"אני בת 34 ועדיין מחכה שהוא יעזוב את אשתו"

את חן פגשתי בקליניקה לפני ארבע שנים. היא הייתה אז רווקה תל אביבית בת 30. היא חוותה הרבה מערכות יחסים כושלות, המון משברים, דחויות ואכזבות, עד שפגשה את יריב.

יריב גבר מבוגר ממנה ב-15 שנה. נאה, מצליחן, מפיץ חמימות, אהוב על כולם ומתייחס אליה באהבה ונדיבות. יש רק בעיה קטנה: הוא נשוי ואב לארבעה ילדים.

הוא חיזר אחריה כל כך יפה ונעים שלבסוף היא נשברה ונפגשה איתו. מאז האהבה פרחה ביניהם. "זה היה בלתי נמנע", היא אמרה. "נמשכנו כמו מגנט. בכלל לא רציתי רומן עם גבר נשוי, לא על זה חלמתי, אבל לא יכולתי לסרב לו. ידעתי שזו בעיה ואני נכנסת למבוך. אני בת 30, אני רוצה להקים משפחה".

כבר אז היא רצתה להיפרד ממנו ולהמשיך בחייה, להכיר גבר פנוי, אבל כל פעם שהם נפרדו זה היה גיהינום לשניהם והם לא החזיקו מעמד וחזרו.

היא התחילה לדבר איתו על חיים משותפים, על הרעיון לעזוב את הבית ולבוא אליה. הוא הבטיח שיעשה מהלך. שהוא מאוד רוצה לחיות איתה, אבל ייקח זמן עד שיתגרש. "תחכי לי", הוא אמר. "מבטיח שזה יקרה".

אחרי כמה מפגשים איתי היא אמרה שהיא לא בשלה לפרידה והיא בעצם רוצה שהוא יעזוב את אשתו ויבוא אליה מלא על מלא. הוא הגבר שהיא רוצה כבעלה.

ככל שהיא לחצה יותר, ככה הוא רצה פחות. הוא התחיל להתחמק מתאריכים שהוא בעצמו ציין לעזיבת הבית. התחיל לדבר על כך שזה קצת גדול עליו. שיש לו ארבעה ילדים והוא לא רוצה עוד. היו קטעים שנעלם לכמה שבועות ולא דיבר איתה. הוא סימן בכל דרך שזה כנראה לא יקרה בקרוב, ואולי לא בכלל.

לא ראיתי את חן כמה שנים ולאחרונה היא שוב חזרה לטיפול. היא כבר בת 34, עדיין רווקה ועדיין מדשדשת עם יריב. נפרדים וחוזרים בדיוק כמו פעם. אבל הוא לא עוזב את הבית וגם לא נפרד ממנה. ככה כמו שזה, זה מתאים לו.

היא חוזרת על המשפט הזה כל הזמן: "הוא לא משחרר אותי. בגלל זה אני שם. הוא לא נותן לי ללכת".

מכורים לסם

בדיוק כמו נרקומן שיודע שהזרקת סם ממכר לווריד זה רעיון גרוע ולא בריא, שהורס לו את החיים ותוקע אותו במקום הכי נמוך בעולם, ובכל זאת הוא רץ להשיג מנה, ככה גם חן אחרי יריב.

לא משנה כמה זמן יהיה הרומן, הריגוש נשאר גבוה. כל עוד "גונבים" ומסתירים, ממשיכים להתרגש. השחיקה בקשר סודי תמיד תהיה איטית יותר מקשר רגיל וזמין. והריגוש הזה הוא הסם שאליו אתם מכורים. מפגש לוהט כזה מספק לכם את הסם, אבל גם פרידה וכאב הם חלק ממרכיבי הסם.

התנודות מתחתית לרמה זה בדיוק הריגוש שאין אותו בקשר רציף, זמין וחוקי. ולכן כל כך קשה לכם בפרידות - זה קריז וזה כואב בכל תא בגוף, וכשכואב מחפשים את המזור - מפגש. אתם בלופ כבר שנים.

הוא לא משחרר אותך? את קשורה ברצועה? את כלואה ונעולה? לא. אין מקום למשפט קורבני שכזה. חייך בידיך.

את זו שלא משחררת, אבל יותר נעים לך לחשוב שהכל תלוי בו והוא זה שלא נותן לך ללכת. תחליטי. רק את מחליטה מה יהיה גורלך ועתידך. את לא קורבן ואף אחד לא מחזיק אותך בכוח. האחריות המלאה היא שלך. לעולם לא תוכלי לבוא בטענות שלא שוחררת. תביטי פנימה ותביני שזאת את שלא משחררת.

את שווה יותר, אבל את זו שצריכה להבין את זה. מה שיש לך ימשך עוד 4 שנים בדיוק ככה. אז את כבר תהיי בת 38, עדיין רווקה, והרבה הרבה יותר מתוסכלת

העצה המתבקשת והבנאלית שכל בר דעת שאינו מעורב רגשית יאמר לך: את רוצה משפחה? חתונה? ילדים? אז את ממש לא בכיוון. הרצון העז לילדים היה צריך כבר להזיז אותך מיריב. אבל יתכן שיריב הוא רק התירוץ לדחיית הילדים, כי את עצמך טרם הבשלת.

תכל'ס, מיריב לא יצא לך מה שאת רוצה. יצא לך עוד מפגשים לוהטים, כאב, היעלמויות ואולי גם קצת שקרים לעידון, אבל לקשר כמו שאת מדמיינת סיכוייו קלושים. את צריכה לברר עם עצמך האם את מוכנה לבוא אליי שוב בעוד ארבע שנים ולספר לי את אותו סיפור בדיוק, או שאת רוצה לקום על רגלייך, להתחזק, לצאת מהסאגה ולבנות לך חיים שיש בהם סיכוי להקמת משפחה עם גבר חופשי ופנוי רק לך.

ההחלטה קלה בתיאוריה, היישום קשה. כן, כמו לרדת במשקל או להפסיק לעשן. קל להחליט, קשה ליישם. אבל מי שעבר את מחסום הקושי הגיע לאן שרצה ועשה גם את הלא יאומן.

אני לא רואה עתידות או קוראת בכדור הבדולח, אבל אני יכולה לומר לך די בוודאות שמה שיש לך כבר ארבע שנים עם יריב ימשך עוד ארבע שנים בדיוק ככה, ללא תזוזה או שינוי. אבל אז את כבר תהיי בת 38, סטטוס - עדיין רווקה, והרבה הרבה יותר מתוסכלת ומרירה.

הטיפול ב"גמילה" מיריב יתחיל בשיפור הדימוי העצמי שלך. את שווה יותר מזה - אבל את זו שצריכה להבין את זה.

הכל מתחיל שם, עמוק בפנים. 

 >> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
 בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת