לאדם בשנות ה-80 לחייו - והגברנו את SIRT6 בכבד. בקבוצת הביקורת החדרנו חלבון לא רלוונטי. אחרי חודש ראינו שה-DNA בכבד חזר להיות מאורגן יותר, באופן שדומה לעכבר צעיר; גנים בכבד חזרו להתבטא ברמה נכונה יותר, והיו ירידה בסמני דלקת ושיפור בתפקוד. במילים פשוטות: לקחנו עכבר זקן והחזרנו חלק מהכבד שלו למצב צעיר יותר.

אז מתי זה יגיע לבני אדם?

"הרלוונטיות לבני אדם ברורה, אבל הדרך עוד ארוכה. צריך למצוא דרך בטוחה להפעיל את SIRT6 בבני אדם - למשל באמצעות תרופות שיגבירו את הרמה או הפעילות שלו - ולבדוק היטב מה באמת עובד, עבור מי ובאיזה אופן. זו בדיוק המטרה של המחקר שלנו: להבין את המנגנון מספיק טוב כדי שיום אחד נוכל לתרגם אותו להתערבות שעוזרת לאנשים להזדקן בבריאות טובה יותר".

אם שואלים את פרופ' כהן, מה הדבר המרכזי שהוא רוצה שאנשים יסיקו מהמחקר הזה, התשובה תהיה שאפשר לקחת שאלה גדולה - איך להאריך חיים בריאים - ולפרק אותה לשאלות מדויקות שאפשר לחקור. "לפעמים חלבון אחד יכול לפתוח חלון להבנה של מערכת שלמה", הוא אומר, "הארכת חיים בריאים לא חייבת להישאר רעיון מופשט. היא יכולה להפוך לשאלה ביולוגית מדויקת, ואז למחקר, ואולי בעתיד גם לכלים שיאפשרו לנו לשמור על הגוף בריא, פעיל ומתפקד לאורך יותר שנים".