"היינו במקומות שבמשך ימים שלמים לא ראינו אנשים"

בגיל 42, אבישג קופלמן בחר, בעלת ערוץ היוטיוב off roads living, מרגישה שהספיקה לחיות כמו 10 אנשים במקביל. "אני מגדלת ארבעה ילדים מקסימים, תרנגולות ודבורים, מטפחת גינה גדולה, הייתי מעצבת אופנה וטיילתי הרבה בעולם". ויש לה עוד חלום אחד: לטוס עם הילדים לטיול ארוך באלסקה. "אני בטוחה שאגשים אותו, אבל בינתיים אני מגשימה יום יום את חיי".

לפני כמעט 20 שנה נתקלה בכתבה על משפחה שטיילה בלפלנד. "זה נראה לי כמו סוף העולם, והגניב אותי כמה שהמקום שקט ומבודד, מאז הכתבה הזו ישבה לי בראש". כשהגיעה לשם בפעם הראשונה התאהבה במקום, בשקט ובמרחבים. "ישראל היא מדינה צפופה ואני כל הזמן צריכה לשמור כאן על הגבולות שלי, בתור, בכביש, ברעש, בפרסומות ובשיחות טלפון שאני מקבלת".

לפני שלוש שנים ארזה את ארבעת ילדיה ויצאה למסע בסקנדינביה. "היינו במקומות שבמשך ימים שלמים לא ראינו אנשים, בשקט מוחלט, שמענו רק זרימה של נהר או את הרוח בין העלים, היינו מוקפים בטבע, אגמים ויערות שהיו רק שלנו. הבן שלי דג לנו ארוחות צהריים וערב כל יום, בלי כביש, שכנים או מוזיקה רחוקה, זה מרפא".

אך לצד הפסטורליות, היא פגשה בדרך לא מעט אתגרים. "נתקעתי בנורווגיה בבוץ עם הרכב בלי יכולת לזוז, בפעם אחרת נגמרו לנו המים, הייתי עם דלקת גרון ואוזניים ו-40 מעלות חום. זה יכול לקרות גם בארץ, פשוט שם צריך לתפעל את זה באנגלית, ואם כבר להיתקע בבוץ אז שיהיה בנורווגיה".

לשני הטיולים האחרונים בן זוגה ובנו הצטרפו אליהם. "אני נמצאת בזוגיות פרק ב' בשנה וחצי האחרונות, לאחר שהייתי נשואה 18 שנה, בטיולים קודמים בעלי לשעבר נהג להצטרף אלינו בשבועיים האחרונים של הטיול".

שמים אצבע על גוגל מפות ולשם נוסעים

מאז, אבישג מקפידה לנסוע עם ילדיה לתקופה של חודש-חודשיים בקיץ, ובמהלך השנה הם מטיילים גם בארץ. "אני מרגישה את הצורך לקום ולטייל כשהשגרה מאוד דוחקת ואינטנסיבית לאורך זמן וללא הפוגות. המטרה היא לייצר את 'הביחד' ולהתנקות ממחויבויות של חוגים, שיעורים ותפקוד במאה אחוז".

היא מספרת שכשהיא יוצאת איתם למסע, היא מזמינה זמן רב מראש את כרטיסי הטיסה ואיסוף הרכב, מתכננת רק את הלילה הראשון, ומשם - הכול פתוח. "שמים אצבע על גוגל מפות ולשם נוסעים, כי מה זה משנה", היא אומרת, "אנחנו נוסעים באפס תחושה של FOMO, אני חיה בידיעה שאני יכולה לחזור ואין לי עניין לתפור מדינה ולסמן וי, תמיד נוסעת למקומות דלי אטרקציות, שהכול מסביב יהיה טבע ולא באמת משנה לאיזה יער או אגם ניסע".

נסיעה של משפחה לתקופת זמן ממושכת דורשת משאבים כלכליים. "טיילתי איתם בתקציב של 75 יורו ליום, היינו רק בקמפינג ובקושי ישבנו במסעדות".

היא מסבירה כי המסעות עם ילדיה הופכים אותה לאימא יותר טובה. "אני רגועה, נינוחה ומאפשרת, אומרת יותר 'כן'. מכיוון שאני רגישה, דווקא בשגרה בתוך הבית יש קושי, כשצריך לעמוד בדרישות של להגיע בזמן ולהקפיץ, בטיולים יש חופש מזה".

משום שהיא המבוגר היחיד בסביבה, הילדים מתגייסים לעזרה. "אנחנו צוות. בגיל 5 עוזרים לי לכבס ולשטוף כלים, להכין ארוחת ערב ולפתוח אוהלים לבד, התאמנו על זה בבית".

"להיוולד כאן זו זכות ענקית", היא אומרת, "אנחנו בצד של העולם שמאפשר לנו לנוע ממקום למקום, יש לנו משאבים כלכליים לטייל, קרוב או רחוק מהבית, רוב האנשים בעולם לא יכולים לעשות את זה, אלה זכויות שאני מחויבת לממש אותן".

להצליח לפרנס בלי שירגישו שאני עובדת

זו הפעם השנייה בחייה שאבישג בונה בעשר אצבעות קריירה מצליחה, ראשית כמעצבת אופנה בעלת מותג פופולרי, והשנייה כחקלאית, תרמילאית ומנחת סדנאות. כדי לאפשר את אורח החיים שלה ושל ילדיה, היא מסבירה, היא עובדת קשה ובחריצות רבה במהלך כל השנה וחוסכת את הכסף.

בין היתר היא מוציאה טיולי נשים לשוויץ, נורווגיה, איי פארו ושוודיה, עורכת סדנאות בגינה שלה בהן היא מלמדת ליצור גינות ירק, להכין סבונים, ללקט ולהכין מזון בריא, מוציאה טיולי אימהות וילדים בסופי שבוע בארץ מדי חודש, ומרצה ברחבי הארץ וגם בזום.

למרות זאת, היא עדיין מרגישה שזה לא מספיק. "אני מגדלת אותם במשמורת יחידה וזה דורש ממני לעבוד המון, שבעה ימים קמה איתם ושבעה ערבים משכיבה אותם לישון, ובאמצע מבשלת, עורכת קניות, לוקחת לרופא, מתכננת מסיבות יום הולדת ומפרנסת למופת, אני עושה כל מה שאני יכולה בעצמי כדי להשאיר משאבים כלכליים אצלי ולא לפזר אותם, ואני עושה הכי טוב שאני יכולה ושואפת ליותר טוב".

החלום שלה, היא מספרת, הוא להצליח לפרנס את ילדיה למופת, מבלי שירגישו שהיא בכלל עובדת. "שיראו אימא בבית ואימא מטיילת ולא אימא עייפה וטרודה".

לאבישג ארבעה ילדים, בגילאי 4 עד 14, ולשמחתה הרבה "הם עדיין ללא טלפונים". בעולם שבו מתבגרים צעירים כמעט לא מרימים את העיניים מהמסכים, בנה בן ה-12.5 טען ש"זה מוקדם מדי" כשנשאל על ידה האם הוא רוצה נייד. "אני מוכנה לתת והם לא רוצים", היא מספרת.

למעשה, הפעם היחידה שבה הכריחה את בנה הבכור לקחת טלפון לשבוע הייתה כשהצטרף אליה לנסיעה לאיי פארו, שם התארח לבדו אצל משפחה מקומית. בבית, הילדים עדיין מתקשרים דרך טלפון נייח. "לרוב החברים שלהם יש טלפון, ואני מניחה שהם משלמים מחיר חברתי, אבל הם ילדים מאושרים ושמחים, ויש להם מפגשים חברתיים".

"החדר שאני הכי אוהבת בבית זו הגינה"

כשתגיע לגיל השלישי, היא מתכננת למצוא שטח אדמה גדול, לייצר שם גינת ירק ענקית עם עצי פרי ולגור בבית קטנטן עם בן זוגה, לגדל את כל מה שהם ניזונים ממנו, ולארח את הילדים בגינה. "החדר שאני אוהבת בבית זו הגינה, אני כל הזמן שם. אנחנו גרים בבית ששכרתי לפני תשע שנים, לפני שנתיים סיימתי לבנות בית ולא עברנו לגור בו רק בגלל הגינה שיש כאן. כשאנחנו חוזרים מטיול ארוך, אנחנו קודם כל נעצור בגינה ונטפל בה לפני שניכנס הביתה".

את ילדותה היא מתארת כהכי סטנדרטית שאפשר לדמיין. "בקדימה, בבית עם חצר וגינת נוי, לא עם גידולים פראיים כמו שאני מגדלת". היא גדלה עם שבעה אחים ואחיות, והוריה עבדו בשירות המדינה בהוראה ובשירות בתי הסוהר. "מגיל צעיר ראיתי את היתרונות במשפחה שהיא שבט".

היא נזכרת כי השיעור שהכי אהבה בבית הספר היה חקלאות. "כשהייתי סטודנטית בשנקר, מבלי ששמתי לב כל הפרויקטים שלי עסקו בצמחים, פרחים וציפורים". זרע הנוודות ניטע בה רק אחרי השירות הצבאי. "כמו הרבה אחרים, נסעתי לטייל לבד בגיל 22, התחלתי בניו זילנד והמשכתי לתאילנד, לאוס, וחצי שנה בהודו".

מתעקשת לפעמים לעזוב את הכול ורק לטייל

אך שנים יעברו עד שהזרע ינבט. זה יקרה כשתהיה בחודש התשיעי בהריון השלישי. "זו הייתה חופשת פסח, הילדים היו בני 3 ו-4.5 והייתי אז מעצבת אופנה עצמאית, נשואה. היה לי חצי שבוע שהייתי צריכה לחשוב מה אני עושה עם הילדים, עם עסק מסביב לשעון. שמעתי פרסומת ברדיו שמזמינה להגיע לפעילויות של חיה"א בבאר שבע. סגרתי את הפרסומות של האתר שלי, כי רציתי להיות איתם יומיים מבלי לעבוד, נסענו והיה כל כך כייף שלא חזרתי שבוע ימים".

הטיול הזה, לדבריה, שינה את חייה. "בכל ערב מחדש בחרתי להישאר, כי היה לי נעים וטוב, נכנסתי לבוקינג ובדקתי איפה לטייל, נסענו לקיבוץ, למצפה רמון ולאילת, ובסוף בעלי לשעבר הצטרף אלינו. הבנתי שאני לא רוצה לחיות מבלי שאני מסוגלת לטייל איתם שבוע, והחלטתי שאני מכניסה טיולים לשגרת חיינו".

עד אז ניהלה אורח חיים עמוס, לימודים בשנקר, ניהול עסק ותואר בניהול וכלכלה. "החיים עדיין עמוסים, אך לצד העומס אני מתעקשת לפעמים לא לעשות כלום ורק לטייל. ברגע שאפסיק להתעקש על זה, זה יזלוג לי מהחיים".

היא מאמינה שכדי שדברים טובים יקרו לנו, צריך להתחיל בלדמיין אותם. "אחר כך לתכנן ולבצע, ואני יודעת לעשות מצוין כל אחד מהשלבים האלה. כיוונתי את החיים בצורה כזו שאני עובדת שבעה חודשים מהשנה רק בארץ, חודשיים שלושה בשנה בחו"ל ובשאר הזמן אני לא עובדת, אני עם הילדים, נחה ומטיילת".

לכל מי שהיה רוצה להוסיף יותר תנועה ושינוי לחייו, העצה של אבישג היא לאמץ זמן בהייה ושקט. "במשך שעתיים בשבוע לעסוק במלאכת הכלום ושום דבר, אפשר לפנות לזה מקום ביומן, לעשות את זה בהליכה או נסיעה, בלי פודקאסט, ללא מוסיקה, פשוט לחשוב בצורה עמוקה, לדמיין ולתכנן מהלכים, וכל מה שיישאר לכם זה רק לבצע".