עושים לנו בית ספר: מה ישראל יכולה ללמוד ממערכת החינוך של פינלנד?

שנת הלימודים תשפ"ו פוגשת את מערכת החינוך בישראל בתקופת משבר. על אף העובדה שתקציב החינוך בישראל, שעומד על 104 מיליארד שקלים, שני בגודלו רק לתקציב הביטחון, התוצאות בשטח מציירות תמונה עגומה: לפי נתוני ה-OECD, הצפיפות בכיתות כמעט הכי גבוהה במדינות המערב, המורים קורסים תחת התנאים הקשים והשחיקה והישגי התלמידים הישראלים בתחומים כמו מתמטיקה, מדעים ואף קריאה, צוללים למטה.

אלא שבזמן שישראל הולכת ומידרדרת, בצד השני של סקלת ה-OECD ניצבת מדינה אחת שממשיכה לתחזק את מעמדה כמעצמת החינוך של העולם: פינלנד. מזה שנים נושאות כל מדינות העולם את עיניהן אל מערכת החינוך הפינית, שהצליחה לבנות אחד המודלים הנחשבים ביותר בעולם בתחום החינוך, ולהוביל בזכותו את תלמידיה להישגים יוצאי דופן, שנה אחריה שנה.

אז מה מערכת החינוך בארץ יכולה ללמוד ממנה והאם זה בכלל אפשרי בישראל? הנה הדברים שפינלנד עושה אחרת:

הגודל כן קובע

ההבדל בין מערכת החינוך הפינית לישראלית רחוק מלהסתכם בנתונים יבשים, אבל המספרים הם מקום טוב להתחיל לבחון בו את הפער – ובאופן ספציפי, את מספר התלמידים בכיתות. לפי דוח Education At a Glance של ארגון ה-OECD לשנת 2025, ישראל ניצבת במקום השני מבין מדינות ה-OECD בצפיפות תלמידים בכיתה בחינוך היסודי (שנייה רק לצ'ילה) – עם שיעור של 27.4 תלמידים בכיתה בחינוך היסודי – 33% יותר לעומת הממוצע ב-OECD (20.6 תלמידים). בפינלנד, לעומת זאת, גודל הכיתה הממוצע בבתי ספר יסודיים בשנת 2023 היה 18.7 תלמידים.

הנתון הסטטיסטי הזה מתורגם ישירות לפגיעה באיכות ההוראה: כאשר המורים נאלצים לחלק את זמנם בין עשרות תלמידים, מובן מאליו שאין להם יכולת אמיתית להעניק לכל אחד מהם את תשומת לב האישית שתסייע לו להתקדם. בפינלנד, לעומת זאת, המורים מצליחים להכיר את התלמידים לעומק, על אופיו וצרכיו של כל אחד מהם, ולעקוב מקרוב אחרי התקדמותם.

לצד זאת, בשש השנים הראשונות ללימודיהם, ילדי בית הספר היסודי בפינלנד לומדים לעתים קרובות עם אותו מחנך או מחנכת, שמכירים אותם היטב ומלווים אותם בתהליך ההתפתחות האישי שלהם. בישראל, כך חושף הדוח, 66% מהמורים המתפטרים בחינוך היסודי עושים זאת בחמש השנים הראשונות לעבודתם במערכת – מה שמעיד על קושי חמור בשימור כוח אדם איכותי במערכת, לצד קטיעת ההמשכיות, שפוגעת בתלמידים.

הכל מתחיל במורים

המחסור הקיצוני במורות ומורים בישראל נמשך גם בשנת הלימודים הנוכחית. שנת הלימודים תשפ"ו נפתחה כאשר במערכת החינוך חסרים 4,254 מורים, לצד "מחסור איכותי" שמתבטא ב-12 אלף מורים שמלמדים ללא תעודת הוראה או הכשרה ייעודית למקצוע שהם מלמדים. באותו זמן, בפינלנד נדרשים המורים בכל שכבות הגיל להחזיק בתואר שני לפני שהם מתייצבים מול הכיתות – כאשר אלה שמלמדים בכיתות א'-ו' מתמחים בהוראה, כאשר מורים ז'-ט' מתמחים במקצועות שהם מלמדים.

לצד זאת, בפינלנד המורים נהנים מאוטונומיה משמעותית – אחד מסימני ההיכר של מערכת החינוך הפינית. המדינה אינה דורשת מהתלמידים בכיתות א-ט' לעמוד במבחנים אחידים לכל בתי הספר (כמו למשל מבחני המיצ"ב בישראל), והבחינה הארצית היחידה שמתקיימת במדינה היא בחינת הבגרות, בה נבחנים התלמידים בסוף התיכון. ממשלת פינלנד סומכת על המורים שעוברים תוכנית הכשרה קפדנית, ומאפשרת להם גם לקבוע את הציונים של תלמידיהם, וגם לנהל את התוכנית הלימודים כראות עיניהם – כשהם אלו שמקבלים החלטות על שיטות הוראה, ספרי לימוד וחומרים אחרים המשמשים בכיתותיהם.

ומה לגבי השכר? לפני נתוני דוח ה-OECD, השכר ההתחלתי בפינלנד בכל שכבות הגיל (יסודי, חטיבת ביניים ותיכון) גבוה יותר מאשר בישראל – פער שהולך ומתרחב ככל שגיל התלמידים עולה. אך ההבדל שכדאי לשים לב אליו הוא דווקא בעלייה בשכר: בעוד שבישראל הפער בין השכר ההתחלתי של מורים מתחילים לבין מורים בשיא הוותק הוא משמעותי, בפינלנד השכר ההתחלתי כמעט זהה לכל אורך הוותק. כך, לדוגמה, השכר ההתחלתי בחינוך היסודי בפינלנד (39,368 דולר) עולה רק בכעשרה אחוזים בשיא הוותק (43,336 דולר), בעוד שבישראל השכר ההתחלתי (38,617 דולר) כמעט מכפיל את עצמו בשיא הוותק (77,932 דולר). חשוב לציין כי יוקר המחיה בפינלנד נמוך במידה ניכרת בהשוואה לישראל, ועלות חיים כוללת לאדם היא כ-19-25 אחוזים פחות מישראל – לכן גם אם נראה כאילו השכר בישראל בשיאו הוא גבוה יותר, הוא עדיין נמוך לעומת יוקר המחייה בארץ.

במילים אחרות, המורים בפינלנד מתחילים לעבוד בשכר הוגן כבר מהיום הראשון, לעומת המורים בישראל – שנאלצים להסתפק בתנאים קשים בשנות העבודה הראשונות. חלק גדול מהם, כאמור, לא שורדים ועוזבים את המערכת.

רגע להתרגל: מתחילים ללמוד בגיל מאוחר יותר

בעוד שילדי ישראל נוחתים בכיתה א' בגיל 6 במעבר חד מגן החובה, בפינלנד הילדים מקבלים עוד קצת זמן פשוט להיות ילדים. שם, הלימודים בבית הספר היסודי מתחילים רק בגיל 7, כאשר לפני העלייה לכיתה א' הם מקבלים עוד שנת מעבר בחינוך טרום יסודי, שבה הם יכולים להסתגל לשינוי המשמעותי שעומד להגיע.

יום הלימודים בחינוך טרום-יסודי נמשך כארבע שעות, לפי תוכנית לימודים שהמורים בונים באופן אישי עבור כל ילד - בשיתוף עם ההורים. במהלך אותה שנה הילדים מבצעים הלכה למעשה את המעבר מהגן לבית הספר: מצד אחד, הם רוכשים מיומנויות שימושיות בבית הספר – למשל, הם לומדים את האותיות, אבל עדיין לא לומדים לקרוא. מצד שני, ימי הלימודים בשנה הזאת כוללים גם זמן משחק ופעילויות חוץ.

שיעור ברוגע

למרות הנטייה לחשוב שדווקא לימודים קדחתניים הם אלו שמובילים להישגים גבוהים, בבתי הספר בפינלנד המגמה דווקא הפוכה: פחות לחץ ומשמעת נוקשה – ויותר דאגה לרווחת התלמידים. יום הלימודים כולל לרוב רק כמה שיעורים, ושזור בהפסקות קבועות של לפחות 15 דקות אחרי כל שיעור. התוצאה היא אווירה רגועה יותר, שמאפשרת לילדים ללמוד בקצב טבעי ורגוע יותר. בסך הכל, לפי נתוני ה-OECD, התלמידים בפינלנד לומדים בממוצע 660 שעות בשנה בבתי הספר היסודיים, ו-817 שעות בשנה בחטיבת הביניים.

בישראל, לעומת זאת, תלמידי היסודי לומדים לא פחות מ-941 שעות בשנה בממוצע, ובחטיבת הביניים אף יותר: 1,002 שעות. הנתונים האלה הופכים את ישראל לשיאנית שעות הלימוד עם מספר שעות הלימוד הגבוה ביותר בחינוך היסודי, אלא שהמקרה של פינלנד מצביע על כך נראה שדווקא הפחתת הלחץ על התלמידים יכול להיות המתכון להצלחה.

משאירים את הלימודים לבית הספר

ממש כמו המבוגרים, שזקוקים לאיזון בין העבודה לבית, כך גם ילדים זקוקים לאיזון בין בית הספר לשעות הפנאי. במערכת החינוך כנראה הבינו את זה כבר מזמן: לפי נתוני ה-OECD, התלמידים בפינלנד הם אלו שמקבלים הכי מעט שיעורי בית מבין תלמידי עולם. כמה מעט? מתברר שהם משקיעים במטלות בית הספר כ-3 שעות בסה"כ בשבוע, ומבצעים אותן במהלך יום הלימודים.

כידוע, בישראל הלימודים מחוץ לבית הספר לא מסתכמים בשיעורי הבית. המשבר במערכת החינוך יוצר פערים משמעותיים גם אצל התלמידים, שלעיתים קרובות אינם מקבלים מענה מלא בבתי הספר, ונאלצים להיעזר במורים פרטיים מחוץ לשעות הלימודים. בסקר שערכה תנועת "פנימה" בראשות שר החינוך לשעבר שי פירון, חשפו 53% מההורים כי הם משלמים מדי חודש על שיעורים פרטיים בסכומים שנעים בין 500-3,000 שקלים, ובמקצת מהמקרים אף יותר.

בפינלנד, לעומת זאת, שיעורים פרטיים אינם שכיחים. ההורים כמעט ואינם נדרשים להשקיע בלימודים של ילדיהם מחוץ לבית הספר, שכן בתי הספר עצמם מספקים לתלמידים את התגבור בלמידה. מערכת התמיכה בלמידה בנויה על מודל של שלוש שכבות, שנועדו להבטיח שכל תלמיד יקבל מענה בהתאם לצרכיו: עזרה בסיסית שניתנת בכיתה עצמה, תמיכה מוגברת שכוללת תוכנית לימודים אישית יותר, הוראה בקבוצות קטנות ותגבור קבוע, ובמקרים מיוחדים תמיכה מיוחדת, שמבוססת על תוכנית אישית מלאה בסיוע של מורי חינוך מיוחד.

הזדמנות שווה לכולם

בפינלנד, כמו בישראל, החינוך בבתי הספר הוא בחינם. אלא שהלימודים אינם מסתכמים בשיעורים בכיתה, אלא גם בהוצאות נלוות שעלולות ליצור פערים כבר בנקודת הפתיחה. לפי דוח העוני האלטרנטיבי של ארגון "לתת", כמיליון ורבע ילדים בישראל חיים בעוני – נתון שמציב חלק גדול מהם בעמדת פתיחה לא שוויונית לעומת חבריהם, ופוגע בסיכויי ההצלחה שלהם.

אלא שבפינלנד מעניקים בתי הספר לתלמידים מעטפת שירותים רחבה הרבה מעבר ללימודים: בין השאר, הילדים אינם צריכים לשלם על ספרים וחומרי לימוד אחרים, הם מקבלים ארוחה חמה בחינם בבית הספר, וגם ההסעות אל מוסדות הלימודים ומהם עבור התלמידים שגרים במקומות מרוחקים יותר הן בחינם.

לצד אלו, בתי הספר הפינים מספקים לתלמידים גם שירותי בריאות ורווחה נרחבים יותר מאלו שבישראל: במוסדות הלימוד עומדים לרשות התלמידים אחיות בתי הספר, רופאי שיניים שמעניקים להם שירות בחינם עד גיל 18, וכן פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שזמינים עבור התלמידים ומשפחותיהם. כל אלו מבטיחים שהילדים יוכלו להתמקד בלימודים מבלי לדאוג לצורכיהם הבסיסיים.