קופת החולים התעלמה ממצאים חריגים בבדיקה – המטופלת נאלצה לעבור השתלת כליה
בת ה-38 ביצעה בדיקות שתן שהצביעו על ממצאים חריגים, אולם, לטענתה, הרופאים בקופה לא הפנו אותה להמשך ברור רלוונטי. כך, במשך שנים, היא חיה עם כליות שהולכות ומידרדרות עד שהגיעה למצב של אי-ספיקת כליות ולצורך בהשתלת כליה. בעקבות תביעה שהגישה נגד קופת החולים – היא תפוצה
נעמה (שם בדוי) בת ה-38, נאלצה לעבור השתלת כליה בשל שרשרת של רשלנות רפואית: כך נטען בתביעה שהגישו עורכי הדין דנית מזור וליאור טומשין ממשרד מרקמן טומשין ושות' נגד קופת החולים שבה היא מטופלת.
לפי הנטען, לפני מספר שנים ניגשה נעמה לבצע בדיקת שתן, אולם למרות ממצאים חריגים שעלו בה, הרופאים בקופת החולים התעלמו מהם ולא הפנו אותה להמשך ברור. בתוך מספר חודשים נרשמה עלייה בערך הקריאטינין (המודד את רמת תפקוד הכליות), ובמקביל תועדה ירידה בתפקודי הכליות של נעמה.
מומחה רפואי שצורף לתביעה טען כי ערכים אלה היו צריכים "להדליק נורות אזהרה ולהוביל לאבחנה מוקדמת של אי-ספיקת כליות". לדבריו, ברור מעמיק, כולל ביופסיית כליה, אבחון וטיפול ספציפי, כדוגמת סטרואידים, היו יכולים למנוע את ההידרדרות במצבה ואף לעצור את המחלה. לדבריו, קופת החולים לא נקטה אף אחד מצעדים אלה.
עוד נטען, כי השנים חלפו ונעמה התנהלה כשבגופה כליות שהולכות ומידרדרות, כלל בלי לדעת מכך. רק כאשר פנתה למרפאת נשים ופריון עקב קשיי פוריות, הועלה לראשונה החשד לאי-ספיקת כליות. בדיקות שבוצעו באותה העת חשפו רמת קריאטינין גבוהה והפרשת חלבון מוגברת בשתן. בדיקת אולטרסאונד שביצעה איששה את החשש, והדגימה כליות עם שינויים המעידים על מחלה כרונית קשה. נעמה הופנתה בדחיפות לביצוע ביופסיית כליה, וזו הצביעה על שינויים המתאימים לכליות בסוף דרכן. המצב המשיך להידרדר במהירות, ונעמה החלה לסבול מאי-ספיקת כליות סופנית, ולבסוף נאלצה לעבור השתלת כליה.
רשלנותה של קופת החולים מתוארת בתביעה ככשל מערכתי: החל מאי-אבחון המחלה בשלביה המוקדמים, דרך אי ביצוע בירורים חיוניים וכן ביופסיה שיכלו להציל את המצב ועד היעדר אזהרה מפני נטילה מתמשכת של תרופות שאותן נטלה באופן קבוע, העשויות להאיץ את הידרדרות הכליות. בנוסף, נטען כי גם התיעוד הרפואי היה לקוי.
לפי התיאור בתביעה, כיום נעמה נמצאת במצב מורכב: למרות ההשתלה המוצלחת שעברה, היא תלויה במעקב צמוד במרפאת מושתלים ונוטלת תרופות נוגדות דחייה לכל חייה, המדכאות את מערכת החיסון שלה ומגבירות את הסיכוי לזיהומים ולמחלות קשות אחרות. בנוסף לפגיעה הפיזית הקשה, נטען כי נגרמו לה גם נזקים רגשיים וכלכליים כבדים, ופוריותה נפגעה באופן בלתי הפיך, מה שלדבריה חייב אותה לשקול הליכי פונדקאות לצורך מימוש רצונה להקים משפחה. התביעה מבקשת להשיב לה את הפסדיה ולפצותה בעקבות הנזקים שנגרמו לה.
לאחר הליך גישור שנעשה בעקבות הגשת התביעה, נקבע כי נעמה תזכה לפיצוי של מיליון ו-300 אלף שקלים, בלי שקופת החולים מודה ברשלנות למקרה.