הכוח המוחלט: המנהלות שקובעות מה רואים 300 אלף הורים ישראלים
"זה סוג של דיקטטורה", מסבירה ד"ר טלי גזית, אחת החוקרות אוניברסיטת בר-אילן שבחנו את תופעת ניהול קבוצות ההורים בפייסבוק. המנהלות יכולות להחליט להעיף אנשים, למחוק פוסטים ותגובות. מאז שהרשת החברתית אפשרה פוסטים אנונימיים, הכוח גדל עוד יותר. אבל מנהלות הקבוצות מבהירות: "זו לא פרנסה, זו שליחות"
"אישה מספרת שהתינוק שלה נפגע מחיסון ויש לו אוטיזם קשה. אני מאשרת את הפוסט - ואני נותנת במה למי שמשכנעת שלא להתחסן. לא מאשרת - ואני משתיקה אמא בכאב". כך מתארת מנהלת קבוצת הורים בפייסבוק את הדילמות שמטרידות את שנתה. מחקר חדש חושף את הכוח והאחריות של מנהלי קהילות ההורים, המתמודדים עם החלטות מוסריות מורכבות בזמן אמת.
מחקר חדשני שהובילו ד"ר לילך גל, ד"ר ג'ני ברונשטיין וד"ר טלי גזית מהמחלקה למדעי המידע באוניברסיטת בר-אילן מציג הצצה לעולם הווירטואלי של קהילות ההורים בפייסבוק. המחקר, שהתפרסם בכתב העת Journal of Documentation, התבסס על ראיונות עומק עם 20 מנהלות ומנהלי קבוצות פייסבוק להורים בישראל – המנהלים יחד קהילות עם למעלה מ-300 אלף חברים.
בקבוצות אלו ניתן למצוא שיתופים אינטימיים ורגישים במיוחד - משאלות על מיניות ויחסים, ועד סיפורים על טראומות, מורכבות פיננסית, בגידות והתמודדויות נפשיות. נושאים אלו מעלים שאלות מוסריות ואתיות חדות שאיתן מתמודדים מנהלי הקהילות: האם לפרסם את הפוסטים, או לשלוח את הכותב לקבלת עזרה מקצועית?
"הן שומרות הסף שמקבלות החלטות כאלה בזמן אמת", אומרת ד"ר טלי גזית. החלטות אלו מתקבלות בכובד ראש, בשל תחושת האחריות וההשפעה, ולא פעם הן נעזרות באנשי מקצוע. "אם לדוגמה אישה מספרת על התינוק שלה שנפגע בגלל חיסון ויש לו אוטיזם קשה, באישור הפוסט היא הולכת לתת במה למישהי שמשכנעת בעקיפין שלא יתחסנו. בסוף הן אלה שצריכות לקבל את ההחלטה ולא תמיד יש להן עם מי להתייעץ".
השליטה הנשית ברשתות
לדברי ד"ר גזית, קיים רוב נשי בניהול קבוצות פייסבוק בכלל ובניהול קבוצות הורים בפרט. "נשים יותר פעילות ברשתות החברתיות. בניגוד לחיים מחוץ למסך, כאן הן לא צריכות שמישהו אחר ימנה אותן להיות מנהלות, ולא צריכות קשרים ותיווכים. הן פשוט מקימות קהילה ואם היא מעניינת וטובה, אנשים כבר יגיעו".
עד כמה הן ממנפות את ניהול הקהילה לצרכים האישיים? "זה מאוד מעסיק אותן", מסבירה ד"ר גזית. "יש כאלה שמצליחות יותר להתפרנס מזה, יש כאלה שפחות. מנהלים גברים מצליחים להתפרנס מזה ממש יפה. יש לעיתים שיתופי פעולה עם כל מיני חברות. קבוצת 'רעות תקני לי' היא דוגמה מובהקת לאשת עסקים שמינפה את ניהול הקהילה שלה והפכה את זה לעסק לכל דבר, כולל כרטיס אשראי ממותג משלה".
עם זאת, לדבריה בפייסבוק המינוף הכלכלי פחות דומיננטי בהשוואה לאינסטגרם. "אחד המודלים הנפוצים הוא הקמת קהילה המבוססת על המקצוע של המנהלת. לדוגמה דיאטנית שתקים קבוצה על תזונה בריאה ותרוויח מכך שחברי הקהילה יכירו אותה ומעגל הלקוחות שלה יגדל".
ד"ר גזית מתארת את תחושת השליחות המלווה את רוב מנהלי הקהילות. "הם מגיעים ללא רקע מקצועי, מתוך אג'נדה של להשפיע ולחשוף, ונותנים מעצמם הרבה יותר ממה שהם מרוויחים. מאז שהחלה המלחמה, הייתה התגייסות מרשימה של המנהלים למען חברי הקבוצות והרווחה שלהם. בקבוצת 'מאמאצחיק' לדוגמה, המנהלות קרן ורויטל כמעט לא מרוויחות מזה שום דבר, ועושות את מה שהן עושות מתוך תחושת שליחות אמיתית".
היא מסבירה את הכוח הרב שיש בידי מנהלי קבוצות פייסבוק. "זה סוג של דיקטטורה. הן אלה שיכולות להחליט במחי יד להעיף אנשים, למחוק פוסט או תגובות". מאז שפייסבוק החלה לאפשר העלאת פוסטים ותגובות כמשתמש אנונימי, כוחם של המנהלים גדל עוד יותר. "המנהלים יודעים מי עומד מאחורי פוסטים רגישים וחשופים, זה רק מעיד כמה אמון יש לנו במנהלי הקהילות".
עלייתהה ונפילתה של התמיכה של פייסבוק
לדברי גזית, הסיבה שפייסבוק ממשיכה להישאר רלוונטית נשענת בעיקר על הכוח של הקבוצות. "בפייסבוק הבינו מאז 2018 שזו העוצמה של פייסבוק והחליטו להשקיע במנהלי הקבוצות. הם יצאו בתוכנית לעשות הכשרות ומפגשים בינלאומיים למנהלי קהילות מכל העולם ולתת להם כסף".
בהמשך התוכנית ירדה מהפרק לאחר תקריות סביב הבחירות הקודמות של טראמפ. "פייסבוק נבהלה מהתארגנויות קהילתיות והפסיקה לקדם קבוצות באופן גורף. התקציבים הוקפאו, התמיכה נפסקה, והפוקוס על קהילות ירד באופן דרמטי. הייתה קבוצה ישראלית שממומנת על ידי פייסבוק העולמית ובבת אחת לא נתנו יותר תקציבים".
לצד הכוח, מנהלי קהילה משלמים לא פעם מחיר אישי. "המנהלים יכולים לקבל פתאום הודעת נאצה או תלונה של משתמש שמחקו או לא פרסמו את התגובה שלו. היו מספר פעמים שקיבלו תביעה בגין לשון הרע, משום שכתבו השמצות על חברות מסוימות בקבוצה שהם מנהלים. מאז הם למדו לא לקחת סיכון, מוחקים פוסטים ומזהירים מהוצאת לשון הרע".
לכן, לטענת ד"ר גזית, ניהול קהילות בפייסבוק אמור לשמש כמקצוע לכל דבר. "יש הרבה מוסדות בריאות ורווחה, כמו לדוגמה קופת חולים, שצריכים לממן מנהלי קהילות שעושים עבודה חשובה. בינה מלאכותית לא תוכל לנהל קהילה, ואחרי שראיתי מקרוב את עבודתם זה בהחלט אמור להיתפס כמקצוע".
קהילה שמנהלת את עצמה
נצר שוחט, בן 46, נשוי ואב לשלושה ילדים, מנהל בפיתוח תוכנה המתגורר כיום בארה"ב, הצטרף ב-2014 לניהול קבוצת "ממים של הורים". במקביל הוא מנהל קבוצה נוספת שיזם בשם "התאם לי משחק קופסה: קבוצה להורים" (כ-4 אלף חברים).
"הוצע לי להצטרף אחרי שהייתי שותף פעיל מאוד בקבוצה. מי שיזמה את הקמתה היא רוני אהרוני", הוא מספר. "'ממים של הורים' נולדה ממש בתחילת ימי קבוצות הממים שהיו כמעט שפה סודית בין מי שהכיר אותם, והיא הייתה בין הראשונות. היא איפשרה מוצא מתוחכם ומצחיק מאוד לקשיי ההורות".
הקבוצה גדלה לאט, אך בימי מבצע "צוק איתן" התחיל מבול של מצטרפים חדשים שלא באמת פסק מאז והגיע למעלה מ-120 אלף חברים. כבר בתחילת הדרך אספה אהרוני סביבה קבוצת ניהול שכיום מונה מעל 15 בעלי הרשאות ניהול.
"בפועל בשנים האחרונות לא כולם עוסקים בזה בתכיפות. אם בעבר הקדשתי שעה-שעתיים ביום לניהול הקבוצה, היום אני מקדיש כ-20 דקות. הקבוצה מתנהלת נהדר גם מבלי שנהיה אקטיביים בהנעתה".
נצר מדגיש ש"ממים של הורים" נבנתה מראש כקבוצה שלא למטרת רווח ונשארה ככזו. "היא הייתה ונשארה נטו קבוצת ממים עבור הנאת החברים, וגם לפעמים פורקן. קל יותר לעשות זאת כשהקבוצה היא אכן נטו תחביב, בניגוד למנהלים אחרים שעבורם הקבוצה היא חלק מעסק אמיתי".
חוקי הקבוצה שיצרו המנהלים נועדו להקל על ניהולה. "העובדה שגם תגובות צריכות להיות בממים ולכן דיונים פייסבוקיים אינסופיים, במיוחד ריבים, נקטעים בקלות. חברי קבוצה ותיקים רבים עוזרים באופן אקטיבי על ידי דיווח כאשר יש עבירה על חוקי הקבוצה".
הוא מתאר את האתגרים שאיתם הוא מתמודד כמנהל הקבוצה. "הקמנו חוקים כדי לנסות להקל על ניהול הקבוצה. לא נאפשר ממים על טרגדיה אישית של אדם אחר שהייתה בחדשות, לא מאפשרים תמונות אישיות, בוודאי לא של הילדים. מטרת הקבוצה - הומור - מאפשרת לנו לגדוע מריבים ועד דיונים שמקומם לא בקבוצה".
עזרה להורים אחרים היא חלק ממה שניהול הקבוצה נותן לנצר. "היכולת למצוא הומור בסיטואציות הקשות שלנו ולראות אחרים צוחקים מכך גם כן, נותנת לנו יכולת לנשום. היכולת לראות שגם הורים אחרים חווים קשיים דומים חשובה לא פחות".
מתחביב לקריירה
רלי בריל (39) מאשדוד מנהלת קהילת "אמהות באקדמיה – חכמאמא". היא מספרת שהקימה את הקהילה מתוך צורך אישי. "הייתי אמא לתינוק קטן באמצע תואר ראשון, מוקפת בסטודנטים צעירים, רציתי שיהיה לי עם מי לדבר, אז פתחתי קבוצה קטנה בפייסבוק. לאט לאט הצטרפו עוד נשים במצבים דומים והבנתי שזה לא רק בשבילי".
גם היום, למעלה מעשור אחרי שהוקמה, רלי מרגישה שניהול הקבוצה היא שליחות. "זו לא עבודה טכנית, אלא מקום שמחזיק בתוכו המון רגש, היסטוריה ומסע חיים של נשים אמיצות. רוב הזמן אני כמעט לא צריכה להתערב - אני מאשרת פוסטים, מצרפת חברות חדשות, עוקבת אחרי השיח, ונכנסת כשמישהי באמת זקוקה להכוונה או תמיכה".
בתקופות של "פיקים" כמו תחילת שנה, תקופת מבחנים, מגיפות או מלחמות, מגיעות יותר שאלות ופניות בפרטי. "אלו הרגעים שבהם אני נזכרת מחדש למה הקבוצה הזו קיימת".
לצד ניהול הקבוצה היא משלבת משרה מלאה בחברה בינלאומית, ניהול עסק עצמאי, הרצאות, קידום עמותה ארצית, יצירת פודקאסטים, ואמא לשלושה ילדים ("חצי מהזמן אני איתם לבד כשבן הזוג שלי עובד שבועיים בכל חודש בלב ים"). ניהול הקבוצה היווה קרקע פורייה לכל העשייה המקצועית שלה. "כולם נולדו מתוך ההבנה העמוקה של הצרכים שעלו מתוך הקהילה הזו, מהשטח".
האתגר הכי גדול בניהול הקהילה, היא מספרת, הוא רגשי. "מדובר בנשים שחיות על הקצה. עומס אקדמי, חוסר שינה, אחריות הורית, חרדות, לחץ כלכלי, וגם הרבה מאוד הורמונים. היה מקרה שמישהי נעלבה ממשהו שנאמר בפוסט ובעקבות זה היא יצאה מהקבוצה. זה ממש כאב לי".
כאשר הבקשה לחזור הגיעה אחרי כמה חודשים, הלב שלה התרחב. "הבנתי כמה הקבוצה היא עוגן במיוחד לנשים שחושבות לפרוש מהלימודים עקב האתגר שבשילוב - את זה אני רוצה למנוע ולאפשר את התמיכה הנדרשת. השיח בקבוצה הוא נקי ומכבד, ואני מקפידה לשמור על סטנדרט גבוה בכל דיון".