"ילדים עושים בסקס, אבל אין אצלנו"

שני וטל מכירים ממש מקרוב כבר שנים. הם גדלו ביחד בקיבוץ בצפון.

"היינו מהגן ביחד אבל בגיל 15 התחלנו לצאת ממש כזוג ומאז אנחנו יחד. היום אנחנו כבר בני 31. התחתנו בגלל לחץ מצידי. טל בכלל לא רצה להתחתן. לא מאמין במוסד הזה. לא הייתה לו ברירה אני לחצתי, התחתנו, חודשיים אחרי החתונה טל קיבל הצעה לרילוקיישן באירופה. הלכנו על זה. זוג מהקיבוץ ישר ללב לונדון.

למרות שהיחסים ביננו לא טובים חשבנו שאולי המעבר רחוק יציל את הקשר. הקשר ביננו שחוק. כמעט לא נוגעים אחד בשנייה, די מנותקים. לא מדברים על זה הרבה. בורחים מהמוקש. אף פעם לא היינו זוג לוהט, חיים יחד אבל בסגנון שותפים. אהבה רומנטית אני חושבת שאף פעם לא הייתה.

אנחנו כמעט לא רואים אחד את השנייה. כמעט לא מחליפים מילה. אין ביננו שום התרגשות וחמימות. סתם תקועים ביחד ולא זזים מיליון שנה. אפילו משפחה לא מסוגלים להקים. אני רוצה ילדים והשעון מתקתק. כל פעם עולה עניין הילד, שנינו עפים על זה, ולא עושים כלום לטובת העניין. ילדים עושים בסקס, אבל אין אצלנו. זה לא קורה. אני מתבגרת ועניין הילד מתרחק. היום אני כבר לא בטוחה שהוא יהיה האבא הרי אנחנו לא מאושרים יחד, לא טוב ביחד וזה חבית חומר נפץ.

אני חושבת הרבה על פרידה זה מסובך. זה לעזוב את העבודה, לעזוב את הדירה, להפריד חשבונות, אולי אפילו לחזור לארץ. ומה עם חלום הילד? אני כבר לא ילדונת. זה שינוי עצום.

אני ממש בבעיה. האם לעשות ילד ולתת לזוגיות להיות כמו שהיא או להיפרד ולהמר על החיים".

הטעות של זוגיות מתוך נוחות

שני,

לונדון לא תתקן אתכם, גם לא פריז או רומא.

לעשות ילד? ולתת לזוגיות תשומת לב מיוחדת ומתקנת.

נשארתם ביחד מגיל צעיר כי זה היה נוח, המקום הידוע והמוכר בלי צורך לשנות כלום. נאחזתם אחד בשנייה ככה שנים והמרחק מהארץ רק עושה את ההחלטות קשות יותר וגורם לכם להיאחז כי שם אין לאן ללכת. אתם מבוהלים מהחיים. אתם מילדות נדבקתם וזה התאים לכם ככה איך שזה. זה פרווה אבל ממגן מפגיעה. לא התנתקתם וגם לא ממש התחברתם. לשניכם שינויים זה קושי רב, מפחדים מהלא ידוע ושבויים של הרגלים גם אם הם גרועים. הקשר הפך לקשר אחים אבל לא לבני זוג. אין לכם מין כי אתם "אחים", אין רומנטיקה כי אתם מגיל 15 ביחד. הרקע לקשר היה אז מאמפתיה הדדית ושותפות גורל וזה המשיך מכוח האינרציה ויום הוביל יום, ומאז אתם דורכים במקום.

(מחקרים הוכיחו שכאשר גדלים ביחד בקיבוץ מגיל 0 קיים המנגנון האבולוציוני כמו אצל אחים ביולוגים, לא תתפתח משיכה מינית. האבולוציה הכתיבה שהעמדת צאצאים מגנים דומים מאותה משפחה למשל כמו של אחים מגדילים את הסיכוי לפגמים אצל העובר ולכן המנגנון נקרא "אין כניסה"). הטבע דאג לזה להיות ככה.

ואולי בכלל זה כל העניין.

אתם עדיין לא בשלים לזוז, נוח לכם כביכול להמשיך לא לעשות כלום. לא פרידה ולא ילדים, והופ את תכף תהיי בת 40.

טוב שהתעוררת בזמן.

אם עוד אפשר להציל זה יהיה בהתחייבות של שניכם למסע על מנת להבין איפה הבאגים ולאן הולכים. הבעיה המרכזית תקשורת. הגיע הזמן להתחיל לדבר. לפתוח הכל. לקבל החלטה. אם נשארים ביחד אז משקיעים. די לנדנדה של כן או לא. אתם צעירים והכל עוד אפשרי.

נשארתם ביחד מגיל צעיר כי זה היה נוח, המקום הידוע והמוכר בלי צורך לשנות כלום

אתם לא זוג אבל גם לא נפרדים. אתם מאוד רוצים ילדים אבל זה בינתיים רק ברעיון. החששות מהתחייבות לא הפיכה עוצרת את שניכם, הפחד מכך שזה משימת חיים ואתם לא סומכים על עצמכם שתעמדו בה גם אם אין לזה קשר למציאות אבל החרדה קיימת. הרבה מזה מתחבר לילדות שלכם ביחד ולחוד ובמשפחות המקור, בטיפול פותחים הכל. מדברים, ממפים, מבינים ומחליטים. אתם חוששים שילד ייקח לכם את החיים במקום לחשוב שילד זה החיים. אל תפספסו את העניין האמיתי.

זה לא יסתדר במטה של קסם או בכמה מילים בטור, זה דורש טיפול וחזרה אחורה בשנים להבין מהו הדבק בינכם והאם הוא באמת חזק ויציב.

העניינים הטכניים כמו לעבור דירה ופירוק חשבונות, הם לא סיבה מספיק טובה על מנת להישאר אלה רק התירוצים. יש שם משהו עמוק יותר, אם רוצים להמשיך הלאה אז עוזבים דירה וגם עבודה ואפילו מדינה. מה שבשורה התחתונה קובע זה רק מה שמרגישים.

אם יש בך את הדחף החזק להיות אמא אזי תתגברו על הכל. זה חזק מהכל. הדחף הוא לא בשכל הוא ביצר הבלתי רציונלי, הדחף להתרבות ואת בדיוק בגיל.

לא במקרה הגעת לצומת דרכים דווקא עכשיו, זה כנראה בוער בך. ועכשיו זה הזמן לזוז.

השלב הראשון זה לדבר. מתחילים היום.

 >> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
 בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת