בדרך לבקר את בתה בביה"ח: האם התמוטטה - וניצלה
בת ה-63, התמוטטה סמוך למעליות בבית החולים הדסה עין כרם. רופא שסיים את תורנותו ועבר במקום הבחין בה ומיד ביצע החייאה. לאחר שהדופק חזר היא קרסה שוב מספר פעמים, עברה צנתור וחוברה לאקמו. אחרי מאבק ממושך על חייה האם התאוששה: "קיבלתי את החיים שלי במתנה"
רויטל שריקי, בת 63 מירושלים, הגיעה בשבת האחרונה לבית החולים הדסה עין כרם כדי לבקר את בתה, לאחר שאושפזה בעקבות דלקת בתוספתן והמתינה לניתוח. היא אספה בדרך את אחותה, והשתיים הגיעו יחדיו לבית החולים ועשו את דרכן למחלקה.
כשהגיעו לאזור המעליות באזור החניה בבניין, רגע לפני שעלו למחלקה שבה שכבה בתה, רויטל החלה לפתע לחוש ברע. היא התלוננה על סחרחורת, ובתוך רגעים התמוטטה על הרצפה לעיני אחותה.
האחות התקשרה מיד למד"א והזעיקה עזרה. אלא שאז נפתחה דלת המעלית וממנה יצא ד"ר אוהד עינב, רופא בכיר ביחידה לניתוחי עמוד שדרה בחטיבה האורתופדית בהדסה, שבדיוק סיים את תורנות הכוננות שלו והיה בדרכו הביתה.
כשהתקרב לרויטל הוא הבין מיד שמדובר באירוע מסכן חיים והחל לבצע בה פעולות החייאה. "לא היה זמן לחכות. במצבים כאלה כל שנייה משמעותית", הוא אומר. לאחר שהצטרפו לד"ר עוד אנשי צוות התברר שמדובר במצב מסכן חיים.
ד"ר עינב פתח את נתיב האוויר של רויטל והחל לבצע בה פעולות החייאה, תוך שהוא נעזר בעוברי אורח שהיו במקום. במקביל הוא הזעיק את צוות האבטחה של בית החולים וביקש להפעיל קוד החייאה.
אחד הראשונים שהגיעו למקום היה גדעון אלמו, מאבטח בהדסה, שהביא עמו דפיברילטור. המכשיר חובר לרויטל והיא קיבלה מספר שוקים חשמליים, בזמן שד"ר עינב המשיך בפעולות ההחייאה.
"דיווחו לנו בקשר שיש מקרה רפואי ועדכנו שיש קוד צופן, כלומר צורך בהחייאה", מספר ד"ר שנער טביב, קצין ביטחון בהדסה עין כרם. "ברגע כזה ברור שמדובר באירוע קשה, ולכן מיהרנו ככל האפשר".
ד"ר טביב, רופא שיניים במקצועו ובעל רקע בכירורגיה, הגיע אף הוא למקום והצטרף לד"ר עינב בביצוע ההחייאה. "יש לי ידע בהחייאה, ואני שמח מאוד שיכולתי להצטרף ולעזור. עד שהגיע הצוות הרפואי לא הפסקנו לרגע", הוא מספר.
ההחייאה המורכבת בשטח בית החולים
בתוך דקות הצטרפו למאמצים אנשי צוות נוספים מבית החולים. אזור המעליות, שבו התמוטטה רויטל זמן קצר קודם לכן בדרכה לבקר את בתה, הפך לזירת החייאה. רופאים, אחיות ואנשי ביטחון פעלו יחד, בזמן שאחרים הביאו ציוד ופינו את הדרך לצוותים.
ההחייאה נמשכה זמן רב וכללה מספר סבבים של שוקים חשמליים וטיפול תרופתי. לבסוף הצליחו הצוותים להשיב לרויטל את הדופק, והיא הועברה בדחיפות ליחידה לטיפול נמרץ לב.
אלא שגם לאחר שהדופק חזר, מצבה של רויטל נותר קשה מאוד. במהלך האשפוז היא קרסה שוב מספר פעמים ונזקקה להחייאות נוספות. במסגרת הטיפול במערך הלב היא עברה צנתור וחוברה למכשיר האקמו - מערכת שמחליפה באופן זמני חלק מפעילות הלב והריאות במצבים שבהם הגוף אינו מסוגל לעשות את זה בעצמו. בהמשך היא הועברה לטיפול נמרץ ואף נזקקה לניתוח דחוף.
"לאט-לאט התחלנו להבין שאולי זה הסוף"
באותן שעות המתינו בני משפחתה מחוץ לחדר, כשהם מבינים שמצבה קריטי. "התכוננו להיפרד", מספרת בתה. "לאט-לאט התחלנו להבין שאולי זה הסוף".
עבור בתה, שאמה הגיעה באותו בוקר לבית החולים רק כדי להיות לצדה לקראת הניתוח, המצב היה כמעט בלתי נתפס. "היא הגיעה בשבילי", היא מספרת. "היא בכלל לא הייתה אמורה להיות מטופלת".
למרבה המזל, בימים שלאחר מכן חל מפנה. מצבה של רויטל החל להשתפר בהדרגה, מערכות גופה התייצבו והצוותים הצליחו להפחית את התמיכה הרפואית. לצד החשש לחייה, אחת הדאגות המרכזיות הייתה מפני נזק מוחי שעלול היה להיגרם בעקבות ההחייאות הממושכות, אך גם חשש זה הוסר.
רויטל עצמה אינה זוכרת דבר מהרגע שבו התמוטטה ועד שהתעוררה בבית החולים. "שמעתי את הכל מהסיפורים של כולם סביבי", היא אומרת.
כעת, לאחר שהתאוששה מהאירוע, היא בעיקר מבקשת להודות לאנשים שהיו שם באותם רגעים. "קיבלתי את החיים שלי במתנה. אני אסירת תודה לכל מי שהיה שם באותם רגעים ולא ויתר".
ד"ר עינב מדגיש כי הוא היה רק הראשון בשורה ארוכה של אנשי צוות שהשתתפו בטיפול ברויטל ובהצלת חייה. לדבריו, המקרה ממחיש גם את החשיבות של היכרות עם פעולות החייאה בסיסיות ושימוש בדפיברילטור. "כפי שאנחנו רואים במקרה כזה, ידע בפעולות החייאה יכול להציל חיים".