"אנשים מהארץ היו שואלים אם אנחנו בסדר, וזאת הייתה הזיה"

כשנעמי בייט צורן ועומרי שגב עלו לטיסה לבוסטון בקיץ 2023, התוכנית הייתה פשוטה: שנתיים של לימודים, פיתוח מקצועי וקצת שקט בחו"ל. אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. תוך חודשים ספורים מצאו את עצמן שתי המשפחות בלב הקמפוס הכי נפיץ בעולם. נעמי הגיעה עם ארבעת ילדיה ובעלה, עומרי הגיע עם אשתו ותינוק (ובנם השני נולד רגע אחרי שחזרו לארץ), ופתאום, באמצע התואר, הם נדרשו לתמרן בין הרצאות, הפגנות סוערות בקמפוס, גל אנטישמיות וגידול ילדים בתוך כל הבלגן הזה. השניים הגיעו לבית הספר לממשל ע"ש קנדי בהרווארד במסגרת תוכנית המנהיגות ע"ש עידן ובתיה עופר – מלגה המכסה את שכר הלימוד לסטודנטים ישראלים עם ניסיון בעשייה חברתית, שמתחייבים לחזור לישראל בתום הלימודים.

הדרך של השניים להרווארד עברה דרך שנים של עבודה בשטח. "תוך כדי תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית התחלתי לעבוד במחלקת הבג״צים בפרקליטות המדינה ונשארתי שם חמש שנים", מספרת נעמי, "אחרי שנולד הבן הגדול שלי החלטתי לעשות הסבה לחינוך, עשיתי תואר שני ותעודת הוראה בבית ברל, התחלתי ללמד אזרחות ובמקביל לעבוד במחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח. נשארתי באגודה יותר מעשור ובסוף ניהלתי את מחלקת החינוך. במקביל לקידום מדיניות ופיתוח הכשרות, שמתי דגש על הקמת פורומים של אנשי חינוך, מורות ומנהלות".

עומרי, מצידו, מגיע מראש אחר לגמרי – יזמות עסקית שעברה חיתוך חד לעולם החברתי. "מאז שאני ילד אני יזם, מהילדים האלה שמוכרים לימונדה ברחוב", מספר עומרי, "תוך כדי לימודי התואר במדעי הרוח בירושלים הייתה לנו דירה במרכז ירושלים והיינו משכירים לתיירים, אז הקונספט של Airbnb היה פחות מוכר. לאט לאט התרחבנו, פנינו ליזמי נדל"ן, היינו משפצים את הנכס, שוכרים אותו ומשכירים אותו כ-Airbnb. היו לנו כמעט 50 דירות עם צוות עובדים וספקים. עשיתי את זה כמה שנים עד הקורונה שדי חיסלה לי את זה". בעקבות הקורונה עבר עומרי לארגון "מעוז", פרויקט הפועל בשיתוף אגף "עתודות לישראל" במשרד ראש הממשלה לפיתוח תוכניות מנהיגות, שם עבד בין השאר מול ראש מנהל עיריית ירושלים.

ההחלטה לנסות להתקבל ללימודים בבוסטון התחילה אצל שניהם כמעט במקרה. "תוך כדי לימודים מאוד רציתי ללמוד בהרווארד, גם אשתי", משחזר עומרי, "אחרי שנולד בננו הבכור, אמרתי יאללה ננסה וניראה מה קורה. שנינו התקבלנו. אני נרשמתי לבית ספר לממשל על שם קנדי, וטל נרשמה לבית ספר לחינוך. לא התעסקנו אם נשאר שם או לא. שנינו מאוד מושרשים בארץ גם משפחתית וגם חברתית. הכל הסתדר, גם תקציבית, אני זכיתי במלגת עידן ובתיה עופר,ובמקביל גם טל זכתה במלגה. אני זוכר את עצמי נוהג באוטו ולא מאמין שזה קורה. בקיץ 22 טסנו עם יונתן. בחרנו לגור בדירות של בית הספר ממש ליד בית הספר לעסקים, יש שם גנים וזה מקום מאוד יפה, יש שם קהילה ממש חמודה גם של ישראלים וגם בכלל".

נעמי מתארת מעבר שהתערבב מיד עם הסערה הפוליטית בישראל. "ההחלטה לנסוע הייתה קלה, תמיד רצינו לחוות מגורים במדינה אחרת ותמיד היה ברור שזו נסיעה מוגבלת בזמן", היא מספרת, "התזמון מבחינת גילי הילדים היה נכון, אבל מבחינת המציאות התזמון היה קשוח: נסענו ביולי 2023, בשיא המחאה נגד ההפיכה המשטרית ודקה לפני 7 באוקטובר גרנו בקיימברידג׳, קרוב לאוניברסיטה. לא במעונות אלא בשכירות בשכונה רגילה".

ואז הגיע 7 באוקטובר

השוק הגדול הגיע בבוקר 7 באוקטובר, כשהם רחוקים מכל מה שקורה בארץ. "היינו בטיול בהרים הלבנים בניו המפשיר, תקופת השלכת, אזור מהמם", נזכר עומרי, "אנחנו מתעוררים בבוקר כשבישראל צהריים. כל האירוע כבר אירוע מתגלגל ואתה תופס את הראש. זה מאוד מתסכל, אתה לא חלק, חוויה מאוד קשה. יום למחרת הדיקן מכנס את כל הסטודנטים הישראלים להביע אמפתיה ולהיות עם הקהילה הישראלית. זה גם היה על רקע ההצהרות של תאי סטודנטים פלסטינים שמצדיקים את חמאס".

ראינו את ההפגנות.

"אנשים מהארץ היו שואלים אם אנחנו בסדר, שזאת הזיה ששואלים אותנו אם אנחנו בסדר. היו מלא הפגנות בקמפוס וזה מאוד לא נעים, אבל בתקשורת זה היה מועצם יותר. אני חושב שהיו אנשים כמו אשתי שלקחו את גילויי האנטישמיות יותר קשה, היו אנשים כמוני שלקחו את זה פחות קשה, לא כי גימדתי את זה אלא כי אתה מגיע להרווארד פעם בחיים ורציתי למצות את המקום".

נעמי משחזרת את אותו סוף שבוע קשה בניו יורק. "ב-7 באוקטובר הייתי עם בן זוגי בניו יורק, ההורים שלי באו לבקר ורצינו לנצל את ההזדמנות לסופ"ש זוגי", היא מספרת, "בשבת בבוקר הוא העיר אותי ואמר 'אני מצטער להגיד לך אבל התחילה מלחמה'. הסתובבנו שעה הלומים ואז ארזנו וחזרנו מיד. לא היה לי מה לחפש בניו יורק. הימים שאחרי היו ערפל של הלם, עצב וחרדה. הישראלים מאוד חיפשו זה את זה לנחמה וגם לחיפוש של אפיקי פעולה, כדי להרגיש מועילים איכשהו מרחוק".

החיים בקמפוס הפכו במהירות לסיטואציה מורכבת ומתוחה מול סטודנטים מכל העולם. "כשיש הפגנה עם הקריאה מהנהר לנהר, והכוונה שלא תהיה מדינת ישראל, יש אנשים שפחות מדברים איתך", מסביר עומרי, "רוב החברים שלנו היו ממדינות ערב: מצרים, מרוקו, ערב הסעודית, האמירויות, אז יש תחושה מאוד לא נעימה. יש אנשים שבאופן מובהק לא רוצים קשר ויש כאלה שלא רוצים להראות שהם בקשר איתך. לפני שישראל נכנסה לעזה היו כמה ימים של אמפתיה וזה היה מאוד עוצמתי איך אנשים מכל העולם שאפילו לא יודעים למקם את פלסטין על המפה מביעים חמלה. כל שיעור נפתח באיזה שהיא התייחסות של אמפתיה מבלי להיכנס לפוליטיקה יותר מדי. ברגע שישראל נכנסה כבר התחילו לדבר על רצח עם, מן הסתם כישראלי זה לא קל".

"המכתב שיצא מארגוני הסטודנטים ב-8.10, שהטיל את מלוא האחריות והאשמה על ישראל, היה מזעזע בעיני ומנקודת מבטי התחיל את כדור השלג שעבר בשימוע בקונגרס, בהתפטרות של נשיאי האוניברסיטאות ובמדיניות הגירה אגרסיבית של טראמפ שרק הגבירה את העימות", מסכימה נעמי. "בשנתיים שאחרי ה-7 באוקטובר נכחתי באין-ספור אירועים, דיאלוגים, הפגנות - ומכולם יצאתי עם אותה מסקנה: נכון שרבים בקהל הבין-לאומית לא רואים מורכבות, בורים בכל הנוגע לסכסוך או במקרה הגרוע - פשוט אנטישמים. אבל, וזה אבל גדול: חייבים להבחין בין ביקורת לגיטימית ומוצדקת על הממשלה לבין שנאה אנטישמית. אנטישמיות תמיד הייתה ותמיד תהיה, אבל אנחנו צריכים להיות מסוגלים להסתכל על עצמנו במראה, ולא להתעסק ב״הסברה״ של מה שאי אפשר להסביר".

"זה פחות שאלה לאן תגיע אלא איך תעשה"

למרות החוויה המלטלטלת, לשניהם היה ברור שהם חוזרים לארץ מיד בסיום הלימודים. "יש דברים שקשה לשים את אצבע כמו להבחין בין עיקר לתפל, לרתום אנשים בצורה אפקטיבית לפעילות", מפרט עומרי על הכלים שלקח איתו, "האינטואיציות והכלים מתחדדים מבלי ששמת לב. היום ובשנים הקרובות, אני רוצה לצמוח במגזר הציבורי ואלה דברים הכי רלוונטיים שיש. אחד המנטורים שלי אמר לי 'זה פחות שאלה לאן תגיע אלא איך תעשה'".

"הבאתי המון", מסכמת נעמי, "ידע אקדמי, כלים מעשיים, צורת חשיבה וניתוח של סיטואציות מקצועיות ובעיקר - קולות ונקודות מבט חיצוניות ושונות שמאתגרות אותי ועוזרות לי להסתכל בפרספקטיבה רחבה יותר. חשוב לי להגיד לסיום, שכל התארים לא יהיו שווים כלום אם לא אוכל לגדל ילדים בביטחון ובשלום בישראל. חזרתי כדי להיות חלק מהשינוי".

הריאיון עם השניים נערך לקראת כנס חשיפת מלגת עידן ובתיה עופר לבית הספר לממשל ע"ש קנדי באוניברסיטת הרווארד לשנת הלימודים 2027. הכנס יתקיים ב-8 בספטמבר 2027, ובו תוצג האינפורמציה על המלגה, המיועדת לסטודנטים ישראלים מכלל המגזרים. במסגרת האירוע יוצגו פרטי המלגה ואפשרויות המימון על ידי בכיר מהרווארד, מלגאי עבר, בתיה עופר ויניב חלילי, מנכ"ל קרן משפחת עידן ובתיה עופר. כחלק מתנאי המלגה, העמיתים מתחייבים לשוב לישראל בתום הלימודים ולהשתלב בעשייה ציבורית וחברתית.