עם גוגל מפס וטלפון: כך מתנדבי ער"ן מחו"ל מצילים ישראלים במצוקה

בעוד קווי הסיוע הנפשי בישראל ממשיכים לפעול מסביב לשעון מאז פרוץ המלחמה, יש מי שמעניקים אוזן קשבת גם ממרחק של אלפי קילומטרים: מאות מתנדבי ער"ן החיים בארה"ב ואוסטרליה, עונים מדי לילה לפניות מצוקה של ישראלים ומסייעים להתמודד עם סיטואציות נפשיות מורכבות. "בעזרת גוגל מפס כיוונתי בחור צעיר שהיה במצב קשה למיון הפסיכיאטרי", מספרת אחת המתנדבות. 

"התנדבות תמיד הייתה חלק ממני, גם כשגרתי בארץ", מספרת מיכל לפיד (54) מנהלת פרויקטים ואירועים ומורה ליוגה מלוס אלטוס בקליפורניה, "כשהגעתי לפה ב-2008 זה התעצם. הרגשתי שזו הדרך שלי להמשיך לתרום לישראל, גם מרחוק. שמעתי על היוזמה של פתיחת סניף ער"ן בחו"ל והיה לי ברור שאני בפנים". 

לפיד השתתפה בקורס הראשון שנערך בפאלו אלטו ב-2018, כשמטרת הקורס הייתה לתמוך בקווים בישראל בשעות הלילה: "המשמרות שלנו מהבית, משתיים עד עשר בערב, בדיוק כשיש צורך בקו זמין". מאז היא מתנדבת באופן קבוע שתי משמרות בחודש, משתתפת בהדרכות מקצועיות קבוצתיות, ומכהנת כנציגת צפון אמריקה בוועד המנהל של ער"ן. "מאז שהחלה המלחמה, כל הזמן נפתחים כאן קורסים נוספים", היא אומרת ומוסיפה כי בשנתיים האחרונות היא אף חונכת מתנדבות חדשות. "צריך שמישהו ילווה, יאזין ויכוון אותן".

איך נותנים מענה רגשי ממרחק כזה?
"זה כל כך טבעי - אני חיה את ישראל ומחוברת אליה. שלוש הבנות שלי גרות שם, המשפחה, החברים. אני תמיד מעודכנת בחדשות, ובאה לבקר הרבה בארץ". 

עולה לפעמים תחושה של חוסר אונים בגלל המרחק?
"השיחות בער"ן אנונימיות. אף פעם לא אומרים מי את או איפה את נמצאת. זו לא שיחת ייעוץ שנועדה לתת פתרון, אלא שיחה עם לב פתוח, ללא שיפוטיות, רק הקשבה. לא כל השיחות הרות גורל אבל יש שיחות שלא עוזבות אותך ואת חושבת עליהן זמן רב אחרי שהן הסתיימו". 

אחת השיחות שהמחישו את המרחק ונחקקו בזיכרונה של לפיד הייתה לפני המלחמה עם בחור צעיר, שלא עמד בכאב הנפשי שחש והזדקק לעזרה מיידית. "אף פעם לא שאלתי מישהו היכן הוא גר, אבל כאן לא הייתה ברירה", היא מתארת, "הפניתי אותו לבי"ח פסיכיאטרי קרוב. פתחתי 'גוגל מפס' והוא עלה על אופניים כשאני באוזניות, מכוונת אותו איך להגיע".  כשהגיע למיון, לפיד עדיין נשארה איתו על הקו. "רק אחרי שהאחות ניגשה אליו, לחשתי לו באוזן שהוא בידיים טובות ונפרדתי ממנו. השיחה הזו נשארה איתי ואני תוהה לפעמים מה איתו ומקווה שקיבל את הטיפול הטוב ביותר והצליח להתחזק מאז".

ההתנדבות, לדבריה, מאפשרת לה להתחבר למד הדופק של ישראל. "אני מרגישה שאני חלק מהמאמץ. אני מדברת עם אנשים שבאופן אחר לא היה יוצא לי לדבר איתם. כמו שיחה עם ילד בן 17 בהתקף חרדה שאני מצליחה בשיחה להרגיע אותו, ואנחנו מסיימים את השיחה במקום אחר, בכל פעם זה פוגש אותי היכן שאני נמצאת בחיי, כאימא או כבת".  

מאז המלחמה, היא אומרת, יש עלייה משמעותית בפניות לער"ן. מפונים מהצפון או מהדרום, מספרים לה על הקשיים, החרדות הקיומיות, השגרה החדשה והבדידות הגדולה. "הייתה לי שיחה עם אשת מילואימניק, אימא לשלושה קטנטנים, שבלילה כשהכול נראה יותר קשה וכואב, היא מרשה לעצמה להתפרק בשיחה", מספרת לפיד, "היא העלתה דילמה על הרצון להגיד לבעלה שלא יילך יותר כי תרם מספיק לבין ההבנה שאין לו ברירה, לצד ההרגשה המפחידה שמשהו רע יקרה והיא לא יכולה לשתף אותו בתחושות האלה. אני שם מקשיבה, מחבקת מרחוק, ומסבירה שהיא חייבת לדאוג לעצמה ולבקש עזרה".

אחרי ה-7 באוקטובר כולנו תגברנו משמרות

"זה הגיע מתוך עניין אישי", אומרת צ'איה רגב (59) שמתגוררת מעל 20 שנה בביירון ביי, אוסטרליה, אמא לשני ילדים, וסבתא לנכדה, עוסקת בנדל"ן ולקראת פרישה. בשלוש השנים האחרונות היא גם מתנדבת בער"ן. "אני עוסקת שנים בעבודה עצמית, בגישה של ביירון קייטי. ראיתי מודעה על פתיחת קורס ער"ן באוסטרליה, ומייד ידעתי שאני רוצה לקחת בזה חלק".

כיום היא מתנדבת דרך הקו בשעות הלילה של ישראל. "יחד עם צפון אמריקה, אנחנו עונים ל-40% מהשיחות הליליות של ער"ן, זה מקל על המתנדבים בישראל". המרחק, לדבריה, כמעט לא מורגש. "בסופו של דבר, זו שיחה בין שני אנשים. פחות חשוב איפה אני יושבת".

אחת השיחות שהמשיכו ללוות אותה הייתה עם נער צעיר שהתקשר ממחנה של תנועת נוער. "היה לו קשה מבחינה חברתית ועלו בו מחשבות קשות. ניסינו לבדוק יחד מה האופציה הטובה ביותר עבורו, אנחנו עוזרים לפונה להגיע לבד לפתרון. הוא בדרך כלל יודע הכי טוב מה נכון עבורו. אחרי מספר שאלות הוא הצליח להגיע להחלטה לעזוב את המחנה ולהזעיק את הוריו לעזרה, הוא חש הקלה גדולה". 

ההתנדבות, מספרת רגב, מעמיקה את הקשר עם ישראל. "כל התורנים בער"ן אוסטרליה מחוברים למציאות בארץ, מרגישים את הלב מרחוק, בעיקר על רקע התקופה המורכבת שישראל עוברת בשנתיים האחרונות".

לדבריה, אחרי ה-7 באוקטובר, הקווים היו עמוסים מאוד וכולם תגברו משמרות. "הרבה מהפונים סובלים מבדידות, מוציאים קיטור על מה שקורה בארץ, משתפים בייאוש שהם חשים. גם אם הם מדברים על המצב, על החיילים, ועל הדאגה לחטופים, בסוף כולם מדברים על עצמם". רגב משתפת שלא פעם פונים אליהם חיילים ומילואימניקים: "דיברתי עם בחור שפוחד להתגייס למילואים וללכת לעזה ולא יודע מה יקרה". 

רגב מתארת את המשוב שהיא מקבלת מהפונים כרוח שממשיכה להניע אותה. "הנתינה היא הקבלה הכי גבוהה, אין לי הרבה איך לעזור למדינה או לאנשים בארץ וזו דרך יפה ומועילה לתרום גם מהצד השני של העולם". 

למעלה מ-66,000 פניות מחיילים בסדיר, משרתי מילואים ובני משפחותיהם

נכון להיום, כ-1,700 מתנדבים פועלים בער"ן - מתוכם 250 מתנדבים חיים בחו"ל, ביניהם בארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ואירופה. בימים אלה מגייסים מתנדבים נוספים על מנת להרחיב את המענה בלילות. 

מנתוני העמותה, עולה כי נכון ליום ה-600 למלחמת חרבות ברזל, נחצה רף חצי מיליון פניות למוקדים הטלפוניים והמקוונים. מאז תחילת המלחמה, עולה תמונת מצב המשקפת את המצוקות הנפשיות המתמשכות ונוגעות בכלל אזרחי ישראל, כאשר שכבת הגיל המרכזית הנה 25-34 עם למעלה מ-100,000 פניות מצוקה, התואמת לגיל הצעירים משרתי המילואים והורים צעירים

 כשליש מסך הפניות עסקו בבדידות (31%); רבע מהפניות עסקו בכאב נפשי ודיכאון (25%); 15% מהפניות עסקו בחרדה, טראומה ואובדן; 19% עסקו ביחסים בין-אישיים (זוגיות, הורות ויחסים חברתיים); נושאי אלימות ופגיעה מינית הגיעו ל-4% מהפניות; נושאי תעסוקה ומצוקה כלכלית עמדו על 3% ואובדנות עומדת על 3% מסך הפניות בתקופה זו

במוקדי ער"ן התקבלו למעלה מ-66,000 פניות מחיילים בסדיר, משרתי מילואים ובני משפחותיהם. מתוכם 52% חיילות ו-48% חיילים, העמותה מעריכה כי מספר הפונים בעקבות השירות בצבא גבוה מכך, אך בשל שמירה על האנונימיות, רבים מהפונים בוחרים שלא להזדהות כמשרתים פעילים.