"הילדות שואלות למה לא אוהבים אותנו"

המצב הביטחוני המתמשך בקריית שמונה מאז תחילת המלחמה פוגע באופן ישיר בילדים ובמשפחות בעיר. אזעקות תכופות, רעשי נפילות ויירוטים יוצרים מציאות יומיומית של פחד וחוסר ודאות. עבור לא מעט ילדים מדובר בחוויה טראומטית ראשונה או בחזרה למציאות ממנה ניסו להימלט לאחר פינוי ממושך.

הפגיעה ניכרת במיוחד אצל ילדים שחזרו לעיר לאחר תקופות פינוי ארוכות. חלקם חווים חזרה של תסמיני חרדה, קיפאון או נסיגה התנהגותית. עבור ילדים במצבים רגשיים מורכבים מלכתחילה, כל הסלמה נוספת מעמיקה את תחושת חוסר היציבות.

בשטח פועלות תוכניות ליווי כמו "פותחים עתיד", עמותה מטעם הסוכנות היהודית, המעניקות תמיכה למשפחות באמצעות דמויות בוגרות קבועות. אנשי התוכנית מדווחים על עלייה בתופעות של חרדה, קשיי שינה והתגברות מתחים בתוך המשפחה.

ורד, אם לשלוש בנות מקריית שמונה, מתארת מציאות של בריחה מתמשכת וחזרה לשגרה שנקטעת שוב. "ב-8 באוקטובר פשוט ברחנו. ראיתי את הסרטונים מעוטף עזה והייתי בחרדות קשות", היא מספרת. המשפחה עברה בין מקומות מגורים שונים, והילדות למדו ב-11 מסגרות שונות בתקופת הפינוי.

לדבריה, התקופה הותירה חותם עמוק על בנותיה. "היו להן חרדות נטישה קשות. הן כל הזמן בדקו איפה אני, ולא יכולתי אפילו להתקלח בלי שיחפשו אותי". גם לאחר החזרה לעיר, החשש לא פג. "לא חשבנו שנמצא את עצמנו שוב בגיהנום כזה".

ורד מתארת לילות ללא שינה ורצף בלתי פוסק של רעשים. "בכל דקה יש מסוקים, מטוסים או יציאות. אין רגע של שקט". בנותיה הקטנות, לדבריה, גדלות לתוך מציאות שבה פחד הוא שגרה. "הן לא רוצות שאצא מהבית, אפילו לקניות. הן שואלות למה לא אוהבים אותנו".

לדבריה, הליווי שמקבלת בתה בת ה-9 במסגרת התוכנית מהווה עוגן משמעותי. "הנאמנה היא כמו אחות גדולה. יש מישהו שרואה אותה באמת". היא מוסיפה כי התמיכה כוללת גם קשר רציף עם המשפחה והתערבות בעת הצורך.

עו"ס רותי שינפלד, מנכ"לית "פותחים עתיד", מתארת את המצב כ"סיכון כפול". "מדובר בקהילה שהחלה להשתקם לאחר פינוי, וכבר נאלצת להתמודד שוב עם חירום ביטחוני", היא אומרת. לדבריה, בשטח ניכרות תופעות של התקפי חרדה, רגרסיה ואף הרטבת לילה. שינפלד מסבירה כי הליווי כולל קשר מתמשך גם בתנאים של ריחוק פיזי. "הקשר ממשיך בטלפון, בזום ובשיחות יומיומיות. אנחנו לא עוזבים את המשפחות".

העדויות מהשטח מצביעות על מציאות מתמשכת של לחץ נפשי בקרב ילדים ומשפחות בקריית שמונה. לצד הפגיעה הביטחונית, מתחדדת גם הפגיעה החברתית והרגשית, שממשיכה להעמיק ככל שהמצב נמשך.

גם דנה, אם לשני ילדים בעיר, מתארת מציאות דומה של מתח מתמשך. בביתה אין ממ"ד, והמשפחה ישנה יחד בחדר מחוזק. "הילדים ישנים על מזרנים על הרצפה. כל רעש מקפיץ אותם", היא מספרת.

לדבריה, הקושי מתבטא גם בהתנהלות היומיומית. "יש יותר עצבים וצעקות בבית. הם לא מצליחים להירדם מוקדם ומפחדים להירדם". בתה הבכורה חוותה קשיים חברתיים לאחר החזרה מהפינוי, כולל הקנטות וחרם מצד ילדים אחרים. המשפחה משתתפת במפגשים טיפוליים במסגרת התוכנית. "יש שם פסיכולוגית ואנחנו נפגשים גם בקבוצות הורים. קיבלתי כלים שעזרו לי להתמודד עם המצב", אומרת דנה.